האורוגוואי שהציל את המדינה היהודית

ישראלים מעטים יודעים מי היה אנריקה רודריגס פברגט – וחבל שכך.

לפני שישים ותשע שנים, ב-25 בנובמבר 1947, לקואליציית המדינות התומכות ברעיון הציוני חסרו מספר קולות בודדים כדי להגיע לרוב השני-שלישים שנדרש לה כדי להכריע בהצבעה שנקבעה למחרת היום: החלטה 181 של האו"ם, הידועה כ'תכנית החלוקה'. יהודים מכל רחבי העולם, ובפרט תושבי הישוב היהודי בארץ ישראל שחלמו להחיות מחדש את החיים היהודיים לאחר מוראות השואה, חששו שהסיכוי ההיסטורי להקים מדינה יהודית עצמאית עומד להסתיים במפח נפש.

החודש שקדם להחלטה דמה לרכבת הרים. בתחילתו הניחו הפעילים הציוניים שהתמיכה האמריקאית מונחת בכיסם, אבל מחלקת המדינה – תחת שרביטו של ג'ורג' מרשל שהתנגד לעצמאות יהודית – דחפה לכיוון השני. ואם זה לא מספיק גרוע, ביום לפני ההצבעה הוגש לנשיא ארה"ב הארי טרומן דו"ח סודי של ה-CIA, שדחק בו להצביע נגד ההחלטה. למרות כל זאת, טרומן היה נחוש לתמוך בחלוקה, ואפילו הפעיל לחץ על מדינות שקיבלו סיוע מארה"ב לתמוך בה גם הן.

הדברים התחילו להיראות מעודדים: ברית המועצות הבהירה כי תתמוך בעצמאות יהודית, בהסתמך על האמונה כי המדינה העתידית תהיה סוציאליסטית, כמובן. כך או כך, שני שחקנים מרכזיים היו בצד הנכון.

ועדיין, גם בגיבוי שתי המעצמות, הציונים נזקקו לעוד מספר אצבעות חיוביות של מדינות שישבו על הגדר ובכללן האיטי, ליבריה והפיליפינים. העזרה הגיעה מהמקום הכי פחות צפוי: אורוגוואי, וליתר דיוק, נציגהּ של אורוגוואי באו"ם, אנריקה רודריגס פברגט.

אנדרטת ההנצחה לאנריקה רודריגז פבריגט ברמת גן

בהתאם לבקשתו של של אבא אבן, הסכים פברגט לשגר פיליבסטר (עיכוב מנהלי שנועד 'להרוויח זמן') למועצת האו"ם, מה שגרם לעיכוב ההצבעה. מאחר שחג ההודיה חל באותו שבוע, ההצבעה נאלצה להידחות עוד, והפעילים הציוניים הרוויחו עוד יום קריטי שבו פנו למדינות המתנדנדות ושכנעו אותן לתמוך בתכנית.

כידוע, התרגיל הצליח: ב-27 בנובמבר התקבלה החלטה 181 המתווה תכנית חלוקה בפלשתינה-א"י, ברוב של 33 בעד, 13 נגד ו-10 נמנעים. מלבד מספר רחובות בכמה ערים בישראל ואנדרטה קטנה ברמת גן, מעטות העדויות המצביעות על כך שלולי אדם אחד, ייתכן שההיסטוריה של מדינת ישראל הייתה שונה לגמרי.

אמנם, בהתחשב בתוצאותיה של ההצבעה המכרעת ההיא אין זה מפתיע כי יחידים כמו בפברגט כמעט שנמחקו מעל דפי ההיסטוריה. כ"ט בנובמבר לא נתפס כהישג של אף אדם מסוים ולא נובע ממעשה גבורה אחד, לא משנה כמה דרמטי – או במקרה של פברגט, בנאלי – הוא היה. כ"ט בנובמבר הוא התאריך המסמל את חזרתו של העם היהודי לעצמאות מדינית, היה זה רגע עמוק וקולקטיבי שהיו בו פחות חשבונות של זכויות וחובות, ויותר ציפייה לאתגרים שעוד יגיעו והשמחות שעוד נחווה.

ובכל זאת, בתוך הרגע הגדול הזה, כדאי שלא נשכח אדם אחד ומעשה אחד שגרתי – שהכריעו את הכף לטובת מדינת היהודים.

בתמונת הכותרת: שר החוץ משה שרת מניף את דגל ישראל מעל בניני האו"ם בשנת 1949