email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

פילפילון האלכסנדרוני: פילוסופיה בספרי ילדים

סדרת מאמרים החושפת את הפילוסופיה המסתתרת בספרי ילדים, מ'תירס חם' ועד 'מיץ פטל'.    לכל מאמרי הסדרה

גברת קרש, מר מערוך והתאוריה של הכלכלה

גברת קרש רוצה ללכת לים - אבל האם היא לא פוגעת בשאר כלי המטבח שרוצים להכין לביבות? התאוריה הכלכלית של אדם סמית' מתנגשת עם התפיסה החברתית של מרקס בספר ילדים אחד קטן. מאמר חמישי בסדרת ‘פילפילון האלכסנדרוני'
גברת קרש, מר מערוך והתאוריה של הכלכלה

מאז ומעולם המטבח היה המקום שבו מתקבלות ההחלטות החשובות. כאשר יושבים לשיחה רצינית, עושים את זה "על כוס קפה", לפורום המצומצם של ראש הממשלה קוראים "המטבחון", וכאשר חברי אופוזיציה זוממים מהלך חשוב הם "מבשלים משהו".

ביום שלישי בבוקר התעוררה גברת קרש בשעה מאוחרת ואמרה: 'היום יהיה לי יום נהדר. היום יש לי חופש. היום אינני צריכה לעבוד'

כבר מהשורה הראשונה גברת קרש היא מושא לקנאה. יום שלישי, אמצע שבוע העבודה – והיא לא צריכה ללכת ולהתפרנס כאחד האדם. הגברת מתייפה ומתכוננת, מפתה ומשדלת את חבריה להצטרף אליה, אולם חיפושיה אחר מעטפת חברתית מפרגנת נופלים על אוזניים עסוקות:

אף אחד לא עונה. כולם עסוקים מאד. הכף בוחשת, הסכין חותכת, הסיר מבשל, המסננת מסננת

כאשר גברת קרש מרימה את ראשה מן המראה היא מגלה שהעולם לא שותף להתרגשות שלה. המולת המטבח מתרחשת במרחק נגיעה ממנה, כל כלי עסוק בענייניו וכולם יחדיו מאחדים כוחות כדי להוציא לפועל את מטרת העל: הכנת לביבות. על רקע זה נראית חופשתה של קרש מפתיעה למדי: אם כולם עסוקים – מדוע היא משתמטת ממילוי חובותיה למען השגת המטרה המשותפת?

מי ידאג לאדם

שלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 בישראל סימנו את סופה של התקופה הסוציאליסטית-ריכוזית ותחילתה של התקופה הקפיטליסטית הדוגלת ב'שוק חופשי'. 'גברת קרש ומר מערוך', סיפור הילדים הפופולרי של דתיה בן דור המתרחש על רקע עמק יזרעאל וחופי הכנרת, ערש ההתיישבות הסוציאליסטית בישראל, נכתב באותה תקופה ומשקף את המחלוקת העזה שניטשה בין שתי התפיסות הללו.

התפיסה הקפיטליסטית, שנציגה המרכזי הוא אדם סמית', פילוסוף וכלכלן בן המאה ה-18, רואה בפרט ריבון לעצמו. בעיניו חברה יעילה וצודקת היא אוסף של פרטים הדואגים קודם כל לרווחתם האישית. החברה הזו מתארגנת ללא צורך בפיקוח ואיזוני האינטרסים בין הכוחות השונים בחברה יוצרים שיווי משקל ומביאים ל'עמק שווה' נוח לכולם. את התופעה הזו כינה סמית' 'היד הנעלמה'.

באחת הפסקאות המצוטטות ביותר בהגות המערבית הוא אומר כי לא מחמת טוב ליבם מספקים לנו הקצב, מוכר הבירה והאופה את ארוחת הצהריים, שהרי כל אחד מהם דואג לעצמו – כל מה שנדרש כדי שארוחת הצהריים שלי תגיע לשולחני היא לאפשר לפרטים המרכיבים את החברה לדאוג לאינטרסים האישיים שלהם.

Karl Marx and Adam Smith Besties

מרקס (מימין) וסמית'. האם כל אדם אדון לגורלו או שהקופה הציבורית צריכה לדאוג לכול?

אבל קרל מרקס, שחי כמאה שנה לאחר סמית', לא ראה יעילות במערכת הקפיטליסטית, אלא דווקא דיכוי וניצול. מעסיקים שהחזיקו בהון ניצלו את שליטתם בשוק העבודה והביאו אנשים רבים עד לפת לחם. "מכונת הקפיטליזם מתודלקת בדם הפועלים", כתב בחריפות, וקרא לייסוד חברה שוויונית וצודקת באמצעות חלוקה שוויונית של אמצעי הייצור. בעיני מרקס, לא בעל ההון הוא הבעלים של החברה המסחרית, אלא הפועלים שלה. לפיכך ססמת הסוציאליזם היא "פועלי כל העולם – התאחדו!". והם אכן התאחדו: ישראל הייתה הראשונה שהמציאה את מושג הקיבוץ – חברה שיתופית סוציאליסטית שבה אין הון אישי אלא קופה ציבורית, שאליה כל אחד נותן כפי יכולתו וממנה כל אחד מקבל כפי צרכיו.

לא נותנת יד

מהו מושג העבודה בתפיסות האלה, או ליתר דיוק – מהו מושג הבטלה? בעיני סמית', מי שבוחר שלא לעבוד איננו מממש את היכולת שלו להשתכר, להרוויח ו"לרדוף אחרי האושר". הוא אינו זכאי לשכר תמורת הבטלה שלו, אבל גם אין סיבה לגנות אותו. הוא פשוט... לא עובד.

בעיני אנשי הקיבוץ, לעומת זאת, מי שאינו עובד אינו תורם לחברה ובעצם חי על חשבונה. המפעל הסוציאליסטי הוא מיזם ענק שבו שותפים כל אחד ואחת, ולאף אחד אין זכות להתבטל כאשר העמל מסביבו נמשך – במיוחד כאשר כל כך זקוקים לידיו העובדות. כך כתב עוד ב-1918 מאיר יערי, מראשי תנועת הקיבוץ הארצי: "הנוער שלנו צריך להתכונן לחיי עמל... הפריית אדמת-בּור וסלעים, חולות ומדבריות – רק זרוע גיבורים תעשה עבודה זאת... לא עטים, נייר ודיו, לא אודות והמנונים, לא וידויים והשתפכויות-הנפש, אלא משורים, גרזינים, מעדרים, ובראש-וראשונה – ידיים! הבו לנו את ידיכם!".

גברת קרש הבורגנית לא מעוניינת לתת יד, ובוודאי שלא שתי ידיים. היא – לקחה לה יום חופש. היא – לא שמעה על המלאכה הקשה הממתינה לחבריה. היא מתאפרת ומייפה את עצמה (בניגוד לערכיו הצנועים של הקולקטיב) וללא בושה עושה שימוש אישי בחומרי הגלם המצויים במטבח למטרות הכלל: הריבה משמשת כאודם, הפודינג כסומק וכל התנהלותה אומרת אנוכיות וחוסר התחשבות. המראה החריג הניצב סנטימטרים ספורים מעיניה, שבו הסכין נאלץ לחתוך את תפוח האדמה ישירות על המפה במקום על קרש כלל לא מטריד אותה. הדבר היחיד המחלחל לתודעתה הוא מחיר סירובה להצטרף לעדר – הבידוד החברתי שממנו היא סובלת:

יהיה לי יום עצוב, חשבה בליבה גברת קרש

זהו סיפורו העצוב של היחיד הרואה את עצמו כבלתי נפרד מן הציבור ואינו מצליח להשתחרר מלפיתתו. קרש מעוניינת בחברה – אך שוכחת להיות חלק ממאמצי העבודה שלה.

עוסק פטור מעבודה

כאן נכנס לסיפור גיבור המשנה של הסיפור: מר מערוך. מערוך מונגד לדמותה של גברת קרש: הוא אינו מנותק מן הכלל, הוא יודע שהיום מטגנים לביבות אך לא רואה את עצמו מחויב למבצע: "מה לי ולהכנת לביבות?". מערוך הוא 'מסיפור אחר', והוא אף רומז לנו לאיזה סיפור הוא שייך: "לביבות זה לא העסק שלי".

keresh 2

"לגברת קרש לא אכפת שהסכין זקוק לעזרתה". איור: נדיה עדינה רוז, מתוך הספר 'גברת קרש ומר מערוך', הוצאת מודן

מר מערוך הוא מה שקרוי בכלכלה 'עצמאי'. יש לו עסק משלו, הוא לא זקוק לקופת הכלל, הוא לא מתקיים על חשבון הכלל ולכן איננו מחויב לו. הוא החליט לקחת יום חופש ואין לו שום ייסורי מצפון על כך. העוסק העצמאי יכול לתכנן את יומו כרצונו – כל מה שדרוש לו הוא החלטה, וביטול חסמים ותקנות המפריעים ליוזמות שאותן הוא מבקש לקדם: "שִלבו זרועות ויצאו לדרך".

יציאתם לדרך חדשה של מר וגברת קרש-מערוך מומחשת כעת באמצעות איורי הספר. אם עד עכשיו הסצנה הלוחצת שבה כל אחד יודע את תפקידו ומציית לו התרחשה בתוך גבולות הבית בין ארבעת קירות המטבח, עם ההחלטה לצאת לדרך חדשה אנו צופים בגיבורינו צועדים בשביל הפתוח. כבר אין כבלים הסוגרים עליהם, הם הולכים אל הלא נודע – חופשיים לנפשם.

מעניין מה יקרה בערב כשיחזרו רעבים אך מאושרים, האם ימצאו בצלחת לביבות או פירורים?

לכאורה תהייה אמתית: גברת קרש ומר מערוך נהנים מיום חופש בכנרת והסיפור מסתיים בשאלה פתוחה – מה ימצאו כשיחזרו.

אולם השאלה התמימה לכאורה מכסה על מחלוקת אידיאולוגית עזה: מערוך ודאי שאינו זכאי ליהנות מפירות עמלם של כלי המטבח, שהרי "זה לא העסק שלו", אולם מה דינה של מי שפרשה מן הקבוצה, סירבה ליטול חלק במלאכה – וכעת חוזרת הביתה רעבה? האם היא עדיין זכאית להטבות המוקנות לה מתוקף היותה חברה בקולקטיב? מרקס נתון בבעיה – שהרי אחד מעקרונות הסוציאליזם הוא הסולידריות, הערבות ההדדית. לעומתו אדם סמית' לא מבין את השאלה – גברת קרש יכולה לחבור למר מערוך, וביחד הם יכינו מאפים ערבים לחיך.

נראה כי מטרת היעדר השיפוט מצד המספרת והותרת השאלה פתוחה, נועדה לעורר בקוראים את הצורך למלא את החסר ולהשלים את מוסר ההשכל. המהלך יכול ללמד אותנו שיעור בכלכלה, ועל תפיסות היסוד המנחות אותנו. שאלת 'מי זכאי ליהנות מן הבטלה' גוררת בעקבותיה שאלות יסוד בדבר מטרתה של העבודה והסדר החברתי הראוי. אז מה אתם – קרש או מערוך?

~~

אהבתם? תוכלו לקרוא מאמרים נוספים בסדרת 'פילפילון האלכסנדרוני' בקישור הבא.

תמונת הנושא: איור מתוך הספר 'גברת קרש ומר מערוך', דתיה בן דור, הוצאת מודן. מאיירת: נדיה עדינה רוז. באדיבות ההוצאה והמאיירת.

מתעניינים בתואר שנותן לכם השכלה רחבה?
הירשמו לתואר ראשון במרכז האקדמי שלם.
מלאו את הטופס ונציג מחלקת גיוס סטודנטים ייצור אתכם קשר בהקדם.