פינת היום לפני – והפעם: נולד מיכה אולמן, אומן וחתן פרס ישראל

רקע

אולמן נולד בתל אביב ולמד בכפר הירוק. נראה שמאז ומתמיד היה לו חוש אומנותי מפותח, כי כבר כתלמיד תיכון היה ממונה על כל ההיבטים האומנותיים באירועים שונים. לאחר שירות צבאי בנח"ל המוצנח למד אומנות בבצלאל והתמקד בלימוד הדפס ותחריט. הוא המשיך לשנת לימודים נוספת במרכז לאומנות בלונדון, וכשחזר לארץ כבר קיבל משרת הוראה ב"בצלאל", אחד המוסדות המוערכים ללימודי אומנות בישראל.

אומנות האדמה

אולמן הושפע מהאומנות המינימליסטית והמושגית, שני סגנונות אומנותיים שפרחו באירופה ובארצות הברית בשנות ה-70. הוא החל ליצור גרסה מקומית של אומנות אדמה – צורת פיסול שבה נעשה שימוש בחומרים טבעיים כמו עצים, סלעים, אדמה, יציקות בטון ופלדה וחומרים מלאכותיים אחרים. ביצירותיו אלו התמקד במציאות החברתית בישראל ותיאר מצבים עירוניים, מציאות פוליטית, חומרית וקיומית, אשר ביטאו תחושות קשות כמו מוות, ייאוש, התחפרות והתגוננות. באותן שנים היה חלק מקבוצת אומנים שיצרה מקבץ פעולות אומנותיות בין קיבוץ מצר לכפר הערבי מייסר. אולמן נעזר בבני נוער משני היישובים שחפרו בור בכל אחד מהם, והחליפו בין האדמות באופן סמלי.

אומנות יהודית

אולמן עסק רבות בהוויה היהודית. "פסלי הבור" המוכרים שלו עוסקים באזור הגבול בין מטה ומעלה, חומר לריק, עבר ועתיד ומתייחסים לבור כאל שאלה או פצע. אחת העבודות המפורסמות ביותר שיצר היא "הספרייה הריקה", העשויה בור פעור באדמה ובו מדפי ספרים ריקים. היצירה מוצגת בכיכר בבל במרכז ברלין – בדיוק אותו מקום שבו ערכו הנאצים טקס שריפת ספרים. יצירה מפורסמת נוספת שלו היא אנדרטת "נצר אחרון" משנת 2004, המוצגת בהר הרצל לזכר ניצולי השואה שנפלו במלחמת העצמאות ולא זכו להקים דור המשך. האנדרטה בנויה מאבן גיר חברונית, ומעוצבת בצורת בית מתפרק ומתמוטט שעל חזיתו חקוקים שמות הנופלים.

חתן פרס ישראל ויוצר בינלאומי

במהלך השנים יצר אולמן עבודות רבות שנוצרו באופן הייחודי לו, ואשר מוצגות לא רק בישראל אלא ברחבי העולם כולו – בגרמניה ,צרפת, פולין, יפן, איטליה, פינלנד ועוד. בשנת 2009 זכה בפרס ישראל לפיסול בנימוק הבא: "פרופ' מיכה אולמן הטביע את חותמו מאז שנות ה-70 על עולם הפיסול הישראלי. הוא מטעין לתוך שפת פיסול מינימליסטית, רציונליסטית ומודרניסטית ערכים הומניסטיים, יהודיים, ישראליים ואוניברסליים. פרופ' אולמן אינו רק פסל, הוא הוגה ופילוסוף בתחום השפה הפלסטית. כיהודי וכישראלי, דיבורו האוניברסלי אף הוא נוצק בתוך פסלי המקום והסביבה… פסלו 'הספרייה' בכיכר בבל בברלין הוא הצעה ייחודית לשפת הפיסול ולתפיסה של אנדרטה ולנושא ההנצחה".