פוליטיקה, אידיאולוגיה וזהות במצרים המודרנית
מרצה: ערן לרמן
קורס זה בוחן את התגבשותן של הזהות הלאומית המצרית ושל זהויות על-לאומיות ששאפו להציב לה חלופה היסטורית ורעיונית, על רקע ההתפתחויות הפוליטיות והאידיאולוגיות במצרים מאז שלהי המאה השמונה עשרה ועד היום. זאת אגב הדגשת היחסים המורכבים (עימות אלים לצד מרכיבי שילוב ושיתוף פעולה) בין מסורות חברתיות לבין מודרנה, בין תפיסות דתיות אסלאמיות לבין תפיסות חילוניות מערביות, ובין מפלגות ומוקדי כוח בזירה הפוליטית.
עיון מודרך בכתביהם ונאומיהם של אינטלקטואלים ומדינאים מצרים מובילים – ביניהם מחמד עבדה, מצטפא כאמל, לטפי אל-סיד, סעד זע'לול, טה חסין, מחמד חסין היכל, גמאל עבד אל-נאצר, סיד קטב, סעד אל-דין אבראהים, עלאא' אל-אסואני ואחרים – ועד למאמציו של עבד אל-פתאח אל-סיסי להניע שינוי בשיח האסלאמי – יסייע לנו לסקור את גלגוליה וגווניה של הזהות המצרית בעת החדשה, ואת הדרך שבה תורגם הדיון הרעיוני למאבקים פוליטיים ומפלגתיים.
החל בתקופת שלטונו של מחמד עלי (1848-1805), וביתר שאת תחת יורשיו במאה התשע עשרה, עמדה מצרים בסימנם של מהלכי מודרניזציה מרחיקי לכת, בזיקה לתמורות במעמדה האזורי ומקומה במערכת הגלובלית. אלה חוללו בתורם מתח בלתי נמנע בין עילית חדשה (ואוכלוסיה קוסמופוליטית/ "לבאנטינית" ששימשה סוכנת שינוי חשובה) – בעיקר בערים הגדולות – לבין המבנים החברתיים והדתיים המסורתיים.
השבר שחוללו מלחמת העולם הראשונה, ומאבק העצמאות – "מהפכת 1919" – שבא בעקבותיה, הניבו גם התמודדות רבת-תהפוכות על צביון המדינה : מצריות "פרעונית" (וים תיכונית) שהתחלפה בימי הנאצריזם בהרפתקה המסעירה אך הרת האסון של הערביות. זו נדחקה אף היא, בתורה, לשולי הדיון הרעיוני בהתמודדות החזיתית עם האסלאמיזם לגווניו – עד למהלומת הנגד של "המדינה העמוקה" בימינו אלה. מטרתנו תהיה להבין – בעזרת החיבור שבין הגות ומציאות פוליטית – כיצד תפיסות מתחלפות אלה השפיעו על עיצוב החברה והסביבה הפוליטית והשלטונית, וגם הושפעו על ידיהן, ועד כמה רבדי העומק של ההתנסות ההיסטורית המורכבת ממלאים תפקיד בעיצוב דרכה של מצרים במבט לעתיד.