Image Image Image Image Image Image Image Image Image Image
Scroll to top

Top

פילפילון האלכסנדרוני: פילוסופיה בספרי ילדים


סדרת מאמרים החושפת את הפילוסופיה המסתתרת בספרי ילדים, מ'תירס חם' ועד 'מיץ פטל'.    לכל מאמרי הסדרה

תירס חם והדמוקרטיה האוכלת את מנהיגיה

מי לא מכיר את אופיר? אופיר אוהב לנגן ולשיר. אבל כשהשיר נגמר ולהמון אין מה לאכול - הדמוקרטיה הופכת למסוכנת מאוד עבור המנהיג... מאמר שני בסדרת 'פילפילון האלכסנדרוני - פילוסופיה בספרות ילדים'
תירס חם והדמוקרטיה האוכלת את מנהיגיה

דמוקרטיה היא 'שלטון העם', את זה יודע לדקלם כל בוגר תיכון, אולם שאלת צורת השלטון הרצויה, הן במסגרת הדמוקרטיה והן במסגרת מבנים פוליטיים אחרים, מצויה במחלוקת עמוקה בין תאורטיקנים של מדע המדינה. הספר 'תירס חם' הוא רק חוליה בשרשרת הארוכה הזו.

מי לא מכיר את אופיר? אופיר אוהב לנגן ולשיר

וביום קיץ חם, אוהב גם – תירס חם

כולם מכירים את אופיר. אופיר הוא ידוען. הוא יודע לנגן, הוא אוהב לשיר, הוא בורך במתנה שמימית – או בתרגום ליוונית, ב'כריזמה'. לאן שלא ילך ומה שלא יעשה, יסחף אחריו אנשים. כמעט מבלי משים הוא יוצר תנועת המונים בעזרת סיסמה קליטה, קופסת פח ומקל.

קולו של ההמון

איזה כיף, במקל לתופף, זה כביר לתופף ולשיר:

בים-בם-בם – תירס חם, תירס חם – בים בם בם

בבלי דעת, כשאול שביקש אתונות ומצא מלוכה, יוצא אופיר למסע שתחילתו בשיר קליל וסופו מי ישורנו. הוא מצויד בכלים בסיסיים ביותר, אין לו דבר מלבד מקל וקופסה, אבל יש ברשותו דבר חשוב: הבטחה. אופיר עצמו אינו יודע זאת, אבל ההמונים שבאים בעקבותיו מאמינים שהוא עומד לדאוג לרווחתם ולספק להם מצרך טעים ומזין.

עד מהרה מתקבצים ובאים ילדים שונים המביאים כל אחד את חפציו: לירון מביאה אופניים, יהב דובון, צור חצוצרה, אלית כף וסיר, שחף עגלת בובות. ההמון מאמץ את הסיסמה של אופיר, מצטרף אליה ומגדיל אותה, צועד לקצב המארש שאותו מכתיבים קופסת פח ומקל, ועליהם נוספים כף וסיר, פעמון, חצוצרה וגרונות ניחרים. הסיסמה הבודדת הופכת לשאגה רמה, לקולו של העם. כעת גם ההמון, הפרולטריון, הוא חלק מן הסיפור, וכל אחד תורם ממאמציו להצלחת המטרה המשותפת. אופיר נעשה שבוי של התנועה שהוא עצמו יצר.

בים-בם-בם – תירס חם, תירס חם – בים בם בם

תומס הובס, הוגה הדעות האנגלי בן המאה ה-17 ומחבר הספר 'לוויתן', הנחשב לאחת מהיצירות הפוליטיות המשפיעות ביותר, סבר שאי אפשר לסמוך על המוני העם שיחליטו בתבונה על גורלם וכי יש צורך בשלטון ריבוני שיסדיר את טובת האזרחים. הובס סבר שכל אדם רציונלי ישמח לצאת ממה שכינה 'מצב הטבע', מצב שבו כל איש דואג לעצמו, וידאג להתאגד ולהפקיד את זכויותיו בידי דמות סמכותית.

הובס לא היה היחיד שסבר שהמון העם אינו כשיר להחלטות גורליות. כאלפיים שנה לפניו טען אפלטון בחיבורו המכונן 'המדינה' כי השלטון צריך להיות נתון בידי הפילוסופים, שקרובים יותר אל האמת מהמון העם, ולכן האפשרות שלהם ליפול במעשי שחיתות מצומצמת יותר.

בעירו של הפילוסוף, אתונה, הנחשבת לערש הדמוקרטיה, נהוגה הייתה שיטת החלטה 'דמוקרטית' שהדירה למעשה כמעט את כל האוכלוסייה מיכולת השפעה: רק זכרים, בנים להורים אזרחים, בני חורין, בני 20 ומעלה היו בעלי זכות הצבעה. היום זה אולי נשמע לנו מופרך, אבל העולם העתיק לא סמך על ההמונים, והרעיון השוויוני "אדם אחד – קול אחד", כניסוחו של נלסון מנדלה, כלל לא עלה על דעתו.

אבל יום אחד, בשנת 1762, פרסם הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו את 'האמנה החברתית', ספר מהפכני שבבסיסו עומדת הטענה שהעם הוא הריבון, ו'רצון העם' (מושג השנוי במחלוקת עד עצם היום הזה) הוא זה שנותן סמכות לשלטון לפעול. החידוש בספר היה שבירתו את המיתוס לפיו מינוי המלך נעשה על ידי האל בטענה כי לעם יש לגיטימציה להחליף את השלטון ברצותו בכך.

החלום ושברו

אך מה קרה פה? מה, מה, מה? מסביב לבית שקט ודממה

אמא איננה, אבא נרדם – אין תירס קר ואין תירס חם

כאשר מגיעה עת השילומים, מגלה אופיר את אופיו ההפכפך של ההמון. כעת לא יעמדו לו טענותיו כי כלל לא התכוון ולא הבטיח, כי מה שאמר היה שיר בעלמא, משהו שכולם אומרים, "הבטחת בחירות" או כל ניסיון התחמקות אחר. הציבור לא שוכח ולא סולח, בעיקר כשהציבור רעב. המילים "פיכסה", "אוי" ו"אוף" כבר נזרקות לחלל האוויר, וההאשמה לא מבוששת לבוא: "אתה אופיר – אתה חצוף!", היא מוטחת במי שאך לפני רגע היה מנהיג שהולכים בעקבותיו כשזמר עליז נישא על שפתיים. מי שנהנה מההערצה המתוקה והדחיק את כובד המצב העומד לבוא עומד כעת מבויש מן הצד וכל הצרות נתלות על צווארו.

תירס חם 2

אופיר מגלה את אופיו ההפכפך של ההמון כשהוא נזרק לאחור. איור מתוך הספר 'תירס חם' מאת מרים רות, הוצאת ספריית פועלים, הקיבוץ המאוחד. מאיירת: אורה איל. באדיבות ההוצאה

האם אופיר, שראה את ההמון נוהה אחרי שירו וטועה לראות בו הבטחה, לא היה צריך לעצור עוד בתחילת הדרך ולהפריך את ההנחה השגויה? האם לא נהנה לשווא מחיי זוהר באור הזרקורים?

ההוגה האירי אדמונד ברק, בן דורו של רוסו, היה מהמתנגדים החריפים ביותר לאמנה החברתית וממבקריה הבולטים של המהפכה הצרפתית שהחלה בימיו. הוא טען כי הדמוקרטיה כשלטון ישיר של העם היא מצב לא מציאותי, ואת זכויות היתר לאצילים ניתח כהתפתחות היסטורית טבעית שתגן בצורה הטובה ביותר על ההמונים.

ברק אף ניתח את הסכנה הגלומה במהפכנים שאינם מכבדים את סדרי השלטון, ולמעשה חזה את תקופת 'שלטון הטרור' במהפכה הצרפתית שבמהלכה הוצאו להורג בגיליוטינות עשרות אלפי בני אדם שהורשעו – או נחשדו – בכך שלא היו נאמנים למהפכה. הוא טען כי תפקידה של אמנות הפוליטיקה הוא לשמור כי השלטון יהיה בעל יכולת משילות – אך לא יהפוך לעריץ, ולצד זאת לאפשר לאזרחים מידה של חופש – שלא יהפוך לאנרכיה.

למצב זה, שבו שלטון העם הופך לעריצוּת ההמונים, קרא ההיסטוריון היווני פוליביוס (המאה ה-2 לפני הספירה) 'אוּכְלוֹקרטיה': שלטון האספסוף. בספרו 'ההיסטוריוֹת' הוא מתאר מצב היפותטי שבו השליטים מרגילים את העם למתנות חינם. ההמון, שהושחת באמצעות השוחד התמידי שניתן לו, מעמיד עליו מנהיג שימשיך בשוחד באמצעות אלימות וטבח. כך, בעיני פוליביוס, החברה הולכת ונשחתת עד שהיא חוזרת להיות פראית ונטולת רסן.

מי יספק את תאוותם של ההמונים לתירס חם? ברגע זה הם עומדים על אופיר ומאיימים לקרוע אותו לגזרים. ישועתו של אופיר מגיעה ממקום לא צפוי: לעזרתו באה מנהיגה חדשה ובאמתחתה הבטחות ישנות.

מפרולטריון לאספסוף

ואז אמרה שחף: די להצטער! נחפש תירס חם במקום אחר.

בואו נסתובב, יש לי רעיון. לסבא שלי יש תירס חם – המון

הפתרון לקבוצת הרעבים נקרא בשפת התאטרון 'דאוס אקס מכינה' (מנגנון האל) – פתרון מחוץ לעלילה. אופיר לא לוקח אחריות ולא משלם מחיר, הילדים אינם מודים בטעותם. במקום זאת נמצא פתרון קל בדמות סבא טוב לב הדואג לכל מחסור.

שחף, התקווה הלבנה החוזרת לרחף מעל, נעשית למנהיגת ההמונים החדשה. באיור הספר ניתן לראות אותה צועדת גאה בראש התהלוכה, דוחפת עגלת בובות שממנה בולטת בובת ליצן, כשמאחור משתרך אופיר – מי שהיה קודם לכן המנהיג הבלתי מעורער וכעת, עם שינוי כיוון הצעידה, נדחק לתחתית שרשרת המזון.

הסב הטוב לא מכזיב ושם על הדשא "תירס מלוא הסיר. לכל אחד צלחת עם תירס מתוק, כל קלח עטוף בעלה ירוק". פתרון הקסם עובד, לכאורה – כולם שמחים ומאושרים. אופיר הוא הראשון לטעום מן האוכל שהוגש לו, וכעת תופס את מקומו כפוליטרוק הקבוצה. הוא מזמין את חבריו לטעום גם הם מן המאכל, תוך שהוא מזמזם את השיר שחיבר:

בים-בם-בם – תירס חם, תירס חם – בים בם בם

עם סיומו של הספר מתברר: הוא נסוב על הקלות שבה הופך אדם פופולרי למנהיג המונים, ועל הקלות הרבה יותר שבה ההמון הופך לאספסוף ומדיח את מנהיגיו. כמו בסרט 'הנחשול' (The Wave, 1981, שהוא עיבוד לספר המבוסס על מקרה אמִתי), אנו עדים לתהליך הפיכתו של אופיר מידוען כריזמטי המפריח סיסמאות חסרות משמעות (האומנם יום קיץ חם הוא המתאים ביותר לאכול בו תירס חם? האם החרוז המתוחכם ביותר שניתן להעלות על הדעת למילה 'חם' הוא המילה 'בם'?) לראש תנועת המונים שמצדם רואים בו אחראי לרווחתם הכלכלית ועד לתהליך נפילתו הבלתי נמנעת.

לא בכדי מסתיים הספר במילה 'בתיאבון' הרומזת אולי למטבע הלשון "תאכלו את מה שבישלתם". השמחה על הפתרון המהיר, סב טוב הדואג לכל מחסור, היא אמיתית אך זמנית וחולפת. בפעם הבאה שפתרון ה'דאוס אקס מכינה' יכזיב וסבא לא יוכל לספק תירס חם לכל ילדי השכונה, תטעם שחף את טעמה של אוכלוקרטיה הקמה על מנהיגיה. איך כותבת מחברת הספר, מרים רוֹת? – שיהיה בתיאבון.

~~

אהבתם? תוכלו לקרוא מאמרים נוספים בסדרת 'פילפילון האלכסנדרוני' בקישור הבא.

תמונת הנושא: איור מתוך הספר 'תירס חם' מאת מרים רות, הוצאת ספריית פועלים, הקיבוץ המאוחד. מאיירת: אורה איל. באדיבות ההוצאה.