
שמים את הפריפריה במרכז
ראש חדש למדור קהילה וחברה: גילה רוקמן, מנהלת מנוסה בתחום היזמות החברתית. "בהאיטי, לאחר אסון רעידת האדמה שם, פגשתי נשים מדהימות שהשפיעו על חיי. הן פעלו במקום חסר תשתיות רק מכוח המסירות לחברה שהן חלק ממנה", היא אומרת.
"בישראל אין דבר כזה צד נותן וצד מקבל, כל אחד יכול להעניק משהו מעצמו ובמקביל צריך להיות פתוח לשינוי". בהצהרה המעניינת הזו יוצאת גילה רוקמן, המנהלת החדשה של מדור קהילה וחברה בשלם.
גילה, שעלתה מאוסטרליה לפני למעלה מעשרים וחמש שנה, ניהלה במשך שנים ארוכות תכניות שבהן אלפי צעירים יהודים מחו"ל הגיעו לישראל לעיירות פיתוח ואזורי פריפריה ועסקו בפעילות חינוכית. "זה התחיל במיזם אחד בירוחם שגדל והתפשט לשש ערים נוספות", מספרת גילה. "המחשבה שהובילה אותי כל השנים היא שהתפיסה לפיה יהודים באים מחו"ל ועוזרים לישראלים היא תפיסה מוטעית. היחסים הנכונים הם של פתיחות המאפשרת השפעה הדדית: הסטודנטים שבאו מחו"ל מקבלים מהתכנית לא פחות מאשר האנשים שאיתם הם בקשר".
גילה מתחילה בימים אלה בתפקיד רב החשיבות של ניהול המיזמים הקהילתיים של הסטודנטים בשלם, ובונה מערך שיעורים לשנה א' שיחבר בין הלימודים האקדמיים להיכרות מעמיקה עם החברה בישראל. "על מנת להיות אזרח בעל השפעה ויכולת נתינה", היא מסבירה, "אתה צריך להיחשף לחברה שבה אתה חי, לתפוס עמדה, להבין את יחסי הכוחות". כאשר הסטודנטים יתחילו להשתלב וליצור יוזמות חברתיות בשנה ב', הבחירות שלהם באיזה מסלול לבחור או איזו יוזמה להשיק ייעשו מתוך ידע והיכרות ומתוך רצון להשפיע.

גילה רוקמן, ראש מדור קהילה וחברה בשלם. "כל אחד יכול להעניק משהו מעצמו"
היזמות החברתית לא נשארת אצל גילה בתחומי העבודה. בשעות הפנאי היא עוסקת בשני מיזמים נוספים: ארגון סופי שבוע קהילתיים בערים הזקוקות לעידוד תיירות פנים לעשרות משפחות ירושלמיות, וגיוס תרומות למרוץ 'אפיקים' שבו היא משתתפת ושאותו הקימה יחד עם בן זוגה, ג'סטין.
כשהיא מדברת על המיזם עיניה בורקות: "זהו מרוץ שליחים שהתחנה הראשונה שלו היא בירושלים והתחנה הסופית היא באילת. לקראת המסע אנו מגייסים נותני חסות התורמים כסף למען המטרה. בשנה שעברה גייסנו מאה אלף דולר, והשנה הצבנו יעד של מאתיים אלף!". התרומות עוברות ישירות לעמותת 'אפיקים' המפעילה מועדוניות לילדים ומרכזי העצמה להורים בערים מוחלשות.
כרגע של השראה בעבודתה ובחייה מציינת גילה את הנסיעה שעשתה להאיטי לאחר אסון רעידת האדמה שאירע שם ב-2010. במשך תשעה ימים עסקה בעזרה וסיוע לניצולי הרעש. "פגשנו שם נשים מדהימות שעבדו במקום חסר תשתיות, ללא ממשלה פעילה, בלי משאבים, בלי פרסום – רק מתוך רצון לשקם את המדינה שלהן. מתוך הכלום הן הקימו מחדש בתי ספר, מוסדות וארגונים המבקשים לשקם את פני החברה. בעקבות הפגישות איתן התחדדה בי התחושה שהזמן קצר והמלאכה מרובה, וכי מוטלת על היחיד משימה לשנות את המציאות ויש לו הכוח לעשות זאת".
טבעת פשוטה שגילה שומרת מהביקור ושאינה משה מאצבעה, מזכירה לה את החוויה הזו ומחייה את התחושה כי כל מי שחי בחברה יכול להשפיע עליה. "גם אנחנו בישראל מהווים חלק ממדינה צעירה שיש בה מסורת עמוקה על כוחם של יחידים בעלי משמעות והמון מקום לעשייה, ליוזמה ולעזרה הדדית. מוטלת עלינו החובה לקחת חלק פעיל בעיצוב פניה של החברה שלנו".
תמונת הנושא: שיכונים בבאר שבע. זכויות התמונה שייכות למרכז להב"ה נתיבות, והיא לקוחה מאלבום משפחת שי, פיקויקי.