ישראל והעולם הערבי
הסכסוך הערבי-ישראלי נחשב לאחד הסכסוכים העולמיים הבולטים בדורות האחרונים, וסביבו התפתחות תפיסות, נרטיבים ואמונות המקשים על יישובו. בקורס נתחקה אחר המעמד שרכשה ישראל בשיח הפוליטי והאינטלקטואלי בעולם הערבי מראשית המאה העשרים ועד ימינו על רקע מאבקים ומלחמות, אך גם נוכח שיתופי פעולה ותהליכי שלום ונורמליזציה.
בקורס נכיר נקודות מבט לאומיות ודתיות מגוונות: הלאומיות הערבית הנאצריסטית שמשלה בכיפה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20; האסלאם על פרשניותיו המתחרות - האסלאמיסטית-רדיקלית והמדינתית-סתגלנית; הליברליזם הערבי שידע עליות ובעיקר מורדות; ומשטרים ערביים שהציבו לנגד עיניהם שיקולים פרגמטיים לצד אידאולוגיות.
דרך נקודות מבט אלו ייחשפו הסטודנטים לדימויה המפתיע, המרובד ורווי הניגודים של ישראל בקרב שכנותיה: אויבת או יריבה אך גם שותפה להסכמי שלום ונורמליזציה; ישות זרה אך גם נציגת עם בעל שורשים דתיים באזור; מדינה כל-יכולה אך גם חברה חלשה ומפוררת; מקור לדחייה אך גם לסקרנות; נציגת ערכיו הקלוקלים של המערב אך גם מופת לקדמה מדעית ולמודרניזם חילוני. דימויים מגוונים אלה משקפים את הגישות המורכבות והסינתזיות של כוחות פוליטיים ואידיאולוגיים הפועלים במרחב המזרח תיכוני למערב בכללותו, אך גם נובעים לא פעם מפולמוסים פוליטיים פנימיים שישראל אינה ממלאת בהם אלא תפקיד פונקציונאלי ומשני.