האישה האיראנית: בניגוד למיתוס, הנשים מובילות

האם זה מקרה שפרס נובל היחיד שניתן אי-פעם לאיראני הוענק לאישה – שירין עֶבָּאדי, זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2003? אולי. אבל גם פרופ' מַרים מירזאח'אני היא הראשונה מבין האיראנים – ובינתיים היחידה – שזכתה במדליית פילדס, פרס נובל של המתמטיקה.  השלטון האיראני של היום אמנם מגביל את התקדמותן של נשים, אולם הרבה פחות ממה שמקובל לחשוב.

פרופ' מירזאח'אני, למשל, למדה בבתי ספר למחוננים בטהראן, וגם את התואר הראשון שלה – במתמטיקה, כמובן – רכשה באיראן. היא אמנם יצאה את איראן, אולם הסיבה לעזיבתה את המדינה לא קשורה לאופציות הקידום של נשים באקדמיה באיראן, אלא לאופציות הקידום של מדענים בכלל: בריחת מוחות היא אחת הבעיות הבוערות ביותר היום, ללא קשר למין המדען. בחלק גדול מהפקולטות באיראן יש יותר סטודנטיות מאשר סטודנטים, ויש נשים רבות במקצועות ההנדסה והמדעים המדויקים הנחשבים 'גבריים' יותר במערב.

הנשי הוא הפוליטי

האם זה מקרה שסמל הפגנות המחאה נגד תוצאות הבחירות לנשיאות ב-2009 – שגם הפכה בעולם לסמל המאבק נגד השלטון – הייתה אישה, נדא אקא סלטאני, ההרוגה הראשונה? אולי. אבל אם תשאלו את האיראני הממוצע איזו אישיות מסמלת בעיניו יותר מכל את המאבק בשלטון, סביר להניח שתקבלו עוד שם נשי – עו"ד נסרין סתודה, עורכת דין לזכויות אדם שישבה בכלא מכיוון שייצגה מתנגדי משטר; או מרים רַגַ'וִי, הנשיאה הנבחרת של מועצת ההתנגדות הלאומית של איראן, אחד משני פרלמנטים חלופיים של מתנגדי המשטר מחוץ לגבולות המדינה. בעלה עומד בראש המוג'אהדין ח'לק, שהמשטר רואה בו ארגון טרור ואילו המערב רואה בו ארגון שחרור.

קברה של נדא אקא סלטאני, שנורתה ונהרגה במהלך ההפגנות בטהרן. צילום: Mahnrahi, BY CC 4.0

המעורבות הנשית באיראן לא מוגבלת לתחומי האקדמיה ונשים מעורבות בפוליטיקה גם מצד השלטון. יש חברות מג'לס (בית הנבחרים); ברוב הממשלות כיהנו שרות; לחסן רוחאני, שבממשלתו דווקא אין שרה, הייתה דוברת, שהתמנתה מאוחר יותר לשגרירה בפעם הראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית (ובפעם השנייה בהיסטוריה של איראן בכלל). לנשים, כמובן, זכות בחירה בכל מערכות הבחירות, מקומיות וארציות, הן לבית הנבחרים והן לנשיאות. הנשים באיראן אף קיבלו את זכות ההצבעה לפני נשות שווייץ.

נשים במגזר הציבורי מקבלות שכר ותנאים השווים לעמיתיהן הגברים עד שהן יולדות. אימהות מקבלות בונוסים נוספים (שכר לימוד לגן, למשל), וכן אפשרות להגיע לעבודה שעה מאוחר יותר וללכת הביתה שעה מוקדם יותר, מבלי שהדבר יפגע בשכרן.

אני אישה איראנית

בתחום התרבות, מבין כל השחקנים האיראנים המשחקים בתפוצות הידועה ביותר היא גלשיפתה פרהאני, שעוררה מהומה לא קטנה ונחשבת מוקצית באיראן אחרי שהתפשטה בקדימון לסרט צרפתי (בכל זאת, תיאוקרטיה).

'כוכב נולד' האיראני משודר בלוויין מחוץ למדינה ומרתק את כולם למסכים. שם התכנית הוא 'גוגוש אקדמי', על שמה של הזמרת הפופולרית גוגוש. מכיוון שההפקה היא אירופית הזמרות המשתתפות בתחרות לבושות בלבוש מערבי לחלוטין אלא אם כן הן בוחרות לעטות חג'אב מסיבות דתיות.

https://www.youtube.com/watch?v=rnf_9edT5iA

סופרות איראניות הן מצליחות וידועות במערב יותר מאשר סופרים איראנים בני זמננו ו'לקרוא את לוליטה בטהראן' של הסופרת הגולה אזאר נאפיסי הוא אחת הדוגמות לכך. פרדוסי, המשורר הנערץ בן המאה העשירית שחיבר את האפוס 'שאה נאמה' (ספר המלכים), לא ידע פרסית אמצעית – השפה שבה השתמרו הסיפורים. הוא מספר שאשתו הייתה קוראת לו את הסיפורים והוא חרז ושקל אותם בפרסית קלסית טהורה.

במדינה שבה נותנים כבוד מיוחד למשוררים וערבי הקראת שירה מלאים מפה לפה, אין פלא שאחת הדמויות האהובות היא המשוררת הילא צדיקי, שהייתה רעיונאית במסע הבחירות של מיר חסין מוסווי ב-2009 וישבה לאחר מכן בכלא. שירהּ 'אני אישה איראנית' מזכיר שמות של נשים איראניות חזקות וידועות מתקופות שונות, ושם דגש רב יותר על לאומיוּת מאשר על נשיוּת.

מרשימות יותר מגברים

אמנם בהשוואה למערב נשים באיראן סובלות ממגבלות ומדיכוי מצד השלטונות, אך יחסית למדינות אסלאמיות אחרות אין הדבר כך. נשים ובנות איראניות מקבלות חינוך שווה לגברים ומצליחות להגיע להישגים מרשימים הרבה יותר מהגברים – אם כי במסגרת תקרת הזכוכית, הרשמית והבלתי רשמית. בתחומים רבים הישגי הנשים אף עולים על אלה של הגברים, הן בתוך גבולות המדינה והן בתפוצות.

ד"ר תמר עילם-גינדין מלמדת את הקורס 'איראן – היסטוריה ותרבות' בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם במרכז האקדמי שלם

תמונת כותרת: מרים רַגַ'וִי, Maryam Rajavi on Flickr BY CC 2.0