תשאלו את השמים: סיפורה של ת'יאה אֵם הירח מספר את סיפורו של האדם

לילה לילה מסתכלת הלבנה מטה אל כדור הארץ. הירח, חולש על גאות הים ושפל הלילה, מאור עגול לבן ומושלם המאיר את שובלו על פני הארץ. במשך שנים, בהיותו העצם האסטרונומי הכי קרוב והכי ברור לנו בשמי הליל, היווה הירח חידה: האם הוא תושב הארץ וכיצד נוצר? או שמא נדד ממקום למקום במרחב הגלקטי עד שהטיל עוגן מעל הכדור הכחול שלנו?

מאות בשנים ניסתה הקהילה האסטרונומית ליישב את הוויכוח, והתקדמות משמעותית נעשתה רק בשנים האחרונות כשקונצרן הגופים האסטרונומיים הגיע לפתרון מקובל. עכשיו, משיש לנו פתרון שכזה, מתברר שכל מה שהיה צריך לעשות הוא לחזור אחורה בזמן למיתולוגיה היוונית.

אסטרונומיה? המיתולוגיה הייתה שם קודם

לאורך השנים נדמה שהפיזיקה והמיתולוגיה היוונית משלימות אחת את השנייה יותר מאשר נמצאות בקונפליקט. כל העת מתפרסמים מחקרים אסטרונומיים חדשים על אירועים וגופים שמימיים המפוזרים על פני זמן אינסופי, ומהר מאוד מתברר שכל אירוע שכזה נופל ומתיישב עם סיפור, דמות או סיטואציה מהמיתולוגיה היוונית. לפעמים נדמה כאילו התגלית עצמה חיכתה בסבלנות למיתוס שהוקצה לה לפני שנים רבות. כך בדיוק אירע עם התגלית לגבי דרך היווצרותו של הירח.

מהו הירח? ומהן הנסיבות האלימות שהובילו ללידתו?

הולדת הירח: קרבות הטיטאנים או התנגשויות כוכבים?

כדי להבין כיצד נולד הירח, עלינו להבין מהו הירח ומהן הנסיבות האלימות שהובילו ללידתו.

סיפורה של הלבנה מתחיל לא הרבה לאחר היווצרותה של מערכת השמש בתקופה שבה דִסקת הגז – החומר סביב הכוכב החדש שנוצר – התמזגה מהכבידה העצמית שלה לספירות ויצרה את הגופים הפלנטריים שחגים בשכונה האולימפית שלנו. עידן זה, שהתחלתו נאמדת לפני 4.6 מיליארד שנים, נקרא "העידן הכאוטי". סיפור הירח שנוצר כ-200 מיליון שנים לאחר מכן מתחיל בתקופה בתוך העידן הכאוטי, שנקראת "הטיטאנומאכיה", ושם זה מתאים לה עד מאוד.

פירוש המילה טיטאנומאכיה מתייחס ל"קרבות הטיטאנים" האימתניים. מדובר בתקופה בת עשר שנים במיתולוגיה היוונית שבה התקיימה סדרת קרבות אלימים בין הטיטאנים הקדומים לאלים האולימפיים.

יש להדגיש שבתקופה זו, בצעירותה של מערכת השמש, לא היו קיימים רק שמונת וכנראה תשעת כוכבי הלכת הידועים לנו היום, אלא "פרוטופלנטות". מדובר בבין עשרות למאות כוכבי לכת וגופים ננסיים, עגולים ואף סגלגלים, וכוח הכבידה בין הגופים לבין השמש שלח את כל הפרוטופלנטות למשחק של מכוניות מתנגשות.

מדובר באחת התקופות האלימות ביותר במערכת השמש שלנו, שבה כוכבי לכת התנגשו זה בזה, בעוד אחרים נזרקים אל מחוץ למערכת השמש על ידי עצמים גדולים יותר או נבלעו בשלמותם על ידי אחרים. זה עידן שאם הייתה לנו האפשרות לחזור בזמן ולחזות בסערת האש שאפיינה אותו, כנראה היינו בוחרים בביטוי "קרבות הטיטאנים" כדי לתאר אותו.

הכירו את ת'יאה: טיטאנית הזוהר וההילה

בין הטיטאנים נמצאת גם ת'יאה. בתם המיוחסת של הטיטאנים הראשונים גאיה (אימא אדמה) ואוראנוס (אב השמים). היא נקראת הזוהר וההילה ואולי קושרת אותנו לעוד תופעה אסטרונומית מוכרת: הזוהר הצפוני. לא הרבה ידוע על ת'יאה מעבר לכך שהולידה את הליוס אל השמש, את סלנה אלת הירח ואת אאוס אלת השחר. שאר פיסות המידע על סיפורה מגיעות אלינו מהמשורר היווני פינדרוס שכתב:

"אם השמש, ת'יאה בעלת השמות הרבים, לכבודך יכבד האדם את הזהב כבעל עוצמה על פני כל דבר אחר; ובזכות הערך שאת מקנה להם, הו מלכה, ספינות המתמודדות על הים וצוותי עמל של סוסים יפליאו בתחרויות מהירות ומסתחררות לכבודך".

"מדובר באחת התקופות האלימות ביותר במערכת השמש שלנו", הדמיה של השערת ההתנגשות הענקית

ת'יאה נחשבת לאם השמש, הירח והשחר. את חידות השמש והשחר כבר פיצחנו יחסית מזמן, אך מה על הירח? מסתבר שהפתרון שהציעו המדענים, האסטרונומים והפיזיקאים המודרניים הוא למעשה גלגול מיתולוגי של דמויות עתיקות ובריאה מתוך בריאה, וזה הסיפור:

בזמן קרבות הטיטאנים, בתקופה שבה משחק סנוקר קוסמי התנהל לעיני כול, כדור הארץ הצעיר רק סיים את תפיסת צורתו לכדור וקיבל מעטה של כוכב לכת. בשלב זה, מהלחצים האדירים של בריאת הכוכב, פני השטח הם עדיין תערובת בוערת ונוזלית של סלע מותך שלאט לאט מתקרר. כדור הארץ מרחף בחלל באין מפריע אך עדיין אין לו זקיף והוא לבדו במסלולו, אינו רואה שהוא עצמו, כדור הארץ, בין אם רוצה ובין אם לאו, משתתף במשחק ההישרדות.

לפי הקונצנזוס, גוף שמימי בערך בגודל של מאדים, שלימים יקבל את השם "ת'יאה", סטה ממסלולו מסביב לשמש עקב משחקי כבידה עם כדור הארץ הסמוך וכיוון מסלול מחדש היישר למסלול התנגשות עם כדור הארץ הצעיר, מה שמביא אותנו להשערת ההתנגשות הענקית.

מי נתן לו רישיון? ההתנגשות הגדולה עם כדור הארץ

בעבר היה נהוג לחשוב שאותו כוכב התנגש באופן חזיתי בכדור הארץ, אך מדובר בהנחה בעייתית מאחר שפגיעה חזיתית יכולה הייתה לרסק את שני הכוכבים. פריצת הדרך המשמעותית הגיעה כאשר המודלים חזו אפשרות שלפיה הפרוטופלנטה לא התנגשה בארץ חזיתית, אלא התנגשה בחלקו העליון של כוכב ארץ בזווית. פרט שגם יכול להסביר את נטיית צירו של כדור הארץ.

כתוצאה מהפגיעה הקטסטרופלית כמות אדירה של חומר שוחררה מכדור הארץ הצעיר והמותך אל החלל. עקב כבידתו של כדור הארץ, התאסף סביבו החומר בצורת דיסקית. עם הזמן לחצי הכבידה בדסקית החומר הזו יהפכו אותה לכדור וללוויין דומם ולבן החג סביב כדור הארץ במסעו הקוסמי. ואכן המחקרים מראים כי מעבר לכך שהירח והארץ נוצרו מחומרים גיאולוגיים דומים, גם כמות משקעי ליבת הברזל הקטנה של הירח מתאימה לכמות החומר שנפלטה כתוצאה מהתנגשות הענקים בחלל.

הסיפור המדהים הזה למעשה חשף בפנינו את העובדה שכדור הארץ הוא פלנטה דור 2 ושהירח בהתאמה הוא כבר דור 3.

השערת ההתנגשות הענקית, תרשים זרימה.

ולכן כדור הארץ לא תמיד נקרא "ארץ". הוא היה משהו אחר לפני כן שקראו לו "טלוס". מעבר לכך שפירוש המילה "טלוס" בלטינית הוא בפשטות "ארץ", טלוס הוא גם גלגול של המילה "טרה" (Terra) אשר במיתולוגיה בגרסתה הרומית הוא שמה של אלת האדמה ושמו של אזרח אתונה שבמיתולוגיה נחשב לאדם המאושר שחי בעולם. בז'אנר המדע הבדיוני למשל, ובספריו של אדוארד א' סמית בפרט, נהוג להתייחס לכדור הארץ בשם "טלוס".

מעבר לכך שהעובדות האלה מגניבות, למעשה הפקנו מסיפור היווצרותו של הירח מידע רב ועצום על דרך היווצרותה של מערכת השמש שלנו בכלל ושל הבית הקטן שלנו בפרט.

סיפור היווצרות היקום הוא סיפורנו אנו

לידע הזה יש משמעות עבור כל בן אנוש, גם אם הוא אינו יודע זאת וגם אם לא באמת אכפת לו. זו בדיוק טיבה של המיתולוגיה: אוסף אגדות אפיות שנראות רחוקות כל כך בזמן, דמיוניות כל כך ועם זאת במשך שנים היוו השראה, מקור מוסר ומסת לקחים לבני האדם שהחשוב בהם הוא שהאדם אינו באמת המרכז.

בתקופה רחוקה ואגדית בזמן ורק לאחר תקופה ארוכה מאוד בשנים אשר הייתה רוויה באלימות ובטרור מצד פלנטות ענקיות וקטנות, שביטים, אסטרואידים וגרמי שמים אחרים, כוכבי לכת ננסיים ועוברי אורח תמימים בחלל, אנחנו, בני ובנות האדם, קיבלנו את הירושה על כדור הארץ. זאת בזכות אותם כתפי ענקים ששמם רחוק מאיתנו בשמים, ובתוכם שמור מקום של כבוד לת'יאה אם הירח.

מרגעי התיעוד והחקר הראשונים של השמים, האדם לא יכול היה שלא להשוות את הגורמים והתהליכים הקוסמיים לסיפורים המוגזמים של יוון העתיקה. הרי כיצד ניתן להסביר לאדם הפשוט תפיסות מדעיות, מחקריות ומתמטיות לגבי זמן, מרחק, גדלים ואירועים אלימים ומופלאים ונדירים כל כך בדרך שתדבר אל לבו? נותנים להסבר שם ומלווים אותו בסיפור. ובמקרה שלנו, הסיפור המופלא על ת'יאה אם הירח.