פינת היום לפני – והפעם: תחילת הפצצת דרזדן

הינה חמישה דברים שאולי לא ידעתם על המהלך האסטרטגי השנוי במחלוקת שהשמיד כמעט לחלוטין את "עיר הבארוק":

1. התקפות על ערים אזרחיות: הימים היו שלהי מלחמת העולם השנייה, ובעלות הברית הלכו והתחזקו. בתגובה להפצצות ה"בליץ" הגרמניות על העיר לונדון ועל ערים אחרות בבריטניה בשנים שקדמו לכך, אלפי מטוסים של בעלות הברית הפציצו כעת את ערי גרמניה, את בסיסיה הצבאיים ואת תשתיות התעשייה שלה. דרזדן באותם ימים הייתה עיר תעשייתית חשובה וצומת תחבורה מרכזי ששימש גם את הצבא הגרמני, אך לא נחשבה ליעד צבאי במובהק. על אף כי העיר שימשה צומת מרכזי על ידי הצבא הגרמני, מקובל לראות בהתקפה "הפצצה אסטרטגית" שנועדה יותר מכול לגרום להנמכת המורל ולשבירת כוח הרצון של הציבור להמשיך להילחם.

2. "עיר הבארוק": בירת מדינת סקסוניה בגרמניה, שכונתה "פירנצה שעל נהר האלבה", הייתה מרכז תרבותי, תעשייתי וכלכלי חשוב. עוד מתקופת הבארוק, חצר המלכות משכה אומנים שהגיעו לעיר מכל רחבי אירופה, והתגאתה בכנסיות מפוארות ובמבנים ציבוריים אדירים. כחלק מהאימפריה הגרמנית ששגשגה מסוף המאה ה-19 עד מלחמת העולם הראשונה, העיר הפכה למרכז כלכלי חשוב שבו פעלו יצרני רכב, מזון מעובד, ציוד רפואי ושירותים פיננסיים, ושימשה בירת האומנות המודרנית העולמית עד 1933.

3. ההפצצה: עוצמת האש שניתכה על העיר קשה מלסכם במספרים. 1,300 מפציצים כבדים הטילו במהלך יומיים 3,900 טונות של פצצות ופצצות תבערה בארבעה גלי הפצצה של מאות מטוסים. תנאי מזג האוויר אפשרו לטייסים דיוק בפגיעות, שיצרו סופת אש, שרפה עזה והרסנית היוצרת ומשמרת מערכת רוחות משלה, שהתפשטה באכזריות במרכז העיר. מספר הקורבנות בהפצצה נאמד ב-25,000, וכ-85% ממבני העיר נחרבו כליל.

4. ניצול ציני לצורכי תעמולה: ההפצצה על העיר דרזדן זכתה לפרסום ונחקקה בזיכרון הקולקטיבי בעיקר בגלל השימוש הציני שעשתה בה התעמולה הנאצית. בהוראת שר התעמולה יוזף גבלס, הוכפל פי עשרה מספר הקורבנות, והידיעה השקרית על 250,000 ההרוגים הופצה על ידי כלי התקשורת ברחבי העולם כשהיא מעוררת הדי התנגדות ברחבי העולם. רק בשנת 2010 פורסם דו"ח שתיקן את הרושם המוטעה.

5. ככה זה: אולי אירוני שמתוך הפצצת דרזדן נוצרה אחת הנובלות האנטי-מלחמתיות הגדולות – "בית מטבחיים חמש" מאת קורט וונגוט. וונגוט, שהיה בעצמו שבוי אמריקאי בדרזדן בזמן ההפצצה, וניצל משום שנמצא בבית מטבחיים תת-קרקעי, מתאר לפרטים מחרידים את ההפצצה מנקודת מבטו של שבוי שניצל מההפצצה בנסיבות דומות. כותרת המשנה של הספר, "מסע הצלב של הילדים", נבחרה כדי למנוע רושם כי מדובר בספר המאדיר המלחמה, ומזכירה שהחיילים שנשלחו לחזית היו, רובם ככולם, רק ילדים.