פינת היום לפני – והפעם: נולדה לאה גולדברג, משוררת, סופרת, כלת פרס ישראל

לאה גולדברג נחשבת כיום לאחת המשוררות והסופרות הגדולות, ששיריה נישאים בפי כל פה, יצירותיה דרות בכל בית ודמותה מעטרת את שטר מאה השקלים החדשים. אך לא תמיד היה כך המצב. עת פטירתה ב-1970, בהיותה בת 59 בלבד, אף כי הייתה מוכרת ומוערכת, ידעה הוקרה ציבורית מועטה ליצירתה. ההתעניינות ביצירתה התגברה רק לאחר מותה, ומאז הולחנו מאות משיריה והושמעו אינספור פעמים, פורסמו עשרות ספרים שכתבה כולל יומניה הפרטיים והיא אף הפכה לכלת פרס ישראל היחידה שקיבלה את הפרס לאחר מותה.

גולדברג לא רדפה פרסום בחייה, ובוודאי הייתה מתנגדת בחינניות לעיסוק חטטני בחייה הפרטיים, אבל התחקות אחר יצירתה מראה כי בעצם חשפה את פרטי חייה ואת ליבה, לעיתים באופן מפורש ולעיתים ברמז, בספריה ובשיריה, כפי שנדגים בעזרת שלוש מיצירותיה.

משירי ארץ אהבתי – בין ליטא לישראל

"משירי ארץ אהבתי" הוא מחזור המורכב משלושה שירים שהתפרסמו לראשונה ב-1951. שניים מתוך שלושת השירים בו הולחנו בשנות ה-70, לאחר מותה של גולדברג, והפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית: "מכורה שלי" ו"בארץ אהבתי השקד פורח", ואילו השיר השלישי לא הולחן והוא מוכר פחות ואולי גם מובן פחות: "בארץ אהבתי האביונה".

אף כי אפשר לחשוב שמדובר במחרוזת שירי אהבה לארץ ישראל, לפי פרשנות פופולרית, מתוארות בו למעשה שתי ארצות. "ושבעה ימים אביב בשנה, וסגריר וגשמים כל היתר" הוא תיאור המתאים יותר לעיר קובנה שבליטא, ארץ "מכורתה" של גולדברג, ופחות לארץ ישראל, שבה "השקד פורח" (השיר השני במחזור) ושאליה הגיעה על רקע גלי האלימות והשנאה כלפי יהודים באירופה שאותם מסמל "תרנגול הזהב השחוט" המוטל בראש סמטה, "בארץ אהבתי האביונה" של גולדברג.

והוא האור – התמודדות עם אב חולה נפש

לאה גולדברג מוכרת לרבים מאיתנו כסופרת ילדים, אשר כתבה יצירות כמו "דירה להשכיר", "מעשה בשלושה אגוזים" ו"המפוזר מכפר אז"ר". אך גולדברג החלה את יצירתה הענפה בתחום הספרות בסיפורת למבוגרים. ברומן הביכורים של גולדברג, "והוא האור", שראה אור ב-1946 וכלל מוטיבים אוטוביוגרפיים מובהקים, מתארת גולדברג את עולמה של נורה קריגר, סטודנטית לארכיאולוגיה באוניברסיטת ברלין (שם למדה גולדברג בין היתר) החוזרת לחופשה בליטא מולדתה. פגישתה המחודשת עם דמויות מעברה מעמתת אותה מול ניסיונותיה לברוח מגורלה ומעמה. בספר מתארת גולדברג בפשטות מחרידה כיצד עינו חיילים ליטאים את אביה (של נורה ושל גולדברג) עד להתמוטטות נפשית מוחלטת. גורלה של נורה, כולל התאהבות נכזבת בגבר מבוגר ממנה, ותהיות הנפש שלה, מעידים על חייה של גולדברג ועל מצבה לא פחות מיומניה הפרטיים, כתיבה שהיא סוג של פסיכואנליזה ותרפיה עצמית.

פגישה עם משורר – אהבה נכזבת

את המשורר אברהם בן-יצחק (סונה), מאבות השירה העברית המודרנית, פגשה גולדברג ב-1938. השניים התיידדו והיו בקשר קרוב עד מותו של בן יצחק ב-1950. גולדברג העריצה את בן-יצחק והושפעה מיצירתו, שלא לומר טיפחה אליו אהבה נכזבת, לנוכח 28 השנים שהבדילו בין גיליהם. ב-1940 הקדישו לו את מחזור שיריה "על הפריחה", שאותו ראתה כאחת מפסגות יצירתה. העובדה שנפטר ב-29 במאי, 1950, יום הולדתה ה-39, רק החריפה את תחושת הטרגדיה האישית שלה. כמה חודשים אחרי מותו החלה גולדברג בכתיבת ממואר (ספר זיכרונות) עליו.

הספר "פגישה עם משורר" שראה אור ב-1952 מורכב משני חלקים. הראשון, רשמי זיכרונותיה של גולדברג מהיכרותה עם בן-יצחק (סונה), והשני, ניתוח ספרותי מבריק של יצירותיו. בכך, מעבר לתהליך הרגשי האישי שעברה תוך הכתיבה, שאפשר לה במידת מה להיחלץ מההערצה אליו, תרמה רבות גולדברג להנצחתו של בן-יצחק ולהכרה בו כמשורר ייחודי ופורץ דרך.