הבית אשר נחרב: פורום שלם מארח את הסופר ראובן נמדר

תקופה קצרה לפני אסון התאומים מתחיל פרופסור יהודי ניו יורקי להזות על עבודת הכהנים בבית המקדש, במקביל להתמוטטות איטית אך מתמדת של חייו. במרכז האקדמי שלם נערך דיון סוער על הספר 'הבית אשר נחרב', שזהו רק חלק קטן מעלילתו. הרבה שאלות ומעט תשובות על התפר הדק שבין שיגעון לשפיות ובין היהודי למודרני.

1 באפריל 2014

תקופה קצרה לפני אסון התאומים מתחיל להזות פרופסור יהודי ניו יורקי על עבודת הכהנים בבית המקדש, במקביל להתמוטטות איטית אך מתמדת של חייו האישיים. במרכז האקדמי שלם נערך דיון סוער על הספר 'הבית אשר נחרב', שזהו רק חלק קטן מעלילתו. הרבה שאלות נשאלו ומעט תשובות נענו על התפר הדק שבין שיגעון לשפיות ובין היהודי למודרני.

פרופ' אנדרו כהן, מרצה ניו-יורקי לתרבות השוואתית, הוא גיבורו של הספר 'הבית אשר נחרב', ספרו של ראובן נמדר. כהן מתגורר בדירת פאר על גדת נהר ההדסון, מפרסם מאמרים מבריקים במיטב כתבי העת ומנהל מערכות יחסים סבוכות עם הנשים בחייו. אלא שלפתע פורצים לתודעתו חזיונות מיסטיים: חלומות והזיות חסרי פשר על המשכן ועבודת הכוהנים בבית המקדש בירושלים. אלה חושפים בקעים במסכת חייו המושלמת-לכאורה, והפרופסור הנינוח חווה קריסה.

הסופר ראובן נמדר, עורך הספר ד"ר חיים ווייס והמשוררת חווה פנחס-כהן נאספו לשיחה במסגרת מפגשי פורום שלם על אודות החוויה היהודית והחוויה המודרנית, מקומות המפגש ביניהם והזרמים התת-קרקעיים המצויים במי שחשוף לשני עולמות התוכן הללו.

ד"ר צחי ווייס, איש המרכז האקדמי שלם (ואחיו של ד"ר חיים ווייס) פתח ואמר כי לדעתו הרומן נמנה על הספרים החשובים ביותר שיצאו בשפה העברית בעשר השנים האחרונות. בין השאר ראה לציין הנחות יסוד הנמצאות בליבת העלילה, ביניהן הצבת השפה העברית כ"טריטוריה בפני עצמה" שאין לה מרחב גיאוגרפי אך יש לה מרחב תרבותי. הנחה שנייה היא התופעה הרווחת ונכתבת במגוון שפות, ביניהן אנגלית ושפות מזרח אירופיות, של חוויה מיסטית הבוקעת ממעמקי הנפש של האדם המודרני דווקא. לדבריו, הספר מצביע על כך שקריסה אישית וחברתית עלולה להנכיח פתיחות בלתי צפויה של "היקום הבלתי נודע" המתגלה מתוך התרבות וההיסטוריה אליהן משתייך האדם נשוא החוויה.

חווה פנחס-כהן ציינה כי אחד הנושאים המרכזיים הבולטים בקריאת הספר הוא העיסוק באוכל ובאכילה לפרטי פרטים, עד שנדמה שהאוכל הופך מנושא לדמות ממשית. בנוסף מודגשת השפה העברית יוצאת הדופן באיכותה בה כתוב הרומן, אשר נוכחת במיוחד על רקע החוויה אותה היא מתארת: החיים בתרבות האמריקנית בעיר ניו יורק.

namdar-shalem-forum

מימין: ד"ר צחי וייס, ד"ר חיים וייס, הסופר ראובן נמדר והמשוררת חווה פנחס כהן.

סוגיה חשובה שנדונה בערב הייתה שאלת מודעות הסופר להשפעת הספר על הקורא. נמדר, הסופר עצמו, טען כי היה מודע לרוב רובם של הרבדים השונים המרכיבים את הספר, אולם חיים ווייס, עורך הספר, טען כי רוב עומקו של הרומן נמצא בתחום התת-מודע של הכותב. יצוין כי החוויה המיסטית המתוארת בספר ולקוחה מהתלמוד ומספר הזוהר היא דתית מאוד, אך קשה לסווגה כמיסטיקה דתית-סקטוריאלית – בדומה לחוויות המיסטיות עליהן כתב פרנץ קפקא, למשל.

עוד טען ד"ר צחי ווייס כי הצלחתו הגדולה של הסופר ב'בית אשר נחרב' היא בעובדה שלא שכח את הסיפֵּר (נרטיב), והשילוב או המיזוג של טקסטים קדומים בתוכו הוא טבעי לגמרי, ונקרא כחלק מן העלילה. משתתפים אחרים בדיון טענו כי מוטב היה לקצר מעט את הספר, הנפרש לאורך 535 עמודים וכולל תיאורים מפורטים של חדרי שירותים, חליפות בגדים, הכנת אומצה, סוג הקפוצ'ינו המוגש ועוד ועוד. לעומתם טען עורך הספר כי העיסוק בפרטים מהווה חלק מרכזי מחוויית הקריאה.

שאלה שנשארה פתוחה בסוף הדיון הייתה שאלתה של סטודנטית, שתהתה מה תפקידה של הספרות הדורשת קשב וריכוז, בעולם שבו נדמה כי אבדו לנו יכולות אלו בתוך אמצעי התקשורת הרבים, המידיים והזמינים, ­אולי הזמינים מדי.

פתרון אפשרי שעלה בדיון הציע כי תשובה מסוימת נמצאת בגוף הספר, ולפיה בתוככי האדם המודרני, מבעד לשכבות הרבות – הן התרבותיות והן הטכנולוגיות – שעטה על עצמו, רוחשת שכבה עמוקה המבקשת אחר פשר, וזהו אחד הדברים שהספרות מבקשת לעורר גם בדור שלנו, דור המסרים המידיים.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.