מאה דקות בחלל החיצון

לפני 57 שנים יצא יורי גגרין למסע בן מעט יותר ממאה דקות בחלל החיצון, והיה לאדם הראשון שעזב את כדור הארץ אל מעבר לגבולות האטמוספירה. למסע זה היו משמעויות סימליות אדירות, שקשה להפריז בחשיבותן. המאורע הזה סימל, בין היתר, את עליונותה של הטכנולוגיה הסובייטית במה שמכונה "המרוץ לחלל", וכתוצאה ממנו השתררה חרדה עמוקה בארצות הברית (שראתה את עצמה כמי שאמורה להוביל את העולם הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה פוליטית); האמריקאים שינסו מותניים ותוך שנים אחדות (ב-1969) הצליחו להצעיד בני אדם על הירח. רוסיה ניסתה להדביק את הפער, אבל בסופו של דבר נכשלה, בין היתר משום שכלכלתה לא הייתה מסוגלת להתמיד במאבק.

אבל גגרין יישאר תמיד סמל לשאיפותיה ולהישגיה של האומה הרוסית, ובעצם של האנושות כולה. מכאן והלאה יכול האדם להתבונן על כדור הארץ כעל מולדתו, אבל לא בהכרח כעל ארצו היחידה: בעתיד, ייתכן, יוכל האדם לעזוב את ארץ מולדתו ולעקור את מגוריו לארצות אחרות, כוכבי לכת אחרים, ולהרפתקאות חדשות שעוד אין בידינו לדמיין כלל.

ד"ר יקי מנשנפרוינד הוא מרצה בחוג ללימודי פילוסופיה מערבית והגות יהודית במרכז האקדמי שלם.

אהבתם את המאמר? אולי תאהבו גם את 'דת ומדע חלק ג': דרווין, הברירה הטבעית והאמונה' או את 'המוסר הטוב והיחס הרע': סמינר על רלטיוויזם מוסרי' מאת ד"ר יקי מנשנפרוינד.