פינת היום לפני – והפעם: הסופרג'יסטיות היהודיות באות!

כשהציונות פוגשת את הגל הפמיניסטי הראשון

1920 היא שנה מהפכנית לנשים ברחבי העולם המערבי ובייחוד בלונדון. זה עתה נשים קיבלו את זכות הבחירה בעקבות מאבקן של הסופרג'יסטיות (התנועה למען זכות בחירה לנשים) לשוויון. צרפו לכך את הצהרת הלורד בלפור שלוש שנים קודם לכן, המכירה בזכותם של היהודים לבית לאומי, ותקבלו התעוררות של נשים יהודיות וציוניות שמבקשות לפעול ולעזור זו לזו.

רעיונות לחוד ומעשים לחוד; על אף שעל הנייר לנשים במוסדות הציוניים היו זכויות שוות לאלו של הגברים, חלקן בפעילות היה מועט והיחס אליהן היה מזלזל ומפלה. לכן, עלתה הצעה של כמה נשים בבריטניה (ביניהן ורה ויצמן, שלימים תהפוך לגברת הראשונה הראשונה של מדינת ישראל) להקים ארגון ציוני משלהן, והן הקימו ארגון נשים עולמי שיהיה חבר בהסתדרות הציונית. מטרתה של ויצו הייתה לאחד את הנשים לשיתוף פעולה למען הגשמת הרעיון הציוני, לאחר שפעילותן התקשתה לבוא לידי ביטוי במוסדות הציוניים. כיצד? הכוונה הייתה שחברות הארגון יתרמו, ויכשירו את הנשים בארץ ישראל לתרום, בתחומים כגון חינוך, כלכלת בית, בריאות וסעד. בתחילה, השתתפותן של נשות ארץ ישראל היתה עצמאית וולונטרית אך במהרה קם ארגון בת ארצישראלי שבהמשך גם חבר לויצו העולמית.

פעילות ויצו – טיפת חלב, חנויות יד שנייה וסינגל ברדיו

מאמצי הארגון התמקדו בסיוע לנשים ובקידום השתתפותן במסגרות חברתיות ופוליטיות. מפעליה של ויצו כללו סיוע מקצועי לעולות חדשות, הפעלת מרפאות ותחנות של טיפות חלב והדרכות לאימהות צעירות, ושיעורים בעברית ובכלכלת בית. נשות ויצו הקימו גם מרכזים שכונתיים לסיוע למשפחות במצוקה, בתי ספר חקלאיים ועוד.

עם הקמת מדינת ישראל, חלק מהמוסדות שהקימו ארגונים וולנטריים דוגמת ויצו עברו לידיה – דוגמת מרפאות, טיפות חלב, בתי ספר ושירותי עבודה סוציאלית. בויצו ניצלו את ההזדמנות להיכנס לתחומים חדשים והתרחבו לסיוע לקשישים, לחיילות צה"ל ובהמשך אף העניקו סיוע משפטי לנשים בתהליכי ירושה וגירושין.  פאן-פאקט: לכבוד יום האישה האחרון שיתפה ויצו פעולה עם היוצר עילי בוטנר, וממנו נולד השיר "ממה את פוחדת"…