שבוע השפה העברית: יותר פרסית וערבית ממה שאנחנו חושבים

בערך 'שפות שמיות' במהדורה משנת 1911 של אנציקלופדיה בריטניקה, מחולקות השפות השמיות לשפות חיות ולשפות מתות. העברית נמצאת בקטגוריית השפות המתות, עם הערה שאמנם בימים אלה נעשה ניסיון להחיות את העברית, אבל הסיכוי שהיא תחזור להיות שפה שגורה בפי העם אינו גדול מהסיכוי לשיבת עם ישראל לארצו.

כותב הערך צדק, למרות שהוא התכוון לרמוז ששני האירועים אינם אפשריים. נכון שלא הכול מושלם, ונכון שהנוער של היום לא יודע עברית כמו שצריך (שזה, אגב, אחד המאפיינים המובהקים ביותר לשפה חיה), אבל אנחנו חיים ונושמים ומדברים עברית – עם הרבה שאילות משפות זרות.

לכבוד יום השפה העברית ומכיוון שבחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם אנו לומדים ערבית ופרסית, החלטנו להביא לכם כמה מילים שחדרו לעברית משתי השפות הללו.

פרסית בשלושה שלבים

העברית באה במגע עם הפרסית ועם שפות איראניות אחרות החל מגלות סנחריב במאה השמינית לפני הספירה. ארבעה מספרי התנ"ך כתובים תחת השפעה איראנית כבדה: אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה, ואפשר למצוא גם השפעה איראנית – לא רק לשונית – בחלק מספרי הנביאים האחרונים והכתובים. מילים פרסיות המצויות בתנ"ך הגיעו אלינו מפרסית עתיקה, לשונם של המלכים האח'מנים. המפורסמים שבהם הם כורש, חתנו דריווש, ובנו של דריווש אחשוורוש.

מילים מפרסית עתיקה מתחלקות לשני סוגים: אלה שכלל לא נקלטו (מתי לאחרונה שלחתם איזה פתשגן?) ומילים שנקלטו באופן כל כך עמוק שאנחנו צריכים לחשוב רגע כדי להבין שאין למילה אטימולוגיה בעברית (אטימולוגיה היא ההסבר על מוצא המילים) כמו פרדס ואגוז. בחלק מהמקרים המילה הותכה אל תוך השפה והפכה לשורש – למשל, המילה "זמן" (jamān), שהגיעה אלינו מפרסית עתיקה ופירושה הוא "ההולך" כי זה מה שעושה הזמן כשהוא לא טס.

מפרסית עתיקה לעברית רגילה. אגוזים

אחרי התנ"ך העברית הלכה לישון ל-2000 שנה והמשיכה להתקיים רק כשפת אב, כלומר שפה שלומדים ולא שפה שרוכשים בבית. היא שימשה בעיקר לצרכים דתיים ולתקשורת בין קהילות. הפרסית גם היא אינה מתועדת במשך כמה מאות שנים משום שמרכז השלטון עבר מפרס לפרתיה, בצפון איראן של היום.

החל מהמאה השלישית לספירה חדרו לעברית מילים מפרסית אמצעית, בעיקר דרך הארמית ומאוחר יותר דרך הערבית הקלאסית. מילים שהגיעו בתקופה זו מאופיינות בחדירה למשלב הגבוה של העברית.

מפרסית חדשה, שהיא השפה המדוברת באיראן כיום, חדרו מילים בתיווך לשונות שונות כגון רוסית, לשונות אירופה, הינדי, טורקית וערבית. פעמים רבות עברה המילה כמה תחנות עד שהגיעה אלינו. את המילים האלה אנחנו מזהים לרוב כמילים זרות או כעגה (סלנג). אז… מאיזו פרסית באו המילים הבאות?

העברית לקחה את כאב הראש

עם הערבית באה העברית במגע רק החל מימי הביניים. בתקופה הקלאסית נכנסו מילים ערביות אל משלב גבוה או רגיל: לַחַן, אֹפֶק, קֹטֶר, מֶרְכָּז, הַנְדָסָה (שהיא שאילה מפרסית אמצעית: הַנְדָאזַג, בפרסית חדשה אַנְדָאזֶה –'מידה, מדידה').

בעת החייאת השפה העברית קבעו מחדשי השפה שהערבית היא המקור הטוב ביותר לתחדישים בעברית ונשאלו מילים כמו תאריך, תמרון ותעריף, ואליעזר בן יהודה ניסה גם להכניס את בַּדּוֹרָה מ'בנדורה' במקום עגבנייה. רוב המילים הערביות שנשאלו באופן ספונטני מזוהות כסלנג עסיסי ביותר: בעסה, סבבה, מבסוט, מניוק (מילה גסה, שאין להשתמש בה עם דוברי השפה), מערוף, קרחנה (שגם היא מפרסית במקור: כאר – עבודה, ח'אנה – בית. בפרסית של היום זהו מפעל, אבל בתקופה שבה נשאלה המילה לערבית היה זה בית של עבודה מאוד מסוימת).

ניסה גם להכניס את בַּדּוֹרָה מ'בנדורה' במקום עגבנייה. אליעזר בן יהודה

בחלק מהמקרים שיבשו דוברי העברית את הערבית לבלי הכר. כלומר, המילה עדיין נשמעת כשאולה מן הערבית, אולם איבדה כול קשר לביטוי המקורי. למשל הביטוי השגור על לשוננו 'אבוג'ראס', או 'בוג'ראס', שמקורו מערבית ופירושו וַּגְ'ע אַ-רָּאס – כאב ראש. המילה וג'ע חולקת מקור משותף עם השורש העברי יגע (בדומה לילד-וולד). הביטוי 'רָאס בֶּן אֶמּוֹ', או 'ראס בן עינו', שמשמעותו 'לעשות דווקא', מקורו בערבית הוא עַ'צְבַּן עַנְהֻ, "על אפו ועל חמתו" (ע' ערבית, כמו בשמה הערבי של עזה, נשמעת כמו ר' ישראלית, ו-צ' ערבית דומה באוזניים ישראליות ל-ס').

בהרצאות על מילים שאולות בעברית, זהו השלב שבו מתעוררת השאלה האם העברית רק לקחה משפות זרות, או שגם השאילה מילים. התשובה היא שלפרסית ולערבית פחות, אבל גם לעברית יש שלושה ענפי ייצוא שונים.

ועל כך – ביום השפה העברית תשע"ז…

ד"ר תמר עילם גינדין היא מרצה לפרסית בחוג למזרח תיכון ואסלאם במרכז האקדמי שלם