ויקטור הוגו, מהפכן רומנטי

בשנת 1830 הואיל מנהל התיאטרון הצרפתי להעלות על בימתו את ההצגה 'ארנאני' מאת המשורר הרומנטי הצעיר, ויקטור הוגו. למקרא הטקסט התחלחלו שחקניו הוותיקים של התיאטרון ומחו בתוקף. כיצד יוכלו הם, עם כל המוניטין שלהם, לחקות את עגתה של משרתת המונית? כיצד יוכלו להציג את המלך – בכבודו ובעצמו! – כבשר ודם, השואל את הנוכחים 'מה השעה'? הגדילה לעשות השחקנית (בת החמישים), שדרשה לשחק את תפקיד המאהבת (בת העשרים) בדרכה שלה, מבלי לנבל את פיה כפי שדרש היוצר. לאחר דין ודברים מייגע הכניע הוגו את השחקנים והם נענו לגחמותיו.

בעוד החזרות מתנהלות, רחשה פריז שמועות אודות ההצגה פורקת-עול הקלאסיציזם הנוקשה, מחללת השילוש הקדוש של אחדות הזמן, המקום והעלילה. יום לפני עליית ההצגה, משבר נוסף איים על גורלה: הוגו הצעיר התנגד בכל תוקף לשכירתם של מוחאי כפיים מקצועיים. בעל התיאטרון גייס את כל ניסיונו כדי לשכנע את המשורר שכך ראוי וכך נהוג, אולם זה איים בהתפטרות וזכה גם בקרב האחרון.

משורר פוליטי

העמידה של הוגו על עקרונותיו ופריצת הדרך המחשבתית והפואטית שלו אפיינו את יצירתו ואת מהלך חייו. אבל בנוסף להם בלטו בדרכו גם הססנות ושינויי עמדות תכופים, פחות בתחום הפואטי ויותר בתחום הפוליטי.

ויקטור הוגו החל דרכו כמשורר לירי, המשיך כמחזאי – כאשר עיקר תהילתו באה לו לא בשל איכות הדרמות שכתב, אלא בגלל ההקדמות שצירף להן ובהן נפרסה משנתו הפואטית – והגיע לשיאו ככותב רומנים רחבי יריעה. במקביל נטל חלק פעיל בתהפוכות הפוליטיות של תקופתו. הוא החל את חייו בבית מלוכני כבנו של גנרל בצבא צרפת וסיים אותם כסוציאליסט נלהב. בדרך זיגזֵג בין תמיכה ברעיונות הקִדמה להתנגדות למהפכנים שדגלו ברעיונות אלו, אך בכל פעם שנכשלו תבע חנינה כללית עבורם. בין השאר, הספיק גם לתמוך בלואי בונפרט, אך כשזה רצה להיות קיסר הפיץ נגדו כתבי האשמה חריפים שהביאו את השליט לקצוב סכום גבוה עבור ראשו ואילצו את הכותב לבלות שנים רבות בגלות.

העמידה של הוגו על עקרונותיו ופריצת הדרך המחשבתית והפואטית שלו אפיינו את יצירתו ואת מהלך חייו. הוגו

למרות התמיהות שמעלה דרכו הפוליטית בקרב כותבי הביוגרפיות הרבים שלו, נראה שהקריאה ברומנים הגדולים שלו יכולה לשפוך אור על דרכו. הרומן הנודע הראשון שלו, 'הגיבן מנוטר-דם' (1831), הוא יצירה רומנטית טיפוסית. הוא מתמקד ב'מדהים', באקזוטי, במופתי, שאותם מחפש הוגו במרתפי ימי הביניים האפלים ומעל צריחי הקתדרלות הגותיות. גיבוריו הרשמיים הם שני יצורים שחזותם החיצונית הפוכה, אך שניהם מעוררים בהמון יחס מורכב של משיכה-דחייה: לה-אזמרלדה, הצוענייה המדהימה המחוללת ברחובות פריז, וקווזימודו, הגיבן המעוות, המוצא מרגוע בצל מפלצות האבן המעטרות את הנוטר-דם.

אבל הגיבורה האמתית של הספר היא הקתדרלה, הקמה לתחיה תחת עטו של הוגו כשבקרבה רוחשים ונאבקים כוחות רבים. באולמותיה ובצריחיה מנהל קלוד פרולו את חייו האפלים – חיי מלומד ואיש דת נוצרי בצדם הגלוי, וחיי מפלצת שתשוקותיה הבלתי מסופקות הופכות בהיחבא לכוח הרס עצום. מנגד, חי בה הפעמונר, קווזימודו, מפלצת אנושית אלימה, מלאה שנאה לאדם, שתהומות נפשה רוויים חמלה. העימות בין הדמויות השונות הוא בלתי נמנע וסופו טראגי – בעולם המושחת, שבו שולטת הצביעות החברתית והדתית, נגזר דינן של הנשמות הטהורות, והשאול הוא מפלטן היחיד.

השאיפה האמִתית היא החירות

את הרומן המפורסם ביותר שלו, 'עלובי החיים' (1862), חיבר הוגו בגלות. כאן כבר נטש את עולמם הקסום של ימי הביניים ועבר לטפל במציאות הריאלית הכאובה של ימיו. במרכז העלילה סיפורו של ז'ן ולז'ן, שחטאו הקדמון – גניבת לחם כדי להאכיל את יתומי אחותו – מוביל ל-19 שנות עבודת פרך ולשנאת המין האנושי. מפגש מדהים עם הגמון מלאכי מחזיר אותו לדרך המוטב, אך צל העבר, בדמות מפקח המשטרה ז'בר, אינו מרפה ממנו.

העימותים בין השניים מלווים את הספר לכל אורכו, כשבסופו מנצחת רחמנותו של האסיר את חוקיו של השוטר. הספר רצוף בתיאורי עולמם של 'עלובי החיים', אותם אנשים שלא שפר עליהם מזלם והתדרדרו לשולי החברה, לעוני, לגניבה ולזנות. העילה לכל צרותיהם, אליבא דהוגו, היא החברה השופטת אותם במידת הדין של חוק האדם ואינה נענית לצו הרחמים של האל.

קוזט הצעירה מטאטאת את הרחוב. מתוך איור למהדורה הראשונה של 'עלובי החיים'

בתוך סיפורו של ולז'ן שוזר הוגו את סיפור ההפיכות והמתרסים של תקופתו מתוך הערצה לכנותם ולטוהר לבם של המהפכנים, אך מתוך ביקורת וחשש ביחס לדרכם האלימה. כאן נמצא המפתח לדרכו הפוליטית: גיבורו ומושא שאיפתו האמיתי של הוגו הוא האדם וחירותו. כל חייו הוא נלחם על ביטולו של עונש המוות והנחלת חוק חינוך חובה. לכן הוא תומך ברעיונות הקִדמה, אך לא בדרכי הפצתם הפוגעים בחירות האנושית. בנאום שנשא בפני פועלים הכריז: "במאה העשרים תהיה המלחמה מתה, עונש המוות – בטל, השנאה – מתה, המלוכנות – מתה, הגבולות בין המדינות – מתים, הדוֹגמות – מתות, יחיה – האדם!'.

ד"ר עידו חברוני הוא המנהל החינוכי של המרכז האקדמי שלם

ספרו של חברוני חיות הקודש, המציע קריאות בסיפורים תלמודיים מתוך דיאלוג עם ספרות המופת המערבית, ראה אור לאחרונה בהוצאת ידיעות אחרונות. הפרק החמישי בספר עוסק בצל העבר הרודף את ריש לקיש לאור 'עלובי החיים' של הוגו

תמונת כותרת: Hale Centre Theatre on Flickr, BY CC 2.0