email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

האישה האיראנית

סדרת מאמרים מאת ד"ר תמר עילם גינדין, החושפת את חיי היומיום של הנשים באיראן: מהאדוקה הדתית ועד המהפכנית החילונית, מאיראן בת זמננו ועד תקופות קדומות ומיתולוגיות. כל מה שרצית לדעת על האישה האיראנית ולא העזת לשאול.    לכל מאמרי הסדרה

עשרה דברים שלא ידעת על האישה האיראנית. פרק ראשון: חג'אב

התרבות האיראנית היא אחת המסתוריות ביותר עבור הישראלי הממוצע. בסדרה בת עשרה פרקים ד"ר תמר עילם גינדין מגלה טפח מדמותה המסתורית של האישה האיראנית. פרק ראשון, על בורקה, חג'אב ושחרור האישה
עשרה דברים שלא ידעת על האישה האיראנית. פרק ראשון: חג'אב

יש הטוענות שהרעלה שחררה את האישה – ויש להן טיעונים לא רעים. אמנם החג'אב נחשב לסמל האולטימיטיבי לדיכוי האישה המוסלמית, אך לכיסוי הראש המסורתי יש גם תומכות מקרב הפמיניסטיות והאינטלקטואליות באיראן. אחת הידועות שבהן היא ד"ר זהרא רַהְנַוַרְד, בעלת תואר דוקטור במדע המדינה ותואר שני באמנות, השוהה מספר שנים במעצר בית עם בעלה, מיר חֹסֵין מוֹסַוִי, ראש התנועה הירוקה. טיעוניהן של המצדדות בחג'אב משכנעים למדיי, או לפחות משכנעים שאם מכתיבים לנשים איך להתלבש – החיוב לעטות חג'אב עדיף על איסור לעטות אותו.

מבורקה ועד מקנעה

אבל ראשית כל, הסבר קצר על חג'אב (מבוטא בפרסית: הֶגָ'אבּ) ומה ההבדל בינו לבין רעלה. למעשה, רעלה היא אחד מסוגים רבים של חג'אב, שהוא כל כיסוי שאישה עוטה על עצמה מסיבות דתיות. מבחינה זו, גם כיסוי הראש של יהודיות דתיות הוא סוג של חג'אב. הכיסוי נע מצעיף אופנתי המכסה את השיער או את חלקו ועד להסתרה כוללת של גוף האישה ופניה.

את האישה האפגאנית המסורתית מכסים בבֹּרְקָע (באשכנזית צחה: בּוּרְקָה), מעין אוהל שבו אפילו העיניים מוסתרות מאחורי רשת. בהקשר זה, מומלץ לחפש burka blue ביו-טיוב ולראות את להקת הבנות האפגאנית, שעל ראשן מרחף גזר דין מוות, אך קשה לדעת את מי לחפש.

נֶקָאבּ הוא סוג של חג'אב, שבו רואים את העיניים– ואותן בלבד. החג'אב השיעי באיראן הוא חג'אב שבו רואים את הפנים – וזו גם הסיבה שאיראן של הרפובליקה האסלאמית מדורגת מספר אחת בעולם בניתוחי אף (ומספר שתיים בעולם בניתוחי שינוי מין, אבל זה נושא שונה לגמרי). כל נערה בת שמונה-עשרה שמכבדת את עצמה מתהדרת בסמל הסטטוס – פלסטרים על האף.

סוג החג'אב האיראני המפורסם ביותר הוא צָ'אדֹר – בפרסית 'אוהל'. מדובר בפיסת בד בצורת חצי עיגול שהרדיוס שלה הוא כגובה האישה המתעטפת בה – בדומה  לאוהל. הפנים בבגד זה נשארים גלויים. גברת עם צ'אדור היא בדרך כלל אישה דתייה מאוד, ורוב הנשים עוטות מַקְנַעֶה בעבודה – כיסוי המכסה את השיער ואת הצוואר אבל לא את כל הגוף – וצעיף אופנתי ברחוב ובקניונים.

לא נותנות לחג'אב להפריע

אז איך אפשר להגדיר את החיוב ללבוש חג'אב כשחרור האישה האיראנית? רֶזָא שָׁאהּ פהלוי, מלך איראן מ-1925 עד 1941 (ואביו של מֹחַמַּד רֶזָא שָׁאהּ, שמלך עד למהפכה האסלאמית ב-1979), רצה לפתוח את איראן למערב ולקדם את החברה. תוצאת המגמה הזו הייתה, לפחות בתקופות מסוימות, כפייה חילונית.

"מצעיף ועד הסתרה כוללת של הגוף". איור המחשה: שיר אגרנט

"מצעיף ועד הסתרה כוללת של הגוף". איור המחשה: שיר אגרנט

ב-1936, אחרי שראה את מלכת אפגניסטן – ממלכה שהייתה עוד יותר חילונית ופתוחה מאשר איראן – מופיעה בציבור ללא כיסוי ראש, ואחרי שחזה באתא טורק מעודד נשים להסיר את החג'אב, הוציא השאה חוק האוסר על נשים לעטות חג'אב בציבור. החוק נאכף באדיקות ומשמרות אי-צניעות לא אפשרו לנשים ללכת עם חג'אב ברחוב. למרבה הצער, בעבור נשים דתיות המשמעות לא הייתה שחרור ופתיחות, אלא להיפך: הכפייה השאירה נשים רבות בבית.

לא רק למוסלמיות היה חשוב לעטות חג'אב: בתקופת השושלת הקאג'ארית, במאות התשע עשרה והעשרים, הוטלו על יהודים ומיעוטים דתיים אחרים חוקי טומאה  שהרי ידוע שכל מי שאינו מוסלמי הוא טמא. אחת הגזרות הייתה שאישה יהודייה אינה יכולה לעטות רעלה בציבור. גם כאן, התוצאה הייתה שנשים יהודיות לא היו יכולות לצאת לרחוב. במקרה זה, זו גם הייתה כוונת המחוקק.

'חוק איסור החג'אב' של רזא שאה היה בתוקף כשש שנים, עד להצלחת הדרישה העממית לאפשר זכות בחירה בנושא. האפשרות לעטות את כיסוי הראש ללא הפרעה אפשרה סוף סוף לנשים דתיות לצאת מהבית ולהשתלב בחברה, בשוק העבודה, באקדמיה, בכלכלה, בפוליטיקה, בספורט ובמרחב הציבורי.

גם כיום, כאשר חג'אב הוא חובה חוקית, נשים חילוניות אינן מאפשרות לדבר להפריע להן. הן עוטות צעיף אופנתי בציבור, וככל שעוברות השנים ניתן לראות יותר ויותר שיער מבעד לצעיפים – שהם יותר כסת"ח מאשר כיסוי ראש. כפי שחזה אחמד כַּסְרַוִי, הוגה הדעות האיראני שנרצח בשנות ה-40, הדבר שגרם לעם להתרחק מהדת יותר מכל דבר אחר הוא שלטון אנשי הדת.

ד"ר תמר עילם-גינדין מלמדת את הקורס 'איראן – היסטוריה ותרבות' בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם במרכז האקדמי שלם

מתעניינים בלימודים בשלם? בדקוּ התאמתכם.
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס ובדקו התאמתכם ליום הפתוח הקרוב.