"כולנו הגענו מתוך צניעות וסקרנות, תוך שאנו שואבים השראה מהסטודנטים לצידנו"

ב-29/6/23 י' בתמוז, עלו לבמה מחזור ז' וקיבלו את תעודות סיום התואר שלהם במרכז האקדמי שלם. ירדן מלר נאמה כנציגת המחזור את הדברים:

"נשיא המרכז האקדמי שלם, חברי הסגל, עובדי המרכז, רב אלוף במיל ואים אביב כוכבי, וכמובן בוגרי מחזור ז' האהובים, ערב טוב לכולם!

שמי ירדן, ובשנת 2019, משוחררת טריה מהשרות הצבאי, טיילתי בשביל ישראל, והבחנתי לאחר עשרה ימי טיול עצימים, בתיבת מטמון מעץ בצד הדרך. פתחתי את התיבה וגיליתי כי היא עמוסה בספרים,
וכשהרמתי את מבטי ראיתי על המכסה לוגו של "המרכז האקדמי שלם". תהיתי איזה מין מוסד יחשוב על הרעיון הגאוני – להניח ספריות בצד הדרך לרווחת המטיילים. להפתעתי, מצאתי את עצמי קוראת בשקיקה את המסות פרי עטם של המרצים שהיו בתיבות. אמנם הייתי רשומה כבר באותה עת למוסד לימודים אחר, אולם החלטתי שאני חייבת להגיע ללמוד במוסד המיוחד הזה.

מי היה מאמין שחמש שנים לאחר מכן, נעמוד כאן בקו בסיום. אין גאה ממני להמנות בין קבוצת הבוגרים שעומדת לפניכם. כשנכנסתי לראשונה בשערי שלם, חשבתי שהגענו כדי ללמוד ברצינות, אולם בעצם מצאתי את עצמי  במקביל משפצת בתים של משפחות נזקקות, משתתפת באין ספור ארועים חברתיים בשלם – חוגים, קבלות שבת, מסיבות ומה לא, לצד ניסיון לבנות את הקריירה שלי.
אני זוכרת את עצמי בשנה א' מעט המומה: שאלתי את עצמי האם לקרוא ולהשחיז את הכתיבה? או שמא להתרכז בבניית קריירה ענפה? אולי בכלל לנסות להרבות טוב באמצעות עשייה חברתית? הרי שילוב של השלושה נשמע כמו משימה בלתי אפשרית.

להפתעתי הרבה, זו אכן הציפיה. גם לימודים, גם עבודה וגם עשייה חברתית, ולהצטיין בכולם. מתברר ששלם הוא מעין מעיין נובע של אפשרויות, שזורם בקצב מסחרר ומקיף את כל תחומי החיים שלנו, ולנו נותר רק לבחור.
אשתף אתכם בקטע מספרו של ליאו שטראוס " ירושלים ואתונה", שמתאר בעיני את חווית הלמידה השלמית:
"אדם לומד איך כותבים היטב מתוך קריאה בספרים טובים, מתוך קריאה בתשומת לב רבה בספרים שנכתבו בתשומת הלב המירבית".

כפי ששטראוס היטיב לתאר, בשלם אנו נותנים מקום לטקסט לדבר בעד עצמו. בכדי ללמוד שפה חדשה – אנו, תלמידי החוג של מזרח תיכון, נדרשנו לוותר על ה יכולת לתקשר בקלות, ולהשתחרר מה תפיסות התרבותיות שהגענו איתן. עם הזמן, ממילים ספורות, התקשורת התרחבה למשפטים, והתברר כי להבין שפה – لُغَة, משמעותה להבין תרבות ثَقَافة, לגלות חברה שלמה مُجْتَمََع, שחיה לצידנו, ולהסתכל אחרת על החיים המשותפים שלנו יחד.

על אף השוני, גם בחוג לפילוסופיה ויהדות למדו לאמיתו של דבר שפה חדשה. היה עליהם לפרק את ההנחות הכי בסיסיות על העולם – להטיל ספק ב"יש", ומתוך כך לבנות עולם מושגים חדש. אם כן, הלמידה השלמית משמעותה לגעת באופן בלתי אמצעי בתוכן. באמצעותה הפכנו עם הזמן, חושבים ויודעים יותר ועם זאת מבינים עד כמה אנחנו לא יודעים ויש לנו עוד ללמוד.

דומני כי דווקא עכשיו, הימים המתוחים שבהם החברה הישראלית שברה שיאי פילוג ושיסוע, מוכיחים את הצורך בלימוד השלמי – שדוגל בהעמקת השיח, ובהכרות עם דעות מגוונות, בלי לטשטש את המחלוקת. עם זאת, המרכיב החשוב ביותר בחוויית הלמידה שלי בשלם, הוא חברי המחזור שלנו. בחיי הקצרים עד כה, לא נתקלתי בקבוצה עם כל כך הרבה ערבות הדדית ורצון לסייע בכל. בכל שעה ביום ניתן לשלוח ניסוחים שדורשים התייחסות, וכל רעיון – פרוע ככל שיהיה – זוכה לעצות וקישורים עם מבינים בתחום כדי להפוך אותו לבר קיימא במציאות. מעניין שכשניגשנו לסכם את החוויה בשלם, רבים הודו כי הם הרגישו לאורך התואר שהם "זנב לאריות". נדמה כי כולנו הגענו מתוך צניעות וסקרנות, תוך שאנו שואבים השראה מהסטודנטים לצידנו. לסיום, אגיד תודה מכל הלב לצוות שליווה אותנו בשלם, שמאמין בכוח של מדעי הרוח להשפיע ולשנות, ושהפך את "שלם" למקום שאנחנו מרגישים בו הכי בבית.

למחזור האהוב שלנו אאחל ואף אשא תפילה, שנשמור על עמוד השדרה הפנימי שנבנה כאן, ושנדביק את העולם בעשייה ובשיח של אמת.

אשריי שזכיתי ללמוד ביניכם, ובעיקר ללמוד מכם.

אוהבת אתכם וגאה להיות חלק."