פינת היום לפני – והפעם: מת טִיטוּס פְלַאוְויוּס אַסְפַּסְיָאנוּס

צורר נאלח או קיסר רחום?

"טיטוס נולד בשנת 39 לאספסיאנוס, מפקד בכיר בצבא רומי, ולפלאוויה דומיטילה, שהייתה פילגש בעברה ולכן זכה לייחוס מפוקפק. טיטוס הוא אחת הדמויות ההיסטוריות השנויות במחלוקת בין העם היהודי לעם הרומאי: בעוד שבתודעת הקולקטיב היהודי נחשב טיטוס לצורר אכזר שביזה את בית המקדש והעלהו באש, בקרב אנשי רומי שחיו בתקופתו הוא כונה "חמדת המין האנושי (amor ac deliciae generic humani) " בזכות הסיוע שהגיש לקורבנות אסון ברחבי האימפריה הרומית ומחוצה לה.

מרד ורומן מלכותי מפתיע

טיטוס הצטרף לאביו אספסיאנוס במסעו לדיכוי המרד היהודי הגדול, הראשון מבין שלושה התמרדויות של העם היהודי כנגד האימפריה הרומית. הם נלחמו יחד בגליל בחזית שעליה פיקד יוסף בן מתתיהו, היסטוריון ומצביא דגול, שנפל בשבי הרומי וכך זכה לתעד מקרוב את המרד. במהלך המסע פגש טיטוס את המלכה היהודייה ברניקי, נצר לשושלת בית חשמונאי, שהייתה לאהובתו והפכה לאישה רבת השפעה ברומא העתיקה. הסיפור זכה לאזכורים תרבותיים כשהמפורסם שבהם הוא המחזה "ברניס" מאת ז'אן בפטיסט ראסין, שנכתב בשנת 1679.

מלחמות ומנצחים

בעקבות רצף אירועים שזעזעו את יציבות השלטון הרומי, חזר אספסיאנוס לרומא והשאיר את טיטוס לנהל את המערכה כנגד העם היהודי בממלכת יהודה. טיטוס עלה עם לגיונותיו לירושלים, שהייתה נתונה באותה העת במלחמת אזרחים קשה, והחל במצור שהיה קשה עוד יותר בשל העובדה שמחסני המזון של העיר נשרפו במסגרת מלחמת האזרחים. המצור נגמר בתשעה באב, אז שרף טיטוס את בית המקדש השני, הרג יהודים רבים והגלה עוד רבים נוספים, כשבראשם שמעון מגוש חלב ויוחנן בר גיורא. טיטוס שב לרומא כמנצח ונכנס בשער שלימים נודע כשער טיטוס במסגרת טריומף (תהלוכת ניצחון) שנערך לכבודו. הוא ירש את אביו בשנת 79 והפך לקיסר רומי, על אף התנגדות הסנאט למינויו בשל אהבתו לברניקי. הוא נחשב לקיסר טוב ביחס לקודמיו ולאחיו ששלט אחריו, בין היתר בשל קרבות הגלדיאטורים שערך ודאגתו לנתיניו בזמני אסון ומגפה.

יתושו של טיטוס

במסכת גיטין מסופר כי טיטוס ביזה את כבוד המקדש בכך שעלה על פרוצה בקוש הקודשים וטען כי רצח את אלוהי ישראל, ולכן נענש באופן הבא: "רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע, בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה, עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה. עלה ליבשה, כשהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקילסוהו: כובש הברברין! מיד הסיקו לו את המרחץ ונכנס ורחץ. כשיצא מזגו לו כוס יין. בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים". ממורשתו של טיטוס הגדול, שהחריב את ירושלים ובית המקדש, נותר הביטוי "יתושו של טיטוס", המתאר רעיון טורדני המציק לאדם ללא הרף.