מעשה בשלושה אגוזים והפילוסופיה של הכסף

ביער גדול היה גמד קטן שבנה לו בית. על אחד העצים סמוך לבית גר סנאי, אך עם בוא החורף הוא נזקק למחסה. ניגש הסנאי לגמד וביקש להצטרף לביתו למשך חודשי החורף, ובתמורה:

אתן לך שלושה אגוזים / ובהם שלושה סודות ורזים. / והיה – כל מי שיפתור את סודם / אין כמותו מאושר בעולם.

הסיפור נמשך בהתגלגלותם של האגוזים: הגמד נותן אותם לאנשים על מנת שלא יכרתו את היער, שנותנים אותם לשר בתמורה לשקלי כסף, שנותן אותם לנערה כדי שתינשא לו – עד שהם נאכלים על ידי הילד שנולד לשר ולאשתו.

כל דמות הנהנית מן האגוזים שרה שיר שמח על כך שגילתה את סודם (ואין כמותה מאושרת בעולם…), אולם בשום מקום לא מצוין מהו הסוד. האגוזים פשוטים: אין בהם קסם, הם לא מדברים, הם לא ניחנו בסגולות, טעימה מהם לא מגלה דבר חדש. למעשה, הם עברו מיד ליד ללא שביצעו שום שינוי, לא בעצמם ולא בסביבתם. אז מהו הסוד שגילו הדמויות בסיפור?

הביא הסנאי שלושה אגוזים: האחד גדלו כאפונה, השני – גדלו כביצה, והאגוז השלישי היה גדול מאוד – כמו אשכולית.

מה מזכירים לכם חפצים עגולים בגדלים שונים שניתן לקבל תמורתם סחורה וטובות הנאה? כמובן, מטבעות כסף. אבל למה צריך סיפור ילדים שלם כדי להסביר את מה שכולם יודעים – שבאמצעות כסף ניתן לקנות דברים? לשם כך צריך להתחיל מהשיעור הקלאסי על המצאת הכסף.

כך זה התחיל

בעבר הייתה קהילה מקומית שגרו בה חקלאי, נגר, צייד ורופא. כל אחד מבעלי המקצוע ייצר את מה שהתמחה בו או העניק שירותים לחבריו. מכיוון שעוד לא היו שטרות או מטבעות, החלפת השירותים והמוצרים נעשתה בדרך של חליפין: תן לי חמישים תפוחים ואצוד לך תרנגולת.

אולם עם השנים (ומדובר על הרבה שנים), התגלתה האפשרות להפוך את המסחר להרבה יותר פשוט. הרי לא תמיד יש לצייד צורך בחמישים תפוחים. אולי הוא זקוק רק לעשרה? ואולי הוא בכלל צריך חץ וקשת חדשים? הסחורה התחילה להינתן תמורת יסוד נדיר וקשה להשגה: זהב. כך אפשר היה להחזיק חומר רב ערך שאפשר לקנות בו כל דבר – הוא ייצג שווי מוסכם של הסחורות והשירותים, ואפילו אפשר היה לחתוך אותו לחתיכות קטנות יותר אם שווי המוצר היה קטן יותר מגודלו. נוח מאוד!

ממש לא כדאי לזייף אותם ולהתגרות בשליט. מטבעות כסף

אבל אז התגלתה בעיה: אנשים למדו לסגסג את הזהב במתכות זולות יותר והיה צורך בפיקוח על איכות הזהב. כך נוצר המטבע, שהוא בעל משקל מוסכם ומהווה הכרזה של השליט המקומי כי הוא ערב לאיכות הזהב. לזייף את המטבעות ולהתגרות בשליט היה עניין מאוד לא כדאי.

אבל למה לסחוב את כל המטבעות האלה? זה מאוד כבד! במקום זאת אפשר לקבל מהשליט נייר שעליו כתוב שיש לך מטבעות בקופת האוצר, ובניירות האלה לסחור! ובכן, ההיגיון הזה בהחלט הצליח בחברה האנושית, וכבר מאות בשנים שאנו משתמשים בשטרות כסף. עד כאן, בהפשטות הכרחיות, קיצור תולדות הכסף. מכאן העניינים מתחילים להסתבך.

באופן עקרוני, על פי מה שאמרנו על כל שטר כסף צריך להיות זהב בערך ממשי הנמצא אי שם במרתפי הבנק העולמי, נכון? אלא שמאז שנות השבעים של המאה ה-20 כבר אין מספיק זהב ממשי כדי לייצג את ערכי הכסף הקיימים, כך שהשטר עצמו הפך לעניין וירטואלי לחלוטין – הוא רק סמל המאפשר לי ולשכן שלי (בין אם הוא רופא ובין אם הוא צייד) לסחור בערכים שמוסכמים עלינו. אז… מהו הכסף עכשיו?

טבע הכסף

כאן אנחנו מגיעים למחלוקת שלה שותפים שני אישים חשובים בעולם הכלכלה: פרידריך האייק וג'ון מיינרד קיינס.

חתן פרס נובל, הכלכלן האוסטרי פרידריך פון האייק (1992-1889), טען שהסיפור שסיפרנו על תולדות הכסף מבהיר שהמטבע מייצג סחורות והוא מחליף את סחר החליפין הישן. הזהב, ששימש 'גשר' בין הסחורות לבין המטבע, לא חשוב לעניין המסחר. מהו כסף? השווי של מה שאתה מסוגל למכור ולקנות.

ג'ון מיינרד קיינס (1946-1883), אחד הכלכלנים המשפיעים ביותר בתקופה המודרנית, חלק על התפיסה הזו מכל וכל. "כל הסיפור היפה שסיפרתם על סחר החליפין יפה מאוד, אך מעולם לא התקיים במציאות", היה בוודאי אומר, ובאופן עקרוני גם צודק – אין ממצאים המאששים כי סחר כזה התקיים בהיסטוריה. אז… מה קובע את ערך המטבע? התשובה של קיינס פשוטה: המדינה.

מכיוון שהשליט הוא מי שמלכתחילה יצר את המטבע, הוא גם זה שקובע את ערכו. כלומר: השליט הגדיר יחידת מסחר, קרא לה בשם (שקל, דולר ין, או כל מטבע אחר) ומהיום כל החובות שאנשים חייבים זה לזה מחושבים באמצעותה. במצב כזה, בוודאי שאין צורך להחזיק זהב במרתפים – הכסף הוא ייצוג של החוב שאנשים חייבים זה לזה. תפקידה של המדינה הוא לייסד את המטבע, לפקח עליו ולהשתמש בו באופן נרחב (באיסוף מיסים ובתשלום משכורות לעובדי מדינה, שהם מגזר ענקי), ובכך היא מאפשרת לנו להסדיר את החובות בין אזרחי המדינה באופן מוסכם.

תן לי תפוחים ואצוד לך תרנגולת. שוק מחנה יהודה בירושלים. תמונה: מעוז וייסטוך

האייק, שהיה חרותן ('ליברטריאן') ודגל בכמה שפחות מעורבות של המדינה בחיי הפרט, חשש מפני התערבות יתר בכלכלה ובעיצוב יחסי המסחר בין בני האדם. מצדו, כוחות השוק הם אלו שצריכים לקבוע את היחסים בין האנשים – ובתוך כך את ערך הכסף – ולא שליט או מפקח.

אז בואו נסכם: לפי האייק, ערך הכסף צומח 'מלמטה' – אנשים מחליטים למסד את החליפין ביניהם והמסחר היומיומי יוצר ערך מוסכם הנקרא בשם 'מטבע'; ואילו לפי קיינס ערך הכסף מונחת 'מלמעלה' והוא היחידה המופשטת שעליה החליטה הממשלה כדי להסדיר את החובות בין האזרחים.

התפיסה של קיינס הובילה אותו לשיטה המזוהה אתו ביותר: התיאוריה הקיינסיאנית, שלפיה על מנת להבטיח צמיחה כלכלית על הממשלה להתערב באופן פעיל בשוק – מה שהאייק לא קיבל בשום פנים ואופן – אבל זה כבר נושא למאמר אחר.

קסם של קניות

אמר הסנאי: "שמור על האגוזים היטב-היטב. יבוא יום והם יצילו אותך ואזי תדע מה נתתי לך: כי לא פשוטים הם האגוזים – בהם שלושה סודות ורזים".

מה מאפשרים שלושת האגוזים? אינסוף דברים: הם מספקים מחסה בחורף, הם מונעים יציאה לפועל של פרויקט הרסני לכריתת היער, הם משכנעים נסיכה להינשא – איזה כוח עצום בשלושה אגוזים פשוטים! אבל איך פועל הקסם שלהם?

לאה גולדברג, מחברת הסיפור, מעבירה לקוראים מסר חתרני: סודם של הדברים נמצא בחשיבות שאנשים מייחסים להם. 'הסוד' הופך את האגוזים מפירות יבשים לא ממש פופולריים לסמל שמאפשר לאנשים להחליף זה עם זה סחורות, טובות הנאה ושירותים. בקיצור, אגוזים חסרי ערך הופכים למטבע עובר לסוחר.

'מעשה בשלושה אגוזים' מתאים היטב לתפיסתו של האייק: לכסף-אגוזים אין ערך נקוב ו'השוק החופשי', הערך שכל אחד רואה באגוזים הללו, הוא שקובע את המחיר שלהם. ערך ה'מטבע' נקבע 'מלמטה', באמצעות כוחות השוק.

"הבן הקטן אכל את כולם, עכשיו אין כמותו מאושר בעולם". איור מתוך הסיפור 'מעשה בשלושה אגוזים' מאת לאה גולדברג, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית פועלים. מאייר: שמואל כץ. באדיבות ההוצאה ומשפחת המאייר

מצד שני, המסר החברתי שלאה גולדברג מבקשת להעביר מזכיר יותר את תפיסותיו של קיינס שלפיהן הכסף נועד להסדיר את היחסים בין בני אדם. האגוזים של לאה גולדברג לא נועדו לצבירת עושר אלא לפתרון בעיות: הם מגדילים את שיתוף הפעולה, הם מרבים אהבה ומרחיקים הרס.

שיחק הילד ורץ בכל הבית מחדר לחדר ובא לחדר אמו. פתח שם את הארונות, והנה שלושה אגוזים על גבי צלחת של כסף… אמר הילד בלבו: "אגוזים יפים, הבה ואוכל אותם"… טעם האגוזים היה טוב והילד היה שמח מאוד.

מהו הכסף, על פי לאה גולדברג? סוג של קסם. זהו סמל המאפשר לנו להחליף זה עם זה טובות הנאה. בכסף-אגוזים עצמו אין תועלת; כשמפצחים אותו הקסם פג. אבל עכשיו זה כבר לא חשוב – כולם מאושרים בעקבות פעולתו הבריאה של השוק, ובעקבות שיתוף הפעולה שהכסף מאפשר. כשאתם הולכים לשוק או לקניון כדי לערוך קניות אל תשכחו שיש לכם ביד… קסם.

תם המעשה בשלושה אגוזים / ומי יידע סודות ורזים? / הבן הקטן אכל את כולם / עכשיו אין כמותו מאושר בעולם.

~~

אהבתם? תוכלו לקרוא מאמרים נוספים בסדרת 'פילפילון האלכסנדרוני' בקישור הבא.

תמונת הכותרת: איור מתוך הסיפור 'מעשה בשלושה אגוזים' מאת לאה גולדברג, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית פועלים. מאייר: שמואל כץ. באדיבות ההוצאה ומשפחת המאייר.