שביל עשוי מקליפות תפוזים בצורת פרחים

כששביל ישראל עובר דרך שביל קליפות התפוזים של נחום גוטמן

אחת הנקודות הכי שנויות במחלוקת סביב שביל ישראל הייתה ההחלטה להעביר אותו על החוף. אולי השיקול היה פוליטי, אולי ביטחוני, אבל ההכרעה כי השביל יעבור על חוף תל אביב מאפשרת למטיילים להיחשף למקום שבו פרחה היצירה הארצישראלית. כשרוצים לדעת איך הפכה תל אביב לעיר של יצירה, ספריו של הצייר נחום גוטמן הם אולי המתאימים ביותר, ומקום של כבוד ביניהם יש ל"שביל קליפות התפוזים".

15 במרץ 2018  |  מאת: מיכל סלוסברג

יושבים בבית קפה בפרישמן, משוטטים בביאליק ובשדרות ש' בן ציון או עושים קניות בדיזנגוף? עבורנו אלו שמות של רחובות, חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות, אבל עבור נחום גוטמן אלו היו אנשים חיים, דמויות משמעותיות מילדותו ומבגרותו.

חמש שנים לאחר שעלו לארץ מסרביה ולאחר שהתייתם מאימו רבקה, עברה משפחתו של גוטמן להתגורר באחוזת בית והייתה לאחת מ-69 המשפחות שייסדו את תל אביב. נחום הצעיר היה שם כדי לראות את החול, הים, הבתים והאנשים הופכים לעיר, אבל היכולת שלו לתאר, לכתוב, לצייר, לאייר ולספר את הסיפור היא שהפכה אותו לאחד הסמלים התרבותיים הגדולים של העיר העברית הראשונה.

כבנו של הסופר, המו"ל והעורך שמחה בן ציון אלתר גוטמן, המוכר לנו יותר בשם העט המקוצר: ש' בן ציון, בית ילדותו של נחום היה מקום מפגש לאנשים שהניחו את יסודות התרבות של היישוב העברי בארץ ישראל. עם באי ביתו נמנו המשורר חיים נחמן ביאליק; הסופר והעיתונאי יהושע חנא רבניצקי, אשר שימש יד מכוונת ומורה דרך עבור ביאליק; מחיה השפה, אליעזר בן יהודה; הסופרים דוד פרישמן, יוסף חיים ברנר וש"י עגנון, ועוד.

לראות את ביאליק מכה בשולחן בחמת זעם ושופך את כד היין

אולי משום שזכה לפגוש אותם כילד בבית הוריו וחש אליהם קרבה, מפגשיו של נחום גוטמן עם ענקי התרבות מתוארים בדרך ייחודית, אינטימית ולעיתים בעלת מאפיינים הומוריסטיים. כך, למשל, בעוד ניתן היה לראות בביקורו הראשון של חיים נחמן ביאליק בארץ בשנת 1909 אבן דרך בתרבות הישראלית, עבור נחום גוטמן הביקור הזה זכור בעקבות כתם יין על מפת שולחן.

כוס יין אדום נשפכה על מפה לבנה

"כשכד היין הגדול התהפך — נשפך היין בלשונות אדומים ארוכים על המפה החדשה"

הוא זכר כיצד גילתה אימו לקראת ביקורו של ביאליק, שלמבוכתה אין בביתם מפות נאות לכסות את השולחן. באותה ארוחת ערב היו צפויים להשתתף גם רבניצקי, בן יהודה, דוד ילין ואחרים, ולכן בחרה אימו של גוטמן למכור את מעילי הפרווה היקרים שהיו ברשותם ובכסף שקיבלה לרכוש מפה חדשה וכלי שולחן "כיאות לבית שמקבל אורחים חשובים".

גוטמן, שהיה שם, זכר ויכוח שנסב על אופי המתודה שבן יהודה בחר בחידוש השפה וכיצד בלהט הוויכוח קם ביאליק על רגליו "כשעיניו אדומות ובולטות מרוב התרגשות ודפק דפיקה גדולה בשולחן. כד היין החדש קפץ ועף נשתפך ברוחב לב, כוסות היין ניתרו, וכשכד היין הגדול התהפך — נשפך היין בלשונות אדומים ארוכים על המפה החדשה".

בל נטעה, לא מדובר ברכילות או רק בסיפור פיקנטי על כתם במפה שיכול לפרנס מדריכי טיולים – זהו סיפור על הלבטים והדיונים הסוערים שאפיינו את הדור ששב לארצו סביב השאלה כיצד צריך לנהוג, גם במשימת החייאת השפה.

ליצור ביטוי לקסם וליופי שהסופרים הגדולים לא ראו

תל אביב, שבה גדל נחום גוטמן, הייתה לנוף ילדותו המוכר והאהוב, והוא לא חשש להביע על כך את דעתו הכנה, גם לא למכובדים בין אורחי הבית. כשביאליק אמר לאביו של גוטמן: "בן ציון, לאן הבאת את בניך, מדבר!" אביו היה נבוך ולא ידע כל כך מה לענות, אך לנחום היה מה לומר בנושא: "זה לא מדבר. יש ים וחול. הנוף נהדר".

גוטמן הצעיר ספג מהמבוגרים לא מעט ערכים ותרבות אבל במקביל ידע גם להביט בהם בעין ביקורתית, במיוחד כאשר הוא סבר שהיחס שלהם לעולמו תובל בניכור ובגלותיות, או כפי שהוא היטיב לתאר שיחה עם פרישמן בספרו "בין חולות וכחול שמיים": "אני זוכר את הנעליים החומות של דוד פרישמן, בביקורו בארץ, שבוססו בחול בסקרנות ובזהירות כדי שלא לגלוש לתוך חפירה עמוקה שחפרו פועלים, שהתקינו בור-סיד ליד הבית שלנו ברחוב הרצל. תחילה הביט פרישמן סביבו ואמר: 'חול'. אחר כך עמד זמן רב והסתכל בנעשה. ניגש קרוב יותר אל הבור, פשט צווארו, הביט לתוך החפירה ואמר באכזבה: 'חול, חול, ככל שחופרים רק חול'".

קו החוף של ת"א מדרום

הידעתם? שביל ישראל עובר גם בחוף הים בתל-אביב.

על אכזבה זו המשיך גוטמן וכתב: "והייתה בדבריו איזו זרות, איזו נימה ספקנית מאוד. אבל לי, כנער, היו החולות עולם של פלאי-פלאים… לא חשתי צורך בשינויים וראיתי עצמי מאושר. להם, לסופרים שהגיעו לכאן בבגרותם, נראה המקום צר. הם הביאו עימם נכס רוחני גדול וכבד, נתון במסגרות מסוימות, שהלך והתפורר מאז הגיעו לארץ… בשבילי היו החיים כאן עולם מלא, שיש רק להשתדל להבינו ולהביאו לידי ביטוי".

אבל היה שם דבר נוסף, אשר לצד החשיפה שלו לתרבות מגיל צעיר היה המניע והמנוע האמיתי שלו ליצירה. כילד שגדל בחולות ובים, נחום התחבר לנוף אבל לא ראה אותו בטקסטים של באי ביתו: "הקסם נמצא לי בכל אשר הבטתי, וליופיו לא מצאתי ביטוי בספרות שנכתבה באותם ימים. כשהקשבתי לשיחותיהם של הסופרים בבית-אבא נדמה היה לי כי הם מרוחקים מהחיים".

שביל קליפות התפוזים: ספר ילדים על תל אביב בזמן מלחמה

בריאיון לספרו של אהוד בן עזר הסביר גוטמן שקרבתו, אהבתו והבנתו את יופייה של תל אביב מתבסס על כך שחווה את העיר כילד וכנער, וגדל והתפתח יחד איתה. העיר תל אביב מתועדת בעבודותיו של גוטמן, בציורים אינספור, באיור של ספרי ילדים ובכתיבת פינה קבועה ב"דבר לילדים", כתב העת לילדים ולנוער שאותו גם עזר לייסד בשנת 1931, ובו כתב במשך 32 שנים. כתביו מפינתו הקבועה קובצו מאוחר יותר לספריו.

את "שביל קליפות התפוזים", אחד מספריו הנודעים ביותר של נחום גוטמן, תוכלו למצוא עדיין בספריות ילדים ונוער ברחבי הארץ. הספר הזה, שזיכה את גוטמן בפרס ישראל לספרות ילדים, הוא יותר מאיורים יפים, כתב מרווח, טון קליל ומגע הומוריסטי – זהו ספר בעל ערך היסטורי, המתאר את החיים ואת הקשיים של ראשוני המשפחות בתל אביב במהלך מלחמת העולם הראשונה.

הספר נפתח בסדרה של ארבעה איורים המתארים את גדילתה וצמיחתה של שכונת תל אביב, מהמקום שבו נבנתה השכונה אחוזת בית עד להפיכתה לעיר. לא נפקד מהספר גם מקומו של עץ השקמה הגדול, שעל שורשיו הגלויים הוקם בניין בנק לאומי שברחוב הרצל. הציורים מראים כיצד רחוב הרצל הולך ומתפתח לשני הכיוונים ובאיור האחרון כבר ניתן לראות גינות, חצרות ואת ההתפתחות של רחוב הרצל והתחלה של רחובות נוספים.

 

מפה המראה את מיקומה של ספריית שביל ישראל בדרום פארק הירקון

מוקפת בהיסטוריה העירונית, העברית והתרבותית העשירה של תל-אביב, ספריית שביל ישראל בפארק הירקון.

ילד בן 15 משוטט בשדות המלחמה

אבל יותר ממסמך תיעוד גאוגרפי, היה זה סיפור על העיר העברית הראשונה באחד הרגעים הקשים ביותר בחייה, במהלך המלחמה שבה נכבשה הארץ על ידי הבריטים מידי העות'מאנים. גוטמן, שכאמור, היה שם כדי לכתוב, לצייר ולספר, עשה זאת כדי שהקוראים הצעירים יכירו את האירועים שחוותה משפחתו. הוא סיפר על פקודת הפינוי שתושבי תל אביב קיבלו ממפקד הצבא התורכי, על הנדידה לפתח תקווה, על המגורים הפסטורליים בסוכות תחת עצי האיקליפטוסים וגם על המצוקה שנבעה ממחלות, אירועי שוד, ביזה והתעללויות מצד החיילים התורכים.

בספר מסופר כיצד גוטמן בן ה-15 ניסה להימלא מהניסיון לגייס צעירים לצבא התורכי כדי להילחם בבריטים. הנער הצעיר נשלח על ידי סבתו מפתח תקווה בחזרה לתל אביב – כעשרה קילומטרים, נעימים להליכה ולרכיבת אופניים, שכיום משובצים כחלק משביל ישראל, אך עבור גיבור הסיפור הייתה זו דרך מהמורות העוברת בין שוחות של שני צבאות אויבים.

בתיאוריו של גוטמן ניתן לחוש בסכנה, את היריות שנורות מכל עבר, את הפגזים המושלכים ממטוסים; ניתן לדמיין את השוחות והחיילים, ולהבין את קנה המידה של הקרב. ניתן לשער מה היה עלול לקרות אילו ייתפס ילד בן 15 משוטט לבד בשדות, כי גם אם לא ייפגע מקליע, טמונה לו סכנה, שכן הוא עלול להיחשב כמרגל עבור האויב.

לאהוב זה גם לדעת למתוח ביקורת

כמי שהתחנך וגדל בתל אביב הקטנה פיתח גוטמן גם השגות ואף ביקורת נוקבת לגבי החלטות שנוגעות למקומות שהיו בעלי חשיבות בעבר, שבעקבותיהם חלק מנוף ילדותו לא שרד ואינו ניבט לעיני ההולך בשביל.

שחזור היסטורי של הסטודיו של נחום גוטמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, נווה צדק

שחזור היסטורי של הסטודיו של נחום גוטמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, נווה צדק.

אחת ההחלטות שנגדה מתח גוטמן ביקורת היא הריסת מגדל העירייה: "למה החליטה עיריית תל אביב, כעבור עשרות שנים, להרוס אותו? האם עלינו להתבייש על שהתחלנו מעשינו בהתחלות קטנות? האם עלינו להרוס את כל סימני העבר הקרוב? טענו: המגדל מפריע להמשך שדרות רוטשילד. ואני שואל: ולו נשאר הבניין הזה למזכרת לדורות על מקומות ושני הכבישים עוברים מימינו ומשמאלו – האם היה מפריע להמשך שדרות רוטשילד?"

בכתביו הביקורתיים ניתן לראות גם תובנות שכיום קל יותר להתחבר אליהן, שלפיהן "המצבה שהוקמה במקום המגדל אינה משמשת זיכרון רואי לראשית תל אביב, כי אם עדות למועצת העיר, שלא ידעה לכבד את זכר הראשונות. אני רוצה שאזרחי העיר הצעירים ייתנו את דעתם על כך – וילמדו לקח לעתיד".

ניתן לומר שהאיש שצייר וכתב את תל אביב העניק לנו את הזכות לחוות את העיר בקצב שונה מזה שהיא אימצה לעצמה. אומנם תל אביב של נחום גוטמן כבר מזמן איננה, וגם הוא עצמו איננו קרוב ל-40 שנים, אך בזכות תיאוריו, ציוריו, סיפוריו ואהבתו העזה לעיר נעוריו נשאר לנו תיעוד של המלחמות, הקשיים, הדמויות והתרבות שאפיינו את העיר העברית הראשונה בראשית ימיה.

עשה לכן/ם חשק לקרוא? תכננו מסלול באתר ספריית שביל ישראל.


מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום הפתוח הקרוב.