זהויות, משברים ואתגרים: סיור סטודנטיאלי בדרום תל אביב

אם תל אביב מכונה "מדינת תל אביב", אז דרום תל אביב היא כבר מדינה בתוך מדינה. מה באמת מתחולל במרקם האנושי המגוון של דרום העיר בין תושבי השכונות, פליטים ומהגרי עבודה? הסטודנטים בקורס "אתגרים בחברה הישראלית" יצאו לסיור עומק בשטח

22 בינואר 2018  |  מאת: מערכת תוכן ועניינים

עבור רוב הישראלים הם נראים אותו דבר. אנשים שחורי עור שמקיימים סוג של חיים אוטונומיים בדרום תל אביב. אבל המציאות רחוקה מכך מאוד: אנושית ומשפטית. מצבם של פליטי מלחמה מדארפור שונה מהותית ממצבם של מסתננים מאריתריאה. במסגרת הקורס "אתגרים בחברה הישראלית" בהנהגת גילה רוקמן, יצאו סטודנטים מהמרכז האקדמי שלם לסיור עומק בדרום תל אביב כדי להכיר מקרוב את המרקם האנושי, לשמוע מגוון דעות וללמוד את המציאות לפני שמחווים דעה.

מיהו פליט? תלוי את מי שואלים

הרצאת הפתיחה ליום הסיור ניתנת על ידי עו"ד ז'אן-מארק לילינג, מנכ"ל עמותת CIIMI (המרכז להגירה בינלאומית וקליטה), שעושה קצת סדר משפטי בדברים.

מתברר שמדינת ישראל חתומה על "אמנת הפליטים" המקנה זכויות לפליטים. באמנה זו הגדרת פליט היא רחבה: "אדם שרדוף במדינתו מטעמי דת, גזע, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי או להשקפה מדינית". הנוסח הזה, מסביר עו"ד לילינג, מותיר הרבה מקום לפרשנות בהגדרה המדויקת לפליט: האם מדובר בהכרח בפליט מלחמה ממש או די בכך שהחזרת הפליט למדינתו אינה בטוחה כדי להגדירו כפליט ובכך להקנות את זכויות האמנה.

ההגדרות של "מיהו פליט" מובילות בהכרח לדיון המרכזי: האם המסתננים מאפריקה באו כדי לשפר את איכות חייהם ומעמדם הכלכלי או שהם באמת ברחו ממצב מלחמתי וממשל דיקטטורי?

כדי להשיב ברצינות על השאלה חייבים להתחיל לעשות אבחנות. ישנם חלקים באפריקה, כמו חבל דרפור, שתושביו הוכרו כבר כפליטי מלחמה בממשלת אולמרט. מנגד, רוב המסתננים לישראל מאפריקה הם אריתריאים שם לא מתנהלת מלחמה של ממש, אך זכויות האזרח הן אפסיות. כך, למשל, רבים מהנמלטים מאריתריאה ברחו משירות צבאי שנמשך לפעמים למעלה מעשור, כאשר העונש על בריחה מהצבא הוא מוות או כליאה ללא משפט.

לאור חוסר הבהירות בהגדרות, נוצרה נוסחת פשרה:  הכרה כ"מבקשי מקלט". במצב זה לא מכירים במסתננים כפליטים והם אינם ברי זכויות במדינת ישראל, אך גם לא מגרשים אותם חזרה למדינותיהם.

בעיית הפליטים נזרקת מהמגרש הביטחוני למגרש החברתי

מה המשמעות של נוסחת ביניים זו בפועל? המסתננים נכלאים לתקופה בדרום ולאחר מכן מוסעים באוטובוסים לתחנה המרכזית בתל אביב. במילים אחרות: הבעיה של מערכת הביטחון נפתרה, והבעיה של הפליטים ותושבי דרום תל אביב מתחילה.

עו"ד ז'אן-מארק לילינג, מנכ"ל עמותת CIIMI

עו"ד ז'אן-מארק לילינג, מנכ"ל עמותת CIIMI

כדי להשיב ברצינות על השאלה חייבים להתחיל לעשות אבחנות. ישנם חלקים באפריקה, כמו חבל דרפור, שתושביו הוכרו כבר כפליטי מלחמה בממשלת אולמרט. מנגד, רוב המסתננים לישראל מאפריקה הם אריתריאים שם לא מתנהלת מלחמה של ממש, אך זכויות האזרח הן אפסיות. כך, למשל, רבים מהנמלטים מאריתריאה ברחו משירות צבאי שנמשך לפעמים למעלה מעשור, כאשר העונש על בריחה מהצבא הוא מוות או כליאה ללא משפט.

לאור חוסר הבהירות בהגדרות, נוצרה נוסחת פשרה:  הכרה כ"מבקשי מקלט". במצב זה לא מכירים במסתננים כפליטים והם אינם ברי זכויות במדינת ישראל, אך גם לא מגרשים אותם חזרה למדינותיהם.

בעיית הפליטים נזרקת מהמגרש הביטחוני למגרש החברתי

מה המשמעות של נוסחת ביניים זו בפועל? המסתננים נכלאים לתקופה בדרום ולאחר מכן מוסעים באוטובוסים לתחנה המרכזית בתל אביב. במילים אחרות: הבעיה של מערכת הביטחון נפתרה, והבעיה של הפליטים ותושבי דרום תל אביב מתחילה.

אחד הסטודנטים מעיר לעו"ד לילינג שנשמעת ממנו ביקורתיות כלפי הממסד והלה משיב בכנות: "אני בהחלט ביקורתי. המדיניות של ישראל היא איך שהמסתננים מגיעים לתחקר אותם ולא לראיין אותם כבני אנוש ולבדוק האם הסיפורים שלהם על בריחה מסכנת מוות הם נכונים. דווקא אנחנו כמדינת היהודים שעברנו רדיפות ושואה מוטלת עלינו החובה לתת מקום נרחב יותר לנרדפים ללא הבדל גזע או דת".

כך או אחרת, התוצאה הישירה של המדיניות הממשלתית והביטחונית היא הקונפליקטים המוכרים בין אותם מסתננים, יהיו אשר יהיו, לבין תושבי השכונות אליהם הם מגיעים בפועל כדי לחיות את חייהם.

גזענות בדרום תל אביב? זה התחיל הרבה לפני המסתננים מאפריקה

לאחר הרצאת הפתיחה הסטודנטים מצטיידים בכריכים ועולים לאוטובוס שייקח אותם אל מדינת דרום תל אביב. האוטובוס עוצר צמוד לתחנה מרכזית בתל אביב, הפיל הלבן המפורסם ביותר בישראל. ואם כבר בחיות עסקינן – הידעתם שחלק מהפיל הלבן הפך לשמורת טבע עבור עטלפים שבחרו להתגורר בו עקב חוסר שימוש? המציאות מפתיעה מכל דמיון.

התחנה המרכזית היא הנושא הראשון שעולה במפגש עם שולה קשת, מנכ"לית "אחותי", תנועה חברתית פמיניסטית מזרחית. "הבעיה של השכונה היא לא הפליטים ולא מבקשי המקלט – הם כבר שנים נמצאים כאן. הסיפור של השכונה הזו הוא שילוב של גזענות, קשרים וכסף של ההגמוניה הלבנה בעלת הכוח וזה מתחיל בבניה של התחנה המרכזית בלב שכונת מגורים בה עוברים אלפי אוטובוסים ביום וגורמים לרעש וזיהום סביבתי למרות התנגדות התושבים".

ניכר שלשולה בטן מלאה על עיריית תל אביב: "עיריית תל אביב מאז ומתמיד לא מחשיבה אותנו לתושבים שלה והיא מתנהלת כעסק נדל"ן. למשל, כשהיא מוכרת את התחנה המרכזית לחברה המפתחת היא מכניסה בחוזה שהאחריות מול התושבים עוברת במלואה לחברה המפתחת ולא לעירייה ולמעשה מוכרת את התושבים והבעיות שלהם".

 

הרצאה לפני הסטודנטים ב'בית אחותי בדרום ת"א'

הסטודנטים לומדים מפי שולה קשת, מנכ"לית "אחותי" על ההיסטוריה הקשה של דרום תל-אביב.

לטענתה של שולה, "הפכנו להיות החצר האחורית של תל אביב". היא מונה את תופעת הזנות והסחר בסמים שפרחו בשכונה החל משנות התשעים של האמה הקודמת ולאחר מכן את הבאת הפליטים בהמוניהם לשכונה. "הפכנו לגטו", שופכת שולה את ליבה, "שכונה שאמורה להכיל 7,000 תושבים מכילה עכשיו למעלה מ 40,000 תושבים".

"תושבי דרום תל אביב הם נגד גירוש פליטים". האמנם?

מה דעתם של תושבי דרום תל אביב על מצב הפליטים בשכונה? ראשית מדגישה שולה "תושבי דרום תל אביב נגד גירוש הפליטים" ומבהירה: " אנחנו נגד גזענות שאותה אנחנו חווינו הרבה לפני שמהגרי העבודה הגיעו. כיום מדהים לראות פרויקטים שכונתיים בהם נשות השכונה הוותיקות נפגשות עם נשות הפליטים ומהגרי העבודה שהביאו איתם תרבות שלמה ומרתקת לכאן".

בשלב זה מצטרף לשיחה ש', עו"ד תושב השכונה שלא ממש מסכים עם דעותיה של שולה. הוא מזמין את הסטודנטים להתלוות אליו לגן לווינשטיין, מקום לינתם של פליטים רבים ושם הוא משוחח עמם. "בעיני בעיית הפליטים אינה מוסרית אלא משפטית" מתחיל ש' לשטוח את משנתו הסדורה, "אני לא חושב שגדר בגבול מצרים תחסום את זרם הפליטים. הסיבה היחידה שהם מפסיקים לבוא לישראל היא ההבנה שגם פה הם בסכנת גירוש והם לא מקבלים זכויות או אשרות עבודה כמו שהם מקבלים במדינות אחרות באירופה".

לדבריו של עו"ד ש', נוסחת פתרון הביניים של אי גירוש ואי הענקת זכויות הוא מצב בלתי אפשרי: "הילדים שלהם כבר גדלים בחברה הישראלית. בלי זהות וזכויות נגדל פה עוד דורות של פשיעה ועוני בתוך תל אביב. המדינה צריכה לקבל החלטה ואין שום סיבה שמדינה תקבל את כולם בזרועות פתוחות. אין חולק שמעמד פליט נועד לפרק זמן מוגבל עד שבקשתו להיקלט נבחנת, ואז אם היא אושרה הוא הופך לאזרח שווה זכויות ואם היא נשללת הוא מוחזר לארץ המוצא. אין מצבי ביניים".

בית ספר אחד: 50 מדינות שונות

לאחר הדיון הסוער, הסטודנטים ממשיכים לעבר בית ספר ביאליק רוגוזין שם פגשו את אלי נחמיס מנהל בית הספר. נחמיס הציג לסטודנטים תמונת מצב על אוכלוסייתו הייחודית של בית הספר המונה  תלמידים מ 50 מדינות שונות – אף אחד מהם לא יהודי. "אנחנו מפתחים פה שיטות חינוך לזרים שקיבלנו עליהן פרסים בעולם. בתי ספר לפליטים בצרפת באים לקבל הכשרה מקצועית אצלנו". האם השיטות עובדות בשטח? למרות שמצבם הסוציו אקונומי נמוך, "למעלה מ- 90% מהתלמידים היו זכאים לבגרות השנה למרות כל האתגרים" אומר נחמיס בגאווה.

מה שסימל בעיני את המורכבות של ניהול בית ספר שכזה היה פינה בלובי בית הספר, בה עומד לו עץ אשוח מקושט לצד חנוכייה מפוארת. "הרווח הגדול של הילדים בבית ספר הזה הוא שאנחנו חוגגים את החגים של כל הדתות והמדינות של מוצא התלמידים שלנו ועם זאת חוגגים גם את החגים העבריים כדי לחבר אותם להווי הישראלי". לי זה נשמע כמו הרבה ימי חופש.

זהויות מורכבות: מיהו פליט, מיהו ישראלי ומיהו יהודי?

מבית הספר המיוחד, המשיכו הסטודנטים אל בית "מסילה" – מרכז סיוע ומידע לקהילה הזר, כדי לפגוש את מרי ברברו, מנכ"לית העמותה.

הסטודנטים ואחד הפליטים המרצים בשער מסיל"הבדרום תל-אביב

הסטודנטים הגיעו למסיל"ה כדי לקבל מושג יותר רחב ומדויק על סוגיית הפליטים בארץ"תהליך הסיוע מתחיל בהרשמה מסודרת, שכן אין למסתננים תעודת זהות", מסבירה מרי. "לאחר ההרשמה נקבע ראיון אישי עם עובדת סוציאלית שיורדת לעומק המצב ומשם זה עובר אל חשיבה איך אנחנו יכולים לעזור". לאחר השיחה עם מרי, הסטודנטים פוגשים שלושה פליטים ושומעים סיפורים אישיים מעוררי השראה על חוויתיהם של צעירים שהשאירו מאחור הכל, כולל משפחה מדממת למוות וחברים, המדווחים על כך שהקשה מכל הוא דווקא תהליך ההתאקלמות כאן במדינה, תוך מאבקי זהות וחשש מגירוש.

הסטודנטים מתחברים לצעירים בקלות, ותעניינים בהרגשת זהות האישית שלהם כיום. התשובה, המוגשת בעברית רהוטה, מפתיעה ומעוררת מחשבה: "אנחנו מרגישים ישראלים אבל זו אופוריה. למדתי בפנימייה של דתיים והייתי חלק מהם. הייתי במכינה צבאית איתם. זה להגיע למצב בו כל החברים שלך מתגייסים לצבא ולך אומרים אתה לא ישראלי תישאר בחוץ. אני זוכר שבאותו רגע התעוררתי לשאלה הזו מחדש: רגע, מי אני? זה החברה שלי. אני חי פה אבל אני בחוץ".

עובדה מפתיעה נוספת מתגלה בהמשך השיחה:  שלושת הנערים ששיתפו זה עתה את סיפוריהם עם הסטודנטים, נמצאים בתהליך גיור. העובדה הזו מוסיפה לנוסחה המורכבת ממילא של זהותם את השאלה: האם להיות ישראלי מחייב גם להיות יהודי?

סיום: חוזרים לירושלים עם הרבה מחשבות

בשלב זה נאלץ עו"ד לילינג לקטוע את השיחה השוטפת והכנה בין הצעירים לבין הסטודנטים, שכן היום הגיע לסיומו. "אני מציע לכם לתת למה שראיתם ושמעתם היום לשקוע ואז להמשיך ולדון בזה" מציע להם עו"ד לילילנג, "אחרת זה יישכח".

הרחש באוטובוס בדרך חזרה לירושלים מלמד שהסטודנטים בהחלט הקשיבו לעצה: במקום לנוח אחרי יום מתיש במיוחד, הסטודנטים לא הפסיקו לחלוק זה עם זה חוויות ודעות. התובנה שלי מהיום הזה: לפעמים אנחנו ממהרים לגבש דעות עוד לפני שלמדנו את העובדות. הקורס "אתגרים בחברה הישראלי" דואג שזה לא יקרה יותר.

 


מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום הפתוח הקרוב.