פינת היום לפני – והפעם: נוסדה אגודת "עליית הנוער"

הינה חמש עובדות שאולי לא ידעתם על הארגון שהציל אלפי צעירים יהודים ממכונת המוות הנאצית.

1. פיטורים על רקע לאומני: בשנת 1932 פוטרו בגרמניה צעירים יהודים גרמנים רבים ממקומות עבודתם, בשל היותם יהודים. צעירים אלה פנו לרחה פריאר, שהתנדבה אז בלשכת העבודה של הקהילה היהודית בברלין, כדי שתסייע להם למצוא עבודה. מצוקתם של הנערים בשילוב האידאולוגיה הציונית שלה, הובילה אותה לעשות מעשה.

2. תאריך ההקמה הסימבולי: ב־30 בינואר 1933, יום עלייתו של היטלר לשלטון, נוסדה אגודת "ועד העזרה לנוער יהודי" שכונתה גם "עליית הנוער". בספרה "ישרש" כתבה פריאר כי באותה העת הבינה כי "הגיעה העת שנוער יהודי היכול לתרום תרומה משמעותית לבניין העם היהודי בארץ ישראל, יעלה לארץ ישראל ויכה בה את שורשיו". התעצמותה של התנועה הנאצית הייתה מבחינתה "מציאות הדוחפת את האדם אל שורשיו".

3. חינוך לחקלאות ו… השכלה רחבה: את הפתרון לשאלה איך נכון לקלוט בני נוער עולים בארץ ישראל מצאה פריאר בחינוך לעבודת האדמה ובשילובם בקיבוצים ובמושבים. בשנת 1935 תרגמה לגרמנית את הספר "דברי פועלות" שערכה רחל כצנלסון־רובשוב, ספר שקובצו בו רשימות שנכתבו על ידי עשרות פועלות בנות העלייה השנייה והשלישית. ערך נוסף של התנועה היה השכלה רחבה: הנרייטה סאלד, שקיבלה על עצמה ב־1933 להוביל את עליית הנוער בישראל מטעם הקונגרס הציוני, האמינה כי על החלוץ להיות בעל ידע כללי נרחב ובקיא ביהדות, אף כי דעה זו לא הייתה מקובלת באותה תקופה.

4. העלאת עשרות אלפי צעירים וקליטתם: עד פרוץ מלחמה העולם השנייה, עלו לארץ ישראל כ־5,000 נערים ונערות באמצעות עליית הנוער. מלחמת העולם השנייה סימנה תקופה חדשה בעליית הנוער – ומוסדות התנועה בישראל החלו לקלוט צעירים שהגיעו גם ממדינות ערב. בשנים הראשונות לקום המדינה הייתה העלייה לארץ רבה במיוחד, ויותר מ־27,000 נערות ונערים נוספים מרחבי העולם נקלטו בישראל דרך הארגון. פעילות הארגון הייתה כה משמעותית, עד שבשנת 1954 הציע אלברט איינשטיין להמליץ על הארגון לפרס נובל לשלום.

5. המאבק להכרה: כאמור ניהלה הנרייטה סאלד חלק גדול בארגון. השפעתה המרובה של סאלד על הלך הרוח האידאולוגי של הארגון ואף על הצד המעשי בו, העניקו לה את הכינוי "אם עליית הנוער". בשלב מסוים הדיחה סאלד את פריאר מכל תפקידיה בארגון, ויחד עם משה קול שעמד בראש הארגון אף ניסו לערער את מעמדה של פריאר ולטשטש את ההכרה בפועלה. פריאר נאלצה לנהל מאבק עיקש על ההכרה בה וגם הגישה תביעה בבית המשפט. בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי פריאר היא מייסדת הארגון והיא זו שהניחה את יסודותיו.