email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

האישה האיראנית

סדרת מאמרים מאת ד"ר תמר עילם גינדין, החושפת את חיי היומיום של הנשים באיראן: מהאדוקה הדתית ועד המהפכנית החילונית, מאיראן בת זמננו ועד תקופות קדומות ומיתולוגיות. כל מה שרצית לדעת על האישה האיראנית ולא העזת לשאול.    לכל מאמרי הסדרה

האישה האיראנית: חוקים נוקשים, חוקים גמישים

בפוליטיקה של איראן אין זה נדיר שהחוק האסלאמי, שעל פיו יישק כל דבר, מתגמש מעט בהתאם לרוחו של המנהיג העליון. מילת נשים? – ממש לא. אישה שנייה? – תן את המפתחות לנישואין. פרק חמישי בסדרת האשה האיראנית
האישה האיראנית: חוקים נוקשים, חוקים גמישים

עם כינון הרפובליקה האסלאמית נקבע כי החוק האסלאמי הוא חוק המדינה. באותיות הקטנות של הסכם הנישואין שעליו חותמים האיש והאישה הנישאים במשרד הפנים מצוי החוק האסלאמי, שבמסגרתו האישה מאבדת את זכותה לקבל את ההחלטות החשובות בחייה בעצמה.

מאותה סיבה חוקית לבישת החג'אב היא חובה ו'משמרות צניעות' מסתובבות ברחובות, בפארקים ובחלק ממקומות העבודה, הבילוי והלימודים. אחרי היבחרו, ביטא הנשיא רוחאני קו שלפיו אין טעם באכיפה נוקשה שלעתים גולשת לאלימות, אולם הוא לא זה שמקבל את ההחלטות: בשבועות האחרונים התפרסמו ידיעות על הגברת האכיפה של משמרות הצניעות, כולל שוטרות חרש, וכן על סיומם המוצלח של שני מבצעי היחידה לפשעי סייבר של משמרות המהפכה נגד עמודי פייסבוק וחשבונות אינסטגרם בלתי צנועים.

עם זאת, בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית שונו חוקים רבים של האסלאם מכיוון שלא היו לרוחו של המנהיג העליון ח'מינאי (הוא הכשיר את משחק השחמט ואת השרימפס, למשל) ובמקרים אחרים תוקנו חוקים חדשים בנוסף לישנים כדי להקשות על יישומם בחברה מתקדמת.

עסק לא משתלם

בהקשר המשפחתי חוקי האסלאם מאפשרים לגבר לשאת עד ארבע נשים. לכן גם הרפובליקה האסלאמית אינה אוסרת על פוליגמיה, אבל עושה אותה לא כדאית: גבר החפץ לשאת אישה שנייה צריך לקבל אישור בכתב מהאישה הראשונה, וברגע שאישה מתירה לבעלה לשאת אישה שנייה היא מקבלת את הזכות ליזום גירושין.

"רכב זה נעצר בעוון חג'אב בלתי הולם של הנהגת". פעילות אכיפה דתית באיראן

בכך מופר איזון עדין: במערכת הזוגית האיראנית האישה יכולה לדרוש את המוהר בכל עת, אבל רק הגבר יכול ליזום גירושין וכך לכל אחד מבני הזוג יש כוח מסוים נגד רעהו. כאשר גם האישה יכולה ליזום גירושין מופר מאזן האימה הזוגי וכל הכוח עובר לאישה. בדרך כלל אם אישה מאשרת לבעלה לשאת אישה שנייה – זה כדי להתגרש ביתר קלות. יש אמנם אנשי דת מושחתים המוכנים להשיא גבר נשוי בציע'ה (נישואין זמניים, ראו פרק 3) תוך עקיפת משרד הפנים ונהליו, אבל אוי לגבר שדבר כזה ייוודע לאשתו החוקית.

חוק נוסף שכמעט אינו מיושם הוא סקילת נואפים. על פי החוק האסלאמי יש לקבור גבר נואף עד מותניו ואישה נואפת עד צווארה ולסקול אותם למוות. עקרונית – זהו גם החוק במדינה, אז איך זה שסקילה היא כל כך נדירה? הסיבה לכך היא שהוכחת ניאוף היא כמעט בלתי אפשרית. בדיקות גנטיות שמראות שהבעל החוקי אינו אבי הילד אינן נחשבות להוכחת ניאוף, ותמונות או סרט מצולם גם הם אינם הוכחה.

מכיוון שהעונש כל כך כבד, כדי להוכיח ניאוף הנואפים צריכים להיתפס 'על חם' על ידי ארבעה גברים או שלושה גברים ושתי נשים בעלי עבר נקי וצח שראו את 'נקודת החיבור' בבירור, והעדויות של כל הארבעה או החמישה צריכות להיות זהות ב-100% בכל פרטי הפרטים – ומבקשים מהם הרבה פרטים. אם יש רק שניים או שלושה עדים אבל אין אִתם אדם רביעי – העדים נידונים למלקות שוט, כמו גם אם יש ארבעה עדים אך גרסותיהם אינן זהות.

אם המעשה הוכח על ידי ארבעה עדים מתואמים ב-100% ובני הזוג אכן הורשעו בניאוף, הגדרתו היא שוויונית לגברים ולנשים, כלומר אינה מניחה בעלות של האחד וחופש של השני: אם אחד הצדדים רווק ואחד נשוי – בלי קשר למינם – הרווק מקבל עונש על מין ללא נישואין, שמונים מלקות שוט, והנשוי מורשע בניאוף ונידון לסקילה.

Ministerstvo_spravedlnosti_v_Teheránu credit Stanislav Sůva 664x320

"החוק האסלאמי הוא חוק המדינה". בית המשפט העליון של איראן, טהרן. תמונה: Stanislav Sůva, wikicommons.

כל הערמת הקשיים על הוכחת ניאוף אינה המצאה חדשה של הרפובליקה האסלאמית ומבוססת על חוקים אסלאמיים-שיעיים בני מאות שנים. רוב ההוצאות להורג על ניאוף בימינו הם בעקבות הודאת הפושעים, שאף היא קבילה בבית המשפט.

בלי לומר מילה

ומה לגבי מילת נשים? מילת נשים כלל אינה מצווה באסלאם אלא מנהג המיושם בקהילות מסוימות. ברפובליקה האסלאמית מילת נשים אסורה על פי חוק, והמעטים העוברים על החוק הם בני מיעוטים מסוימים. עקרונית האישה שנימולה יכולה להתלונן עליהם והם יוענשו על פי חוק, אבל על פי רוב מדובר בחברות מסורתיות והנשים חוששות להתלונן.

ואם אנחנו כבר בענייני מילה: גם מילת גברים היא מסורת ולא מצווה, אולם כל הגברים המוסלמים באיראן נימולים בידי רופא כירורג בבית חולים.

הגמישות ביחס לחוקי השריעה אינה מפתיעה לגמרי את מי שמכיר את האסלאם השיעי לעמקו – לאנשי הדת הבכירים יש סמכות מפליגה לחוקק ולשנות חוקים. הדבר העשוי להפתיע אנשים מבחוץ – אך מובן לחלוטין בחברה האיראנית – הוא שהחוקים הנוגעים למעמד האישי משתנים לטובת האישה, וזאת בהתאם למעמדן הגבוה של נשים באיראן יחסית לארצות האסלאם האחרות.

ד"ר תמר עילם-גינדין מלמדת את הקורס 'איראן – היסטוריה ותרבות' בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם במרכז האקדמי שלם

תמונת הכותרת: Kamyar Adl, flickr. CC-BY-2.0

מתעניינים בתואר שנותן לכם השכלה רחבה?
הירשמו לתואר ראשון במרכז האקדמי שלם.
מלאו את הטופס ונציג מחלקת גיוס סטודנטים ייצור אתכם קשר בהקדם.