email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

האישה האיראנית

סדרת מאמרים מאת ד"ר תמר עילם גינדין, החושפת את חיי היומיום של הנשים באיראן: מהאדוקה הדתית ועד המהפכנית החילונית, מאיראן בת זמננו ועד תקופות קדומות ומיתולוגיות. כל מה שרצית לדעת על האישה האיראנית ולא העזת לשאול.    לכל מאמרי הסדרה

האישה האיראנית: שוויון לחצי חודש

לנשים באיראן יש מעמד גבוה יחסית, בעיקר אם משווים אותן לנשים בארצות מוסלמיות אחרות. איך זה קורה? – הכל עניין של תרבות שהולכת אלפי שנים אחורה. פרק שמיני בסדרת 'האישה האיראנית'
האישה האיראנית: שוויון לחצי חודש

בניגוד לתרבויות האסלאם האחרות, באיראן יש לנשים מעמד גבוה עד היום. מדוע? – משום שעוצמה נשית איראנית היא לא המצאה של המאות האחרונות. כבר הנביא זרתוסטרה כתב בספרי הקודש על "המנהיג הראוי, בין אם הוא גבר או אישה" – וזה היה לפני 3000 שנה לפחות.

דתו של זרתוסטרה, הנחשבת שוויונית יחסית לזמנה, הייתה הדת השלטת באיראן עוד לפני האסלאם והיא משפיעה עד היום עמוקות על התרבות האיראנית. שמות החודשים בלוח השנה האיראני – המשמש גם את המשטר האסלאמי – הם שמות של אלוהויות זורואסטריים, והאיראנים מאמינים (וזה נכון חלקית) שמנהגי החגים האיראנים הם זורואסטריים. על אף שרוב מאמיניה חיים היום בהודו ובגלות, המיעוט החי היום באיראן זוכה ליחס מכבד ולייצוג בבית הנבחרים.

ושתי כמשל

את חשיבותן של נשים בעולם הפרסי העתיק ניתן להדגים באמצעות ושתי ממגילת אסתר. היא סירבה לפקודת המלך אחשוורוש להופיע בפני השרים, אך התנ"ך אינו מסביר מדוע. שתי תשובות אפשריות, משום שיש כאן שתי שאלות: אחת – מדוע לא רצתה לבוא, והשנייה – איך העזה לסרב.

הסיבה לכך שלא רצתה לבוא היא סיבה שאחשוורוש – לפחות לפי תיאורים מיוון על מלכים פרסיים היסטוריים – דווקא היה צריך להעריך: שלא כמקובל בעולם העתיק, הנשים החוקיות היו מסבות עם הגברים בסעודה עצמה, והמלכה הראשית והמלכה האם אף ישבו בראש השולחן עם המלך.

שמות החודשים בלוח השנה האיראני הם שמות של אלוהויות זורואסטריים. בתמונה משמאל האלה הזורואיסטרית אנאהיטה. תמונה: (Philippe Chavin (CC BY 2.5

כטוב לב הגברים ביין, כאשר רצו להתהולל, היו משלחים את הנשים החוקיות לחדרן ומזמינים את הפילגשים ואת המחוללות. אחשוורוש, מצדו, הזמין את ושתי המלכה כטוב לבו ביין, כלומר בזמן שאמורות לבוא הפילגשים. אוי ואבוי אם הייתה מסכימה – היא הייתה מסכימה בכך לשנמך את מעמדה ממלכה לפילגש.

הסיבה לכך שוושתי העזה לסרב היא מעמדן הרם של נשים בחצר המלך – במיוחד המלכה הראשית והמלכה האם, שהיו מתערבות במדיניות המלך, כולל הענקת חנינה והחלטות על עינויים והוצאות להורג.

שוויון עתיק

הידע שברשותנו לגבי איראן האח'מנית (המקראית; מאות 6-4 לפנה"ס) מבוסס על עדויות ארכיאולוגיות, על סיפורים שכתבו אחרים על חצר המלוכה הפרסית ועל כתבי הקודש הזורואסטריים, האווסטה, טקסט חידתי שניתן לפרש אותו באמצעות כתבים מאוחרים יותר. בכתובות הסלע – כתובות חקוקות המתארות את גדלותם של המלכים הפרסים – לא כתוב דבר על נשים.

על איראן הסאסאנית (התלמודית; מאות 7-3 לספירה) ידוע יותר, ונותרו גם ספרי הלכה זורואסטריים רבים. ממקורות אלה אפשר לדעת שנשים באיראן הטרום-אסלאמית יכולות היו לעבוד (אך קיבלו מנות מזון קטנות יותר מגברים בתמורה לאותה עבודה – נשמע מוכר?), להיות בעלות רכוש, לסחור, יכולות להיות אפוטרופסיות של עצמן ושל נשים אחרות, ללמוד לימודי דת ולנהל עיזבון עד היוולדו של יורש זכר – שאותו הן צריכות להביא לעולם ולגדלו בשלום עד גיל חמש עשרה.

באחד מספרי השו"ת (שאלות ותשובות הלכתיות) הזורואסטריים נשאלת השאלה: "אם יש זוג – גבר ואישה, מי מהם יצא ללמוד לימודי דת ומי יישאר לנהל את משק הבית?". עצם קיום השאלה מרתק, כי גם בזמננו לא צריך להרחיק כדי למצוא קהילות שבהן השאלה הזאת אינה קיימת כלל. התשובה עוד יותר יפה, ואינה תלוית מין: מי שמוכשר יותר בכלכלה יישאר לנהל את משק הבית, ובן הזוג השני ילמד לימודי דת.

המלכה הראשית והמלכה האם אף ישבו בראש השולחן עם המלך. "אסתר, אחשוורוש והמן" שמן על קנבס, יאן סטיל קרדיט תמונה: (Flickr (CC BY-NC-ND 2.0

שאלות נוספות נוגעות לנישואין וגירושין, או לביטול נישואין. כלה יכולה לבטל נישואין רק אם הם עדיין לא 'מומשו' ואם היא טרם הגיעה לבגרות מינית או לגיל תשע – המוקדם מביניהם; חתן יכול לבטל באותם תנאים עד לגיל עשר. יש להבין שבאותו זמן נישואין אמנם יכולים היו להיערך כשהכלה בת שלוש, אבל משמעותם הייתה העברת אפוטרופסות: מי אחראי לשארהּ וכסותהּ של הכלה ומי מקבל את ההחלטות עבורה. ספרי ההלכה מזהירים שגבר ש"נוגע" באשתו "לפני שבאו מים לגופהּ" חוטא בדרגת חטא גבוהה וצריך לשלם קנס גבוה מאוד.

ההלכה הזורואסטרית מגדירה שלושה סוגי נישואין שאחד מהם מזכיר את ה'נישואין הלבנים' של היום (ראו פרק 3 בסדרה): בנישואין אלה לכלה קוראים חְ'וַסְרָאיֵן – 'בוחרת בעצמה' ולגבר קוראים גָאדָאר – בינוני פּוֹעֵל מהשורש המציין ביאה. נישואין אלו נערכים ללא הסכמת האב, או כשהאישה צריכה להעמיד יורש לבעלה המנוח ואינה מעוניינת בקשר מחייב לשם כך.

מחסום הנידה

כל המעמד הגבוה של נשים בדת הזורואסטרית תקף בחצי הטהור של החודש. בתקופת הנידה האישה נחשבת לכל כך טמאה, עד שכל מגע איתה אסור – אפילו לאכול אוכל שהיא נגעה בו – ומבטה עלול לטמא את האש הבוערת בשמש, בירח ובכוכבים.

הנידות דאז שהו בחדרים מבודדים ללא חלונות והיו זקוקות לשבעה ימי טיהור אינטנסיבי לפני שיכלו לצאת בחזרה לחברה. 'שבעת הנקיים' הללו אומצו בהמשך גם על ידי הנשים היהודיות – החמרה הנקראת 'חומרה דרבי זירא'. בנות ישראל כנראה רצו להיות צדיקות כמו האיראניות – או לקבל ימי חופש כמותן...

ד"ר תמר עילם-גינדין מלמדת את הקורס 'איראן – היסטוריה ותרבות' בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם במרכז האקדמי שלם

תמונת הכותרת: (Claudia McDate (CC BY-NC-ND 2.0

מתעניינים בלימודים בשלם? בדקוּ התאמתכם.
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס ובדקו התאמתכם ליום הפתוח הקרוב.