ניאו-חסידות, ניאו-קבלה ומציאת היהודי הפנימי

"הן הניאו-חסידות והן הניאו-קבלה מתעניינות בנפש האדם ומעבירות את הסמכות מחוצה לו – לתוכו פנימה. זוהי חריגה משמעותית ויוצאת דופן מהמסורת ההלכתית, שמולידה עיצובים שונים של המסורת ומאתגרת אותה". תקציר הרצאתו של ד"ר תומר פרסיקו, שניתנה במסגרת 'פורום שלם', מרץ 2014.

13 במרץ 2014  |  מאת: ד

תקציר הרצאתו של ד"ר תומר פרסיקו ב'פורום שלם', המרכז האקדמי שלם, מרץ 2014

מהי ניאו-חסידות? ניתן להגדיר אותה כך: הרצון לשאוב תוכן, מעשים ורעיונות מראשית החסידות, על מנת לייצר התעוררות רוחנית בזמן הזה. שתי דוגמאות בסיסיות המשמשות כתאי גזע עובריים לכל הניאו-חסידות הם פרופ' מרטין בובר ורבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה. שניהם זיהו את בעיותיהם הרוחניות של בני דורם – אמנם מתוך מניעים שונים לפתור אותן –  עם שקיעת 'הרוח החסידית', ושניהם ביקשו להחיות אותה בדרכים שונות.

בובר קרא לתחייה רוחנית-יהודית המשתמשת במשאבי החסידות. הוא הצביע על ריקבון בתנועה החסידית, ועל כך שכבר איננה נהנית מן הפרץ הרענן והחדשני שאפיין אותה בעת ייסודה, כמאה וחמישים שנה קודם לזמנו. לדבריו, החסידים הראשונים השאירו 'אוצרות' העשויים לשמש את המבקשים אחר חוויה רוחנית. גם האדמו"ר מפיאסצנא, בן דורו, קשר בין עזיבת היהדות לטובת ההשכלה להיעדרה של לחלוחית חסידית. התרופה, בעיניו, הייתה שיבה אל החסידות האמיתית, "הלבביית והנפשית".

הן בובר והן שפירא מייצגים שני זרמים מקבילים – אך שונים – של אותה ניאו-חסידות, זו המדלגת על הזמן הנמשך בין תחילת המאה ה-19 ועד ימיהם, ומבקשת לחזור אל תקופת יסוד התנועה, שהחלה באמצע המאה ה-18.

כמובן, שני הזרמים שונים זה מזה. בובר מייצג את הזרם האנטינומי, המתנגד להלכה. מהחסידות הוא לומד כיצד אפשר להיות יהודי רוחני ללא צורך בהקפדה על המעשים. את היסודות לתפיסה הזו ניתן למצוא בקלות, שהרי החסידות מראשיתה הדגישה שהקשר בין אדם לאלוהיו הוא רגשי, פנימי וחווייתי. לעומתו האדמו"ר מפיאסצנה רוצה להשיג את המטרה ההפוכה: לקיחת משאבי הנפש עליהם בנויה ההתלהבות החסידית, ובאמצעותם חיזוק המחויבות ההלכתית והקרבה הנפשית של הנוער אל עולם המסורת.

בובר ושפירא פעלו בעיקר במחצית הראשונה של המאה העשרים, אולם רק לאחר מלחמת העולם השנייה הניאו-חסידות הפכה לתופעה המונית ופופולארית עד מאוד. שלמה קרליבך הוא הדוגמה הטובה ביותר לניאו-חסיד: הוא עומד מול תופעה ענקית, הידועה לנו בשם 'תרבות הנגד' ו'היפיות'. יהודים צעירים הדורשים עומק רוחני מוצאים אותו פעמים רבות בדתות המזרח ובכללן מדיטציה בודהיסטית, מדיטציה סופית ופילוסופיה הינדואיסטית – כל זאת על פני חזרה למסורת אבותיהם. הפילוסופיה של קרליבך אומרת כי אין זה פלא, שהרי היהדות של תקופתו מאופיינת ביבשושיות, היא צפודה וכועסת. לתפיסתו, בעזרת החסידות החיה יתאפשר להחזיר את היהודים אל מורשתם.

בתקופה מאוחרת הרבה יותר מגיע ניאו-חסיד אחר, ר' ישראל יצחק בזנסון. הוא חסיד ברסלב יליד 1944, המקיים סביבו קהילה קטנה של חובשי כיפות מכל הסוגים בלבה של תל אביב. בזנסון לוקח את ההתבודדות הברסלבית, שעה ביום המוקדשת לדיבור עם האל, שאותה חייב ר' נחמן כל חסיד שלו – והופך אותה למדיטציה. הניאו-חסידות שהוא מוביל משמשת צינור שדרכו אפשר להוביל ו'לגייר' דפוסי חשיבה ופעולה מדטטיביות שאפשר למצוא כמותן בתרבות הרוחנית המזרחית של העידן החדש.

ניאו-קבלה

תופעה מצומצמת הרבה יותר, מבחינת היקפי המשתתפים בה, היא הניאו-קבלה. רוב מוחלט של התופעה, מקורו בעיבוד לתורת הקבלה של הרב יהודה לייב אשלג, אדמו"ר חסידי ומקובל שחי במחצית הראשונה של המאה ה-20. קבלת אשלג היא תורה קבלית מאופיינת וייחודית, שמשרטטת תרשים זרימה הגליאני של המציאות. בסופו של התהליך אותו הוא מתאר היהודים הופכים כולם למקובלים, הצורה החברתית משתנה לכדי חברה מרקסיסטית-קומוניסטית שבה ישנו שיתוף מוחלט בכל הרכוש ומרכיביה חיים בעושר ואושר, כי הצליחו 'לדמות צורה ליוצרה' ולהפוך מאגואיסטים לאלטרואיסטים.

הראשון שהפך את התורה הזו לפופולרית היה פיליפ (שרגא) ברג. בשנות השישים של המאה ה-20 הוא הקים את 'מרכז הקבלה'. במשך שלושים שנה המרכז היה שולי יחסית, אולם בשנות התשעים הוא פתח אותו גם למי שאינם יהודים – ואז דרך כוכבו. הוא הפך למוסד פופולארי שמחזור הכספים שלו הוא בלתי נתפס.

מהי קבלת ברג? זהו גרסה 'ידידותית למשתמש' של תורת אשלג, המעוצבת כתיאוריה של עזרה עצמית (Self-help). מדובר בסוגה ספרותית שבה האינדיבידואל המודרני מבקש לשפר את עצמו על ידי שינוי אורח חייו, בעזרת פרקטיקה שהוא מתוודע אליה לראשונה.

זרם אחר בניאו-קבלה מוביל מיכאל לייטמן, ראש התנועה הדתית 'בני ברוך' (ע"ש ברוך אשלג, בנו של המקובל יהודה לייב), שמרכזה ממוקם בפתח-תקווה. תלמידיו מונים כחמישים אלף איש והם מקדישים את עצמם לטובת הקבוצה. גם לייטמן מסתמך על המקובל אשלג כדי להציג בפני הציבור מוצר מעודכן, מפושט ומודרני שביסודו הוא שיטת עזרה-עצמית.

דוגמה לשינוי שעובר על מושגים יהודיים מוכרים יכולה לספק לנו ההתייחסות בכתביו לחג הפסח. מאתוס לאומי של "עם עבדים שיצא ממצרים" או אתוס דתי של "התגלות אלוהים לעמו הנבחר" הפך חג הפסח בידי לייטמן לתהליך אישי-אינדיבידואלי המשופע ביסודות פסיכולוגיים שנועדו לשפר את חייו של האדם.

החלק החשוב המבדיל בין החסידות, שגם בה יש פן פסיכולוגי המעמיד את 'עבודת השם' של הפרט במרכז, הוא שלילת הפשט. בעוד שחסידים הראשונים היו שמרנים ביחסם למקרא והאמינו בכך ש'התורה היא אמת', לייטמן שולל את הפשט, או לפחות לא לוקח אותו בחשבון. שאלת המציאות של עלילות התורה כלל לא מטרידה אותו, שכן מטרת תורת הקבלה בעיניו היא לא קיום המסורת אלא ניהול נכון של חיי הפרט.

מבט לעתיד

הן הניאו-חסידות והן הניאו-קבלה מתעניינות בנפש האדם ומעבירות את הסמכות מחוצה לו (האל, התורה) לתוכו פנימה. זוהי חריגה משמעותית ויוצאת דופן מהמסורת ההלכתית, שאף מאתגרת אותה. התופעה צמחה מתוך הכניסה של היהדות למודרנה, שמולידה עיצובים שונים של המסורת בצלמה ובדמותה, תוך קיום מתח גדול, ואולי בלתי פתיר.

דבר אחד חשוב לומר: מי שחושש מפני 'שינוי של היהדות' אינו לוקח בחשבון שאין צורה אחת ליהדות. לאחר חורבן בית שני חכמים לקחו את היהדות, דת שמרוכזת במקדש לאומי, שיש בה קסטה של כוהנים, שתלויה לחלוטין בגידולים חקלאיים ובהבאת ביכורים ושחיטת כבשים –והפכה אותה לדת קהילתית העוסקת בלימוד תורה ובתפילה. האם בכך פסקה להיות יהודית? לא. היהדות השתנתה לגמרי בעבר – והיא תשתנה גם בעתיד.

העידן החדש ('ניו-אייג") הוא ביטוי דתי לתהליך שכולנו, כאנשים מודרניים, עוברים. כך למשל, בתהליך בחירת בן הזוג רובנו רוצים להתאהב ולהרגיש ש'זה האחד', משום שזו התרבות שבתוכה אנו חיים. כפי שהמודרניות מגדירה עבורנו את חיי האהבה, וגם מגדירה עבורנו את חיי הדת. דווקא המתח הגדול בין הלך הרוח החדש, השם דגש על חשיבות החוויה, לבין מסורת ההלכה ההטרונומית והקבועה, יכול ליצור תוצרים יפים שהם תוצאה של ההפריה המתרחשת כאשר ניגודים נפגשים. מתח גדול מוליד יצירתיות גדולה, והיהדות תפתח תוצרים שונים לגמרי ממה שהנצרות, שאין בה המתח הזה, עתידה לפתח.

ד”ר תומר פרסיקו הוא חוקר ומרצה על התרבות הרוחנית העכשווית בתוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל-אביב, במכון שכטר ובישיבה החילונית בירושלים.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.