פינת היום לפני – והפעם: התרחש הטבח הנורא של הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן

האולימפיאדה ה"שמחה"

אולימפיאדת מינכן התחילה בהתרגשות ובשמחה, אפילו בשמחה מרובה. הפעם האחרונה שבה התקיימה האולימפיאדה על אדמת גרמניה הייתה בתקופת גרמניה הנאצית שלפני מלחמת העולם השנייה, תקופה אפלה שהגרמנים רצו לטשטש. האולימפיאדה במינכן העניקה להם את ההזדמנות להציג את גרמניה החדשה, הדמוקרטית ושוחרת השלום, וכחלק מהמאמץ הם כינו אותה "האולימפיאדה השמחה" והמעיטו בכוחות אבטחה במקום, החלטה שהתבררה כטעות קריטית. השתתפות המשלחת הישראלית בחגיגה היוותה חלק משמעותי בסיפור – מיליוני צופים ברחבי העולם יחזו בספורטאים הישראלים מניפים את דגל ישראל על אדמת גרמניה.

חטיפה לאור יום

רוב חברי המשלחת הישראלית שוכנו בקצה הכפר האולימפי, בבניין ששכן ברחוב קונולי 31. בבוקר ה-5 בספטמבר, מספר ימים לפני תום האולימפיאדה השמחה, נעצרה מונית מחוץ לשער A25. מתוך המונית יצאו שמונה גברים לבושים בבגדי ספורט ובתיקם אקדחים, רימונים וחומרי נפץ, כשמטרתם לפגע. המחבלים עברו ללא כל קושי מעל גדר הכפר, והגיעו לרחוב קונולי 31. הם פרצו לבניין, ועל אף שנתקלו בהתנגדות בתחילה – הצליחו לקחת עשרה ישראלים כבני ערובה. בני הערובה נקשרו לכיסאות ולמיטות בחדר, ועברו עינויים קשים במשך שעות ארוכות. במהלך החטיפה נרצחו שני ספורטאים שניסו להתנגד לחוטפים – משה ויינברג, מאמן היאבקות שניסה למנוע את כניסת המחבלים לבניין וגופתו נזרקה לרחוב, ויוסף רומנו, מרים משקולות שנלקח כבן ערובה, ניסה להתנגד ונורה בידי אחד המחבלים, כשהוא משאירו לגסוס למוות לעיני חבריו הכפותים.

האם צריך לנהל משא ומתן עם מחבלים?

שמונת המחבלים דרשו את שחרורם של 232 מחבלים שהוחזקו בישראל. ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר, סירבה לנהל משא ומתן עם המחבלים, וכעבור שעות ארוכות ומתוחות החליטה ממשלת גרמניה לצאת בתוכנית חילוץ מהירה. הם שלחו שני מסוקים לקחת את שמונת המחבלים ותשעת בני הערובה לשדה התעופה, תוך הבטחה להעמיד לרשות המחבלים מטוס שיטיסם לתוניסיה. עם הגעת המסוקים לשדה, גילו המחבלים את התרמית, והמקום הפך לזירת קרב עקובה מדם. כשהגיעו לשדה נגמ"שים, הבינו המחבלים שמותם ודאי, והחליטו להרוג את בני הערובה. הם ירו מטווח קצר על הישראלים ששהו במסוק אחד והטילו רימון לתוך המסוק השני, וכך מצאו כל תשעת בני הערובה הישראלים את מותם בצורה אכזרית.

"זעם האל"

כמעט 50 שנה חלפו מאז האירוע הנורא, אבל טבח הספורטאים הישראלים נחשב עד היום לאחד מאירועי הטרור הידועים לשמצה. סרטים תיעודיים רבים מספרים את הסיפור, אתרי הנצחה שונים בארץ ובעולם חולקים כבוד לנספים ובמהלך כל אולימפיאדה עורכת המשלחת הישראלית טקס זיכרון סמלי. בעקבות האירוע הטילה גולדה מאיר על המוסד הישראלי לחסל את ראשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור", ובמבצע שנקרא "זעם האל" ונמשך שנים רבות הצליח המוסד לחסל תשעה מהם.