לקרוא את "האודיסאה" ביחד | פרק שלישי – השיבה

בפרק הזה נלווה את השיבה של אודיסאוס לביתו, במסע בתוך איתקה.

להאזנה באפליקציית spotify

https://open.spotify.com/episode/2z1CRC9HCcg8sjAQrNci4q?si=9ad42443fa464295

הקטעים שמוזכרים בפרק

שיר 13 

(197) הוא נעמד בניתור, הסתכל אל ארצו
זעק, חבט על שתי ירכיו בכפות הידים,
ואז נשא את דבריו ואמר בשברון לב:
״אוי לי, לאיזו ארץ הגעתי? מי אנשיה?
האם אלה פראים, אלימים וחסרי חוק,
או נדיבים לנכרים ובלבם יראי אל?
לאן אשא את כל העשר הזה, ולאיפה
אלך בעצמי? חבל שאיני עוד בין הפייאקים,
הייתי הולך אל מלף תקיף אחר בסכריה,
שהיה מארח אותי ודואג שאגיע הביתה.
ואיפה אסתיר את הרכוש? הן אין טעם
להשאירו במקום, מחשש שזרים יגנבוהו.
איזו בושה, מנהיגי הפייאקים ויועציהם
לא נהגו כנראה לגמרי בתבונה ובישר.
הנה אני בארץ ןךה, ןלשוא הם הבטיחו
שיעבירו אותי לאיתקה מוצפת השמש.

…

(287) כך אמר, וחיכה האלה אפרת העינים,
אתנה, לטפה אותו בידה, ולבשה דמות
אשה נאה וגבוהה, שמפליאה במלאכות יד,
(290) ובקולה הצלול הפריחה מלים ואמרה לו
"רק מחכם ושנון הוא זה שאותך ינצח
במיני תחבולות, ואפלו זה אל שתפגיש בו.
איש עקש, מתחכם צמא ערמה, גם כאן,
בארצך, לא תחדל לרמות ולתעתע
בספורים שהם כשרונך הטבוע באופי.

…

(330) ״תמיד מחשבה שכזאת בחזך מתעוררת,
לכן איני יכולה להפקיר אותך בשעת צער,
משום שאתה רהוט, מפקח ושקול דעת.
איש אחר, לו שב מנדודים, היה רץ באשר
כדי לראות את ילדיו ואת אשתו שבבית,
(335) ואלו אתה אינך מתפתה לברר ולדעת
טרם תבחן את אשתך. אך היא עוד יושבת
כבעבר בארמון, ותמיד אמללים לילותיה
וגם ימיה הנמוגים כשהיא מתייפחת.
ואלו אני לא היה לי ספק מעולם וידעתי
(340) שעוד תשוב, גם אם תאבד את כל אנשיך.
אולם לא רציתי להסתכסך עם פוסידון
דודי, אשר בליבו שמר על תרעומת כלפיך
והתקצף בגלל בנו האהוב שעיורת.

 

(404) אבל ראשית אל הרועה עליך ללכת,
(405) הוא מטפל בחזיריך אף לב נאמן לו,
והוא רוחש אהבה לבנך ולפנלופה
הנבונה. יושב בקרבת חדריו תמצאהו,
הם ליד צוק העורב ומעין ארתוסה
אוכלים בלוטים לשבעה ושותים מים
(410) כהים, כי מהם חזירים מעבים שכבת חלב.
שהה שם, והוא כשתשאל יספר הכל באזנייך.

…

שיר 14

(96) הלא היה לו רכוש ענקי, ולא התחרה בו
איש בין הגבולים, לא באדמת היבשת
השחורה, ולא באיתקה. אין לעשרים איש
עשר כזה. הנה אמנה לך: ביבשת
תריסר עדרי בקר, ועדרי כבשים במספר זה,
כך להקות חזירים, ועדרי עזים שרועיהם
חלקם מבני המקום וחלקם מאנשי אדוננו .
גם אצלנו באי, עדרי עזים רועים בקצהו,
אחד־עשר, ואנשים מסולים פוקחים עין.
ומדי יום ויום כל רועה מביא להם כבש,
או מתישיו השמנים את הטוב שנלאה לו.
וגם אני שעל חזירי אחראי ומשגיח
בוחר להם בקפידה חזיר מצין ושולח.

…
(191) ואודיסאוס המחכם השיב ואמר לו:
״ובכן אספר לך את הכול ובגלוי לב.
אלו היה לכל משך הזמן מזון לפנינו
ויין מתוק, כדי שנשב בבקתה ובשקט
(195) נסעד, ואת המלאכה יעשו כל היתר,
הייתי בלי קושי כל השנה מספר, ועדין
לא מסים לספר על כל מכאובי הנפש
והפגעים שבהם לפי רצון האלים התעניתי.
אעיד שאני מגזע כרתים רחבת הידים,
בן איש עשיר, ונולדו וגדלו באותו בית
עוד בנים אחדים ורבים. אלה נולדו לו
כחוק מאשתו, ואותי ילדה אם שקנוה,
פילגש, אך כמו את בניו שכחוק אהבני
זה שאני גאה בו כאב, קסטור בן הילקוס.
(205) אותו בין אנשי כרתים כמו אל העריכו
על שהיה מברך ועשיר ובניו נודעי שם.
אולם רוחות הכליה לקחו אותו והורידו
אל משכן הדס. בניו הגאים התחלקו אז
בנכסיו הרבים על פי גורלות שהפילו,
(210) ולי הם נתנו רק מנה זעומה וגם בית.
אבל נשאתי אשה ממשפחה עם רכוש רב,
כי הייתי צעיר מצטין, לא איזה גילם ,
ולא מי שבורח מקרב. כל זה אבד ואיננו.
עדין, אני משער, ממראה הקש תזהה את
(215) טיב החיטה, אך מאז לא מעט סבל עברתי.
אתנה וארס העניקו לי אימץ לב שמכריע
שורות לוחמים. כשהייתי בוחר בבני חיל
כדי לטמיון מארב, חושב להזיק לאויבינו,
לבי הגאה מעולם לא חשב על המוות,
(220) הייתי קופץ הראשון עם חניתי וטובח
כל איש מבין האויבים שרגליו נכנעו לי.
כזה הייתי בקרב, אבל עבודה לא אהבתי,
או משק בית, זה שמניב ילדים לתפארת.
ואולם ספינות משוטים תמיד נעמו לי,
(225) ומלחמות, וחניתות משחזות, וחצים,
עסק קודר שאת לב אחרים מחריד ומרתיע.
אולי אחד האלים קרב את לבי לענין זה,
איש־איש נהנה ממלאכה זו או אחרת.
עוד לפני שיצאו האכאים לטרויה, הובלתי
(230) תשע פעמים אנשים בספינות מהירות
נגד עמים נכריים, ושלל רב נפל לידי שם.

…

(457) בא לילה רע, אפל בלי ירח, זאוס בלי הרף
המטיר, וזפירוס לא חדל ממשב רווי גשם.
ואודיסאוס, לבחין אם יסיר הרועה ויתן לו
(460) את מעילו, או יורה לאחד מעוזריו לעשות זאת,
הואיל והאיש כה דאג לו, דבר באזניהם:
״כעת, אומיוס, וגם אתם אנשיו, הקשיבו,
ואתפאר בספור, כי דורש זאת ממני היין,
זה המטריף וגורם אף לבר־דעת לפצח
(465) בזמר, לקום ולרקד, לצחק ללא טעם,
או שבפיו שם מלה שמוטב היה לא להשמיע.
אבל כעת מפיון שדברתי, לא אכסה זאת.
הלואי שהייתי צעיר וכוחי עוד יציב ובטוח,
כמו פעם, כשנערכנו למארב לפני טרויה.
(470) פקדו אודיסאוס ומנלאוס בנו של אטראוס,
ולפיקוד הצטרפתי שלישי, כי הם שבקשוני.
וכשהגענו אל חומת העיר ומרום מגדליה,
שכבנו בסבך השיחים שצמחו מסביב לה,
בין הקנים, בביצות, רבצנו תחת נשקנו.
(475) לילה רע  אז ירד, מצפון עט רוח בוריאס,
מקפיא, ומעל ירד שלג אופף בצנת כפור,
ועל גבי מגנינו דבקה מסביב שכבת קרח.
כל חברי שם לבשו לגופם גלימה וכותנת
ונמנמו בשלוה, מכסים במגן את כתפיהם,
(480) אך אני בפזיזות השארתי את מעילי כשיצאתי
לחברי, לא עלה על דעתי שאקפא כך,
יצאתי עם המגן ולמתני אזור המתכת.
באה אשמרת שלישית, כוכבים פנו מטה,
ואז פניתי אל אודיסאוס ששכב סמוך לי,
(485) דחפתי אותו במרפק, והוא מיד הטה אוזן:
״בן לארטס וצאצא זאוס, אוליסאוס פקח,
לא אשאר עוד בין החיים, הקר יחסלני ,
אין לי מעיל, איזה אל הוציא אותי מהדעת
לצאת עם כתנת בלבד, ועכשיו אין מוצא עוד.״
(490) כך אמרתי, ובמוחו עלה רעיון בו־ברגע,
איש שכזה הוא היה גם בעצה גם בנשק.
בקול נמוך הוא אפוא השמיע דבריו ואמר לי:
׳שתיק, שלא ישמע את קולך אחד האכאים.׳
ואז הוא תמך את ראשו על המרפק והודיע :
(495) ׳שמעו, חברי, חלום מהאל בא אלי כשישנתי.
התרחקנו מדי מהספינות, ובכן מי ימסר זאת
לאגממנון בנו של אטראוס, רועה צבאותינו,
אולי הוא ישלח מהצי עוד אנשים כתגברת?׳
כך הוא אמר, ותואם קפץ, בנו של אנדרימון,
(500) בחפזה את מעיל הארגמן השליף ארצה,
רץ לו אל הספינות, ואני אז שכבתי בנחת
במעילו, עד שעל כס זהבה עלתה אאוס.

(523) כך שם שכב אודיסאוס, ולידו נשכבו גם
אותם צעירים, ואולם לא נעם לאומיוס
בפנים הרחק מהחזירים לבלות את הלילה,
והוא הצטיד כדי לצאת. ושמח אודיסאוס
שכך דואגים לרכושו כשאין הוא נמצא שם.
האיש תלה על כתפיו הרחבות חרב משחזת,
להתעטף בגלימה עבה מאוד להגן מהרוח,
(530) נטל פרווה שפשטו מעל עז גדולה ושופעת,
לקח גם חנית חדה להגן מאד ומכלב,
ויצא לשבב במקום שבו רבצו החזירים
לבני השן תחת סלע קמור, מחסה מבוריאס.

…

(290) כך בשיחה דברים ביניהם הם החליפו,
ולידם איזה כלב רובץ זקף ראש ואזנים,
ארגוס, כלבו עזל אודיסאוס ארך הרוח.
הוא גדלו ובטרם מצא בו ספוק חש לאיליוס
הקדושה. צעירים נהגו לקחתו אחרי כן
(295) לרוץ אחרי ארנבות וצבאים ועזי בר.
כעת, כשהלך אדונו, מזנח הוא שכב על
שפע גללים של פרדים ופרות שנערמו מול
השערים, כדי שמהם משרתי אודיסאוס
יקחו כדי לזבל את שדות נחלתו הנחלתו הנרחב.
(300) שם שכב מכסה קרציות הכלב ארגוס.
עתה, כשהבחין שעומד לידו אודיסאוס,
כשכש בזנבו והשפיל את שתי האזנים,
אך לגשת אל אדונו לא הזיה בכוחו עוד.
וזה הסב את עיניו, בנקל הסתיר מאומיוס
(305) דמעה שמחה, ומיד פנה לרועה ואמר לו:
״אומיוס, מפליא שהכלב הזה סרוח בזבל.
מבנה גופו נהדר, ובכל זאת אינני בטוח
אם היה מהיר בריצה בהתאם למראה זה,
או שהוא דק ככלבי השלחן,* ממין אלה
שאדונים מגדלים בביתם למען הרשם.״

…

(327) אך ארגוס, מות שחור שנגזר לקחו אז,
בשנה העשרים, מיד כשראה את אודיסאוס"

(הומרוס. אודיסאה. תורגם על ידי אהרן שבתאי. תל אביב: שוקן, 2014)