פרצי צחוק ספונטניים, מעגלי שיח ותובנות שמגיעות רק כשהבוגרות מוצאות את הזמן להתכנס יחד. בכנס שכבר הפך למסורת תוכלו למצוא הכול, אפילו תיאטרון פלייבק וסדנת צילומים מקצועיים. זה מה שקורה כשבוגרות של מוסד יוקרתי מקפידות להיפגש ולדבר על הצדדים הפחות זוהרים בלהיות נשים במרחב ולפתח קריירה
מה מביא נשים צעירות ועסוקות בבוקר יום שישי מכל קצוות הארץ לכנס בוגרות של מוסד אקדמי? זה לא הבייגל וגבינת השמנת. זה גם לא היין. אלה החברה הטובה וההזדמנות לעצור שנייה משטף החיים המציף ולשבת לדבר עם חברות שמבינות מה עובר עלייך. תקראו לזה "קבוצת שוות" אבל זה הרבה יותר מזה. זה מרחב מאפשר שנותן לנו לרגע אחד להיות מי שאנחנו באמת ולא כל התפקידים שאנחנו מגלמות ביום-יום.
צילום: סיוון שחור
אודליה יצקן, ראשת מדור חדשנות ובוגרים, הצביעה בדבריה על הצורך בכנס שכזה: "ממתי נשים נפגשות לכנסים? בדרך כלל אנחנו מצליחות לחלץ את עצמנו למפגש של אחת על אחת, או עם שתיים–שלוש חברות. אבל כנס של עשרות משתתפות? זה לא קורה. אנחנו לא מתכנסות. אנחנו נשארות לבד או בזוגות בזמן שגברים נעים בלהקות: במילואים, בישיבות הנהלה או בטיולי אופניים. כשיש מרחב מלא של בנשים, פתאום משהו נעשה נינוח יותר".
זהו כבר כנס הבוגרות השלישי שמתקיים, מה שאומר שכנס הבוגרות הפך רשמית למסורת, וזו בשורה חשובה ומשמחת. כמי שהייתה בכל כנסי הבוגרות עד כה תמיד אני יוצאת עם תובנה ששוקעת עמוק יותר על נשים, על קריירה ובכלל – על המקום שאנחנו תופסות בעולם. אם הכנס הראשון עסק יותר בנשים וקריירה, והשני סבב בעיקר סביב סוגיות של משפחה וחיים אישיים, הכנס הנוכחי נגע בעיקר בעצם ההשקפה וההגדרות של מקומן של נשים בעולם ובמרחב.
בימינו קל לדבר על הצורך בשוויון מגדרי ועל הפער הכלכלי בין גברים לנשים. גם הטרדות מיניות זה נושא שצף ועולה תדירות מעל פני השטח. אז מה נותר לומר שלא דובר כבר שוב ושוב? "על היחס המפלה בשטח האפור", משיבה תהל אוברמן-לאו, סטודנטית שנה ד' וממארגנות הכנס. "רצינו לעסוק במסר שמתגלה מבין השורות שאת כאישה פחות מוערכת מהגברים שיושבים לצידך. הבנו שיש צורך של ממש לעצור רגע ממרוץ היומיום ולהתכנס לכנס שמתמקד בדרך שבה נבחר להתנהל בסיטואציות האלה."
בניגוד למה שאתם אולי חושבים, מטרת הכנס לא הייתה להתמרמר על בני המגדר השני. "המטרה היתה להגשים את השאיפות שלנו מבלי לוותר על נאמנות לעצמנו", אומרת תהל. "היה ברור לנו שהדרך היא לא להתנגח במציאות אלא לראות איך אפשר להשתמש בכוחות שלנו כדי ליצור את התיקון הזה. ואכן, הכנס היה מרפא ומעצים. פתאום גילינו שאנחנו חוות דברים דומים ויחד הצלחנו לתת לתחושות מילים".
צילום: סיוון שחור
הכנס התחיל בארוחת בוקר מפנקת לצד מאפים ויין. אחרי התרועעות ומפגשים מרגשים בין החברות שלא נפגשו במשך חודשים ארוכים (או לפחות מאז גאלת הבוגרים שהתקיימה לא מזמן) ואחרי שיחות החולין התיישבו כולן בקבוצות קטנות. ההנחיה הייתה לשתף סיפורים ומקרים שבהם המשתתפות היו רוצות לתקן את התגובה שלהן בזירה הציבורית, או לחלופין דווקא לדבוק בדרך שהן בחרו ולחזק אותה. בשולחנות צפו ועלו סיפורים אישיים שהעלו שאלות והתלבטויות מהיום-יום. מהעבודה, מהמכולת או מנסיעה ברכב.
בשולחנות היתה אווירה אינטימית מיוחדת. פרצי צחוק נשמעו מדי פעם בחלל ומדי פעם היו גם דמעות. ככה זה כשמציפים אל פני השטח נושאים טעונים ורגישים. מהסיפורים ששיתפו בוגרות מהשולחן שבו ישבתי, עלו שאלות על המתח בין תכונות כמו רגישות, כנות ופגיעות, שלא פעם מתויגות כתכונות נשיות, לבין מקצועיות ומנהיגות. האם מישהי שמשיגה את מבוקשה בדרך כנה ותמימה היא מניפולטיבית? או שמא זה פשוט יתרון שיש לנו, וגרמו לנו לחשוב עליו בצורה שלילית ואינטרסנטית? האם נשים לא מדברות מספיק או שדווקא הגברים הם אלו שמדברים יותר מדי? אט אט נפלו לנו האסימונים שהחשיפה של פגיעות וכנות היא אמיצה, ולא חולשה כמו שגורמים לנו לחשוב.
דיברנו על כך ששוב ושוב אנחנו הנשים מרגישות צורך להתיישר ולהתאים את עצמנו לנורמה שנקבעת על ידי ברירת מחדל גברית, כשלמעשה אין סיבה שעולם התעסוקה לא יעוצב בסגנון שמתאים גם לנשים. הכתה בנו ההבנה על כך שנשיות אינה דבר אחד, היא לא רשימה של תכונות אלא הסתכלות שאנחנו מביאות איתנו למציאות. ונראה שהמעגל שלנו לא היה היחיד: "במעגל שלנו עלה הרצון שלא לאמץ את הביטחון העצמי הגבוה שמאפיין גברים בדרך כלל, אלא דווקא להרגיש בנוח לפעול בדרך שלנו", סיפרה תהל. "הגענו למסקנה שפמיניזם אמיתי יהיה רק כשנוכל להיות היכן שנרצה מבלי לוותר על מאפיינים נשיים".
בוגרת אחרת שיתפה שאת התובנה המרכזית שאיתה יצאה מהכנס היא קיבלה דווקא מהנשים שישבו לצידה בשולחן. "למדתי שבסיטואציות שונות שבהן יש פערי כוח בין גברים לנשים יש יותר משתי דרכים, שהן להתעמת ולהפסיד או להסתגל ולהתגמש ובעצם גם להפסיד – הדרך הנוספת היא כזו שלפיה אנחנו יכולות לשקף לצד השני מה אנחנו שומעות מדבריו, ואיך הם משליכים עלינו כנשים. השיקוף מחזיר את הכדור אל הגורם השני, מאמת אותו מול דבריו וההשלכות שלהם, ובמקביל מסייע לנו להשיב לצד השני בצורה עניינית, ולא תוקפנית או לחלופין תבוסתנית".
צילום: סיוון שחור
אחרי שנתנו לתחושות מילים ומושגים, הגיע הזמן להביא אותן למרחב הכללי. המשתתפות הוזמנו לשתף את הסיפורים שסיפרו במעגלים הקטנים בפורום הכללי, ושחקנים שהגיעו בדיוק לצורך כך עשו תיאטרון פלייבק על בסיסם, פעם אחת עם הפער שאותו הציגו המשתתפות, ופעם נוספת עם האפשרות לתיקון – מה שבדיעבד הן היו רוצות לעשות כדי לשנות את הסיטואציה.
על המוקד עלו סיטואציות מתסכלות מחיי היומיום של המשתתפות: אחת סיפרה על טרמפ שהתחיל כהצעה ידידותית ונגמר בתחושה קשה של חדירה למרחב האישי. שנייה שיתפה בבדידות שבלהיות האישה היחידה בשולחן של בכירים, הצבעונית היחידה בין פינגווינים בחליפות שחור-לבן. שלישית סיפרה על רגע של החמצה שבו גברים פרגנו זה לזה בטבעיות על פרויקט שהיא הייתה זו שהגתה והוציאה לפועל, בעוד היא לא העמידה אותם על טעותם ולא לקחה את הקרדיט שהגיע לה. בפלייבק כמו בפלייבק – הסיפורים השתלבו זה בזה וכל אחת מהנוכחות זכתה לחוש מעט מהמרירות של המציאות לצד מנה גדושה של צחוק וחמלה. תחושת האמפתיה בחדר הייתה כזו שיכולה להתקיים אולי רק במרחב של נשים שמגיעות מאותו המקום.
צילום: סיוון שחור
מלבד התובנות וההבנות, המשתתפות יצאו מהאירוע עם מזכרת ממשיות ואישיות שיוכלו לשמש אותן בחייהן המקצועיים, כמו תמונות פרופיל שצולמו במהלך האירוע ע"י צלמת שהוזמנה במיוחד לצורך כך. במקביל ללו"ז הרשמי, מי שרצתה יכלה לגשת לפינת הסטודיו שהוקמה לצד האולם או לחורשת העצים הקטנה שמחוץ לבניין ולהצטלם בנינוחות ובטבעיות תמונות שישרתו אותה ביום יום, בין אם לצורך שדרוג הפרופיל בלינקדאין או לצילומי תדמית.
מה פתאום צילומי תדמית באירוע שכזה? "זו הדרך שלנו להעניק תמונה עם כמה רבדים", השיבה אודליה. "צילום הוא רגע חושפני, ובחרנו את הצלמת בקפידה, מישהי שגם עושה עבודה מקצועית נהדרת וגם משרה אווירה נעימה ובטוחה שבה הבוגרות ירגישו בנוח להצטלם. חשבנו שהשנה, במקום מתנה, ניתן משהו מפנק ונחמד שגם יש לו ערך מקצועי".
לא סתם במהלך כל האירוע אודליה וידאה עם כל משתתפת שהיא ניצלה את ההזדמנות להצטלם ולשדרג את הפרופיל המקצועי שלה. בימינו תמונה איכותית בפרופיל לינקדאין או צילומי תדמית מקצועיים יכולים להיות ההבדל הדק בין הצעות עבודה לבין חיפוש מתמשך. מדוע, אם כך, בבוקרו של יום שישי אפרורי מגיעות נשים מוצלחות ועסוקות מכל רחבי הארץ לקמפוס של המרכז האקדמי שלם? כי למפגש כזה יש ערך הרבה יותר מלעוד כנס מקצועי. זה גם יותר מכנס פמיניסטי, זה כנס שמכניס רוח במפרשים. אלה לא עוד צילומי תדמית, זו לא עוד ישיבה עם חברות לקפה בשבוע עמוס, זה הכול יחד ואף יותר מכך – מפגש שנותן רוח גבית לבוגרות של מוסד יוקרתי בדרכן המקצועית והאישית ובפיתוח הקריירה. כמה טוב שזה הפך למסורת ושמעכשיו צפוי כנס שכזה פעם בשנה.
רוצות להיות חלק מהשיחה הרחבה יותר שאנחנו מנהלות במרכז האקדמי שלם? בואו ליום הפתוח –
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
