כשעבודות סטודנטים על מדינות המפרץ הופכות ליוזמות מעשיות

זמזמו שיר לשלום: כשעבודות סטודנטים על מדינות המפרץ הופכות ליוזמות מעשיות

מה קורה כשמטלות סיום היפותטיות בקורס על מדינות המפרץ בחוג למזרח תיכון ואסלאם הופכות להיות ריאליות? ניירות העמדה ההיפותטיים של סטודנטים במרכז האקדמי שלם הפכו עם בוא השלום עם איחוד האמירויות לכנס זום חוצה יבשות עם דיפלומט בכיר מאיחוד האמירויות ועם ראש לשכת המזרח התיכון של משרד החוץ. הצעות הסטודנטים והסטודנטיות לשיתופי פעולה בין ישראל לאיחוד האמירויות נידונו בכנס בכובד ראש ואף החלו לקרום עור וגידים

23 בפברואר 2021  |  מאת: המערכת

מכון משותף לחקר החלל, מרכז תיירות ימי תלת מדינתי על גדות המפרץ, פארק תעשיית הייטק משותף עם ארה"ב ודוכן אוכל אוריינטלי ששואב מהמסורת הקולינריות של שתי המדינות בתערוכה העולמית בדובאי – אלו רק חלק מהפתרונות שהסטודנטים במרכז שלם הציעו במטלת סוף הקורס "ערב הסעודית ומדינות המפרץ" של מר בוב סילברמן.

בוב סילברמן

בוב סילברמן

"כמה שבועות אחרי שנחתם ההסכם נראָה שהברית הייתה קיימת מאז ומעולם"

בוב סילברמן, שבעברו שימש במגוון תפקידים דיפלומטיים בכירים וכיום הוא נשיאה הנבחר של התאחדות שירות החוץ האמריקני, פתח את הכנס בדברים מרגשים: "זהו הקורס הראשון לתואר ראשון שעוסק במדינות המפרץ. הצעתי לתלמידים לכתוב כמטלת סיום נייר עמדה לשיתוף פעולה בין ישראל לבין אחת ממדינות המפרץ, וכולם הפיקו תחת ידיהם הצעות מעולות. העבודות נכתבו לפני חתימת הסכמי אברהם [הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות] וזו הזדמנות מקסימה להפוך את ההיפותטי לממשי".

"זו דוגמה לכך שמה שקורה פה זה לא רק תואר. הלמידה מובילה גם לדברים מעשיים", מברך גם ד"ר מרטין קרמר, הנשיא הזמני של המרכז האקדמי שלם, את יוזמתו של סילברמן. "יש הרבה עבודה לפנינו, לא רק הסכמים רעיוניים אופוריים, אלא מעשיים. מיטב התלמידים יציגו פרויקטים שיכולים לקדם את השותפות הזו".

"לא חשבתי שאחזה בהסכם שלום בין ישראל למדינות המפרץ במהלך חיי", מהנהן מתוך המסך השגריר עומר גובש, עוזר שר לתרבות ודיפלומטיה ציבורית באיחוד האמירויות, "והינה כמה שבועות אחרי שנחתם ההסכם נראָה שהברית הייתה קיימת מאז ומעולם". גם אליאב בנימין, ראש לשכת המזרח התיכון של משרד החוץ הישראלי, מסכים: "עכשיו צריך לראות איך אנחנו ממלאים בתוכן את ההסכם. נשמח לראות כמה שיותר קשרים בין האנשים, זו המטרה".

שרה

שרה גוגנהיים

אפולו, מאחוריך: תוכנית ארטמיס, ישראל ואיחוד האמירויות

שרה גוגנהיים, סטודנטית שנה ד' במרכז האקדמי שלם, מעידה על עצמה כמי שמתעניינת במדיניות חוץ ובדיפלומטיה, בייחוד ביחסים עם מדינות המפרץ. בימים אלה עובדת שרה כחוקרת בחברות עסקיות שמעוניינות להתפתח באיחוד האמירויות. ההצעה של שרה נוגעת לשימוש הרמוני בחלל החיצון. כלומר – שיתוף פעולה בין SPACEIL והמכון לחקר החלל של איחוד האמירויות. הצעתה היא לשלב כוחות ובמקום שכל אחת מהן בנפרד תפתח חללית לנחיתה על הירח, יעבדו המכונים יחד בסיועה של ארה"ב.

הסיוע של ארה"ב, לדברי שרה, אינו רק בשל המעורבות שלה בהסכם השלום והידע שלה בתחום החלל, אלא גם בשל תוכנית ארטמיס של נאס"א, שמטרתה להנחית בקוטב הדרומי של הירח בני אדם עד שנת 2024, דבר שלא קרה מאז שנת 1972. בין השאר, ארטמיס מקדמת נוכחות של נשים בחקר החלל ומייעדת שגם הן יטוסו לחלל בשנת 2024. שרה מדגישה ששיתוף הפעולה הזה עשוי לעודד גם סטודנטים ובעיקר סטודנטיות להתעניין בחקר החלל והטכנולוגיה, תחום שכ-30% ממנו באיחוד האמירויות בחזקתן של נשים, נתון שגם בישראל יכולים ללמוד ממנו. מעבר למטרות המדעיות מנבאת שרה שכתוצאה משיתוף הפעולה בין המדינות, יהפוך השלום ל"חם" ולא רק לשלום על הנייר.

את התלהבותו של השגריר עומר מהרעיון קשה לפספס: "רעיון נפלא שקולע לאג'נדה של הממשלה שלנו בקידום שוויון מגדרי ובקידום נשים בתחומים מדעיים.מפתיע שחשבת על זה לפני ההסכם. ראשת תוכנית הלוויינים שלנו במדינה תתלהב מהרעיון".

צוללים לשלום: מיזם תיירות אקולוגי חוצה מדינות

ההצעה הבאה מגיעה מיובל אדלר, גם הוא סטודנט בשנתו הרביעית בחוג למזרח תיכון ואסלאם במרכז האקדמי שלם. אם שרה גוגנהיים עסקה בחלל, יובל מעביר את החשיבה למים, ומספר שהוא מדריך צלילה ושהניסיון הזה הביא אותו להציע מיזם תיירותי אקולוגי במפרץ עקבה בשיתוף פעולה תלת מדינתי: ערב הסעודית, איחוד האמירויות וישראל. המיזם יתרכז בנושא של קיימות, תחום צומח בשנים האחרונות, ובמאפייניו של האזור, הים והמדבר. התיירים יוכלו ליהנות מהים, מהספארי ומהתרבויות האופייניות לאזור, אזור מלא פוטנציאל שטרם נחקר מספיק בצפון המפרץ. אדלר מסביר שכל אחת מהמדינות תביא לשולחן מאפיינים ותפיק אחרים: סעודיה תזכה בפיתוח המפרץ בעסקים שאינם קשורים לנפט, וישראל תתרום את הידע שלה בתיירות אקולוגית משונית האלמוגים באילת ותזכה בנרמול יחסיה עם סעודיה. מובן שהאתגרים כגון מחירי הנפט ויחסי סעודיה עם ישראל, שטרם הפכו לחמים באופן רשמי, עדיין עומדים בעינם ועלולים לעכב את הפרויקט.

Eliav

אליאב בנימין

עומר מתרשם מהפרויקט אך לא בוחל בשאלה נוקבת: "האם פרויקט כזה לא דורש שלום עם סעודיה?" יובל מחייך ומשיב: "כן, זו היתה הצעה היפותטית. כשכתבתי אותה לקורס, גם השלום עם איחוד האמירויות לא היה באופק הנראה לעין. דווקא בזכות ההסכם של איחוד האמירויות וישראל, דובאי יכולה לתווך למדינות נוספות באזור. אבל כן, זהו בהחלט אתגר". אליאב בנימין ממשרד החוץ מציין אף הוא את האתגר אך גם מחמיא לפרויקט ומציע להרחיב אותו לשיתוף פעולה כלל מפרצי גם עם מצרים וגם עם ירדן כדי ליצור פרויקט של תיירות אקולוגית מפרצית.

שלום ללא מיסים: כשהייטק הופך לאינטרס מדיני-כלכלי

ההצעה השלישית היא של יעל בן שמעון, סטודנטית בשנה ד' במזרח תיכון ואסלאם גם היא. בבסיס ההצעה עומדת יצירת אזורים תעשייתיים להייטק שייצרו מוצרים ללא מיסים. תוכנית דומה יצאה לפועל בשנות ה-90 עם מצרים וירדן והוכחה כיעילה עבור כל השותפים. יתרונותיה של התוכנית הם שיפור יחסי ההייטק בין שתי המדינות וגם שיפור היכולת של חברות מהאמירויות להיות בקשר עם חברת אמריקאיות דרך ישראל. יתרון נוסף עבור איחוד האמירויות הוא הניסיון והידע הישראליים בהייטק.

השגריר עומר מתלהב אך שואל: "כיצד נמכור את שיתוף הפעולה הזה לאמריקאים?" ובן שמעון משיבה: "כמו שזה עזר לשלום עם מצרים בזמנו, וגם לארה"ב יש עניין בסחורות מהאמירויות – יתרונות של פתיחת השוק הבינלאומי".

בנימין ממשרד החוץ הבין את הפוטנציאל שברעיון, אך גם את האתגר שהוא מציב: "הייתי מעורב בתוכנית דומה במצרים ובירדן. אומנם בירדן זה פחות עבד אבל במצרים זה עבד מצוין. נכון, יש בזה הרבה אתגרים, בהגדרת התעשיות כנטולות מס, אבל זה לחלוטין רעיון ששווה לחקור אותו. נצטרך ליצור קשר עם השותפים האמריקאים שלנו. אתגרת אותנו, יעל". בוב סילברמן חושף את קשריו במשרד החוץ האמריקני ומעודד: "כשקישרתי את יעל עם הגורמים במשרד החוץ האמריקאי שמתעסקים במזרח התיכון – הם היו מאוד נלהבים. לפרויקט יש המון פוטנציאל".

אבי לוי

אבי לוי

השלום צועד על קיבתו: קולינריה כנקודת חיבור

ההצעה האחרונה מגיעה מאבי לוי-סטיבנסון, בוגר החוג למזרח תיכון ושף בשתי מסעדות בירושלים שעוסק בתחום המסעדנות זה שבע שנים – ולזה גם קשורה ההצעה שלו: "בתחילתו של הסגר הראשון הגעתי לעמוד אינסטגרם מקסים של טבחית מבחריין. בעודי מתבונן באוכל המפתה שבחשבון שלה הבנתי שאיני מבין דבר במטבח האמירתי, אז 'ניצלתי' את עבודת סוף הקורס על מדינות המפרץ כדי להתחיל להכיר אותו. גיליתי תרבות קולינרית אזורית עשירה מלאה בטעמים וניחוחות, וההסכם בין ישראל לבחריין ובין ישראל לאיחוד האמירויות גרם לי לחשוב על הדמיון בין המטבחים והמסורת שלהם. הייתי רוצה להציע דוכן אוכל משולב של ישראל והמפרץ בתערוכה העולמית בשנה הבאה בדובאי. הדוכן יבחן את המשותף בין התרבויות הקולינריות".

לוי-סטיבנסון מסביר שלהבנתו המטבח הישראלי עדיין מנסה לגבש זהות קולינרית ושהמאפיין הכי חשוב שלו הוא ההשפעות של כור ההיתוך, התוצאות הקולינריות של קבוצות הגירה שונות הפוגשות את המאפיינים המקומיים. תהליך דומה קרה לו כשחקר את תרבות האוכל במפרץ – בהשפעות של הגירה על האוכל היומיומי. לכן, הוא בנה תפריט לדוגמה עם צלחות שמשלבות בין המאכלים הדומים בין המטבחים, שלוקחות את המיטב מכל אחת מהתרבויות. בדוכן תהיה הזדמנות לבחון את הדמיון בין המטבחים ואת הייחוד של כל אחד מהם, כמו המתח בין מסורת לקדמה – שימור מסורות של תבלינים וטעמים, תוך פתיחת הלשון שלנו לטכניקות ולטעמים חדשים. "אני מאמין שדרך מזון אפשר למצוא קרקע אנושית חמה ליצור מפגש בין טעמים ואנשים. ההצעה שלי היא של דוכן אוכל פשוט שיהיה גשר והזדמנות לחיבור, מזון שמסמן את הייחודיות של כל אחת מהמדינות ובו זמנית מהווה קרקע משותפת וטעימה להפליא ליצירת מפגש".

"האוכל הטוב – הרעיון הכי נפלא ששמעתי היום", מסכם השגריר עומר מאיחוד האמירויות, ומסכים איתו בנימין: "אבי, זה רעיון נהדר, צור איתי קשר ונגרום לזה לקרות". בחיוך מדושן עונג מאוזן לאוזן מודה סילברמן לכל המשתתפים והמשתתפות, מזמין את השגריר עומר לבקר בירושלים בביקור הבא שלו בארץ ובכלל, ליצור שיתוף פעולה בין מרכז שלם לבין האמירויות.

מתברר שלקורס תיאורטי במרכז האקדמי שלם יכולות להיות משמעויות מעשיות גדולות. מאוד.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.