מביטים בסכסוך הישראלי-פלסטיני: כנס שלם ה-2 למדיניות וחברה

שנים עשר דוברים, למעלה ממאתיים סטודנטים ואורחים ומחלוקת בוערת אחת: כנס שלם ה-2 למדיניות וחברה עסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני ואירח שורה של נבחרי ציבור, פעילים פוליטיים, עיתונאים וחוקרים. זה מה שהיה שם

7 באפריל 2016

הסכסוך היהודי-ערבי מלווה את המפעל הציוני עוד מצעדיו הראשונים, ועל אף מורכבותו הכוללת היבטים לאומיים, היסטוריים, דתיים, כלכליים ותרבותיים, הזירה הציבורית עוסקת בו בדרך כלל באופן שטחי. כנס שלם ה-2 למדיניות וחברה שנערך השבוע בנושא 'הסכסוך הישראלי-פלסטיני' בא להעמיק את נקודת המבט: שנים עשר דוברים ולמעלה ממאתיים סטודנטים ואורחים שוחחו על אחת המחלוקות הבוערות במזרח התיכון כבר למעלה ממאה שנה, הרצו, התווכחו, שאלו שאלות ודנו בצוותא בדרכי הפתרון שלו.

במושב הראשון פרש אלוף (מיל') גרשון הכהן את משנתו בנוגע לניהול הסכסוך וטען כי פתרון של שתי מדינות ממערב לירדן אינו בר יישום. "אנחנו תקועים בקונספציה ישנה על אופן ניהול מלחמות, אולם המלחמה השתנתה וכעת היא כבר אינה נערכת במתכונת של צבא מול צבא, אלא המרחב האזרחי הוא חלק ממנה", אמר והוסיף כי לדעתו 'מדינה מפורזת' איננה מושג אפשרי. "אני מעדיף סכסוך מתמשך על אש קטנה מאשר מלחמה פעם בשנתיים", אמר, ולמסקנתו אין מנוס מלהמשיך ולהחזיק בשטחי יהודה ושומרון.

Shalem-conf2_photo-Maoz_Vaystooch_012

סכסוך מתמשך או מלחמה פעם בשנתיים? אלוף (מיל') גרשון הכהן וטל איתן, ממארגנות הכנס

גב' תמר אסרף (מועצה אזורית מטה בנימין) טענה כי במוקד העניין הציבורי צריכה לעמוד שאלת הזהות הישראלית, שעדיין איננה מגובשת. "הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא שולי לעומת הסכסוך האמתי", אמרה, "מה שצריך למקד בו את כל המאמצים הוא מה שקורה בתוכנו כעם". לדבריה, למרות שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הזדמנות "לדון בשאלה 'למי שייכת הארץ הזו'", ולמרות הדיבור הבלתי פוסק על אודותיו, "הסכסוך תקוע, וכל ניסיון לכפות פתרון רק ירחיק את היכולת לפתור אותו".

חבר הכנסת עופר שלח ('יש עתיד') ביקר את תפיסת מדיניות הביטחון של הציבור הישראלי. "אנחנו עדיין תקועים בתפיסת הביטחון של שנת 67", אמר שלח, "וההתייחסות שלנו למערכת הביטחון היא כאל דבר מקודש ולא כאל כלי שנועד לשרת מטרות". לדבריו יש צורך במעורבות עמוקה יותר של השיח הציבורי בניהול מדיניות הביטחון והתאמת המערכת הצבאית לסביבה המעודכנת. "האויב הוא ישות כלכלית, אינטרנטית וחברתית, ולא רק צבאית", הוסיף, "והעיקרון המנחה צריך להיות שליטה במשך הלחימה". כדוגמה הביא את מלחמת לבנון השנייה ואת מבצע צוק איתן, שלדבריו נוהלו בלוח זמנים שלא התאים למטרות הלחימה.

אל"מ (מיל') איתמר יער התייחס לבעיות התושבים ברצועת עזה ובהשלכות של מצבם על מדינת ישראל. יער הציג נתונים כלכליים מסוכנויות האו״ם והבנק העולמי בדבר העוני הקשה ברצועה ואת האינטרסים הישראליים והפתרונות האפשריים לאורם. ״נקודת המוצא לדיון היא שהמצב רע, וגרוע מכך – הוא לא סטטי. האוכלוסייה כל הזמן גדלה, השטח מוגבל והמשאבים מצומצמים כך שגם אם לא קורה דבר בכל רגע נתון המצב הולך ומחריף ולבסוף יתרחש פיצוץ״.

Shalem-conf2_photo-Maoz_Vaystooch_034

"הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא שולי לעומת שאלת הזהות שלנו כעם". הגב' תמר אסרף

במושב השני עסקה עורכת הדין לימור יהודה ('שתי מדינות, מולדת אחת') במעמדם המשפטי של שטחי יהודה ושומרון ותושביהם הפלסטינים. לדבריה הקהילה הבינלאומית וממשלות ישראל הגדירו משפטית אזורים אלו כ'שטחים כבושים', ולכן מדינת ישראל הפרה לכאורה את הוראות החוק הבינלאומי. בנוסף פירטה פגיעות שונות בזכויות אדם של אזרחים פלסטינים וטענה כי "ישנה אפליה בין האוכלוסייה היהודית בשטח, המתנחלים, לבין האוכלוסייה הפלסטינית ביחס לחוק המוּחל עליהן, היוצרת מצב שבו ישנה אוכלוסייה כבושה".

לעומתה טען ד"ר הראל ארנון, עורך דין המתמחה במעמדם המשפטי של שטחי איו"ש, כי החלת דיני כיבוש על שטחי יהודה ושומרון הייתה החלטה של מדינת ישראל ולא תוצאה של דרישת המשפט הבינלאומי. ארנון אמר כי הטענה ש"אין עוררין על כך שמבחינה משפטית ישראל כובשת ביהודה ושומרון" היא טענה שגויה, ומי שטוען כך "אינו נוהג בהגינות משפטית". לדבריו מעמדם המשפטי של שטחי איו"ש אינו מוגדר באופן חד משמעי בחוק הבינלאומי, ונקיטת צד בסוגיה זו מושפעת בהכרח משיקולים שאינם משפטיים.

גב' שרה העצני כהן ('ישראל שלי') מתחה ביקורת על התקשורת הממוסדת, שלדבריה "מייצגת עמדה שמאלנית ברורה". היא הדגישה את הפער בינה לבין הרשתות החברתיות, ש"שברו את המונופול התקשורתי וכפו על התקשורת המסורתית לנהל דיאלוג ואינטראקציה עם הציבור". היא הציגה את פעילות ארגון 'ישראל שלי' שהיא עומדת בראשו. ביקורת חריפה נמתחה על ארגוני שמאל שעל פי דבריה של העצני חלק מפעיליהם "יצאו מתחומי הלגיטימיות של השיח הציוני כאשר בחרו להפנות את מרבית מרצם להוצאת דיבתה של ישראל רעה ברחבי העולם".

Shalem-conf2_photo-Maoz_Vaystooch_064

"ישנה אפליה בין האוכלוסייה היהודית לבין האוכלוסייה הפלסטינית". עו"ד לימור יהודה

סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, תא"ל (מיל') אהוד דקל, הציג את השקפתו בנוגע למשא ומתן עתידי עם הפלסטינים. לדעתו "העובדה שאין ביכולתנו וביכולת מנהיגנו לקבוע כיום מהי הבעיה העיקרית העומדת בפני ישראל זוהי מבוכה אסטרטגית". לטענתו בכל פעם לאורך ההיסטוריה שהמשא ומתן הגיע לשלב מכריע "הפלסטינים קיבלו רגליים קרות". הוא הציע למנהיגות הישראלית שלא לחתור להסכם רב-שלבי ולהוביל הסדרי מעבר – כאשר סוגיה אחת מוסכמת יש להגיע מיד ליישום, זאת כדי לייצר תנועה חיובית במשא ומתן. עם זאת, לדעתו לאור כישלון המו"מ הקודם, השינויים באזור המזרח התיכון ותפיסת העולם של הממשלה הנוכחית, ישראל והפלסטינים מצויים בתהליך התרחקות שלא מאפשר הגעה להסדר קבע, ולכן "יש לנקוט בצעדים עצמאיים כדי לעצב את המציאות כפי שתהיה נוחה לנו".

חֶבר הדיון (פאנל), בהנחיית העיתונאית טל שניידר שבו השתתפו העיתונאי אמנון לורד, אל"מ (מיל') שאול אריאלי ומירון רפפורט, עסק בהצעת מתווים שונים לפתרון הסכסוך. "האם מה שחסר לעולם עכשיו זו מדינת-כשל פלסטינית?", שאל אמנון לורד וחיווה דעתו כי המוסכמה הרווחת שלפיה הסכסוך ייפתר בהקמת מדינה פלסטינית אינה מצליחה להביא לתוצאות מאז חתימת הסכמי אוסלו, משום שלדבריו "זהו פשוט פתרון לא טוב".

Shalem-conf2_photo-Maoz_Vaystooch_088

מנסים למצוא פיתרון. אמנון לורד, אל"ם (מיל') שאול אריאלי, מירון רפפורט וטל שניידר, חברי הפאנל

רפפורט הסכים עם לורד בניתוח המציאות ואמר כי "הפתרון צריך לבוא מתוך תפיסה של שיתוף ולא של הפרדה". העקרונות שהתווה לשתי מדינות ממערב לירדן היו "גבולות פתוחים, ירושלים משותפת, שתי מדינות ומולדת אחת".

אריאלי חלק על השניים ואמר כי "שני העמים הללו לא מעוניינים לחיות אחד עם השני ולא מעוניינים לשבת תחת אותה מטריה מדינית. כאשר בישראל שואלים 'האם יש לנו פרטנר', נשאלת רק מחצית מהשאלה. השאלה היא האם יש פרטנר גם בצד הישראלי". לדעתו על ישראל למתוח קו שייטיב עמה מבחינה ביטחונית, ומשום כך העיר אריאל, למשל, לא יכולה להיכלל בגבולותיה.

Shalem-conf2_photo-Maoz_Vaystooch_087

אתגר את הדוברים. קהל במושב 'מתווים אפשריים לפתרון הסכסוך', שחתם את הכנס

הכנס אורגן למופת על ידי שתי סטודנטיות שנה ג', טל איתן וחנה רובינשטיין. "רצינו לפתח שיח ולגרום לדיון בקרב הסטודנטים", אומרת חנה, "וההתרשמות שלי, הן מהשיחות במסדרונות והן מהמשוב שאני מקבלת מסטודנטים וסטודנטיות, היא שאכן מתקיים דיון פנימי בסוגיות שהועלו בכנס". לדבריה, עדות על האופן המעמיק שבו טופלו הסוגיות המוכרות ניתן לקבל מהשאלות הקשות שנשאלו הדוברים. "הייחוד בכנס נבע מכך שהסטודנטים באו עם ידע מוקדם ועמדות מגובשות והדוברים לא באו כדי להפריח סיסמאות אלא כדי להציג רעיונות ולדון בהם, ואפשר היה להרגיש את זה בהרצאות ובדיונים".

זהו כנס שלם השני המופק על ידי סטודנטים בעזרת 'מדור קהילה וחברה' בשלם, לאחר שבשנה שעברה נערך כנס מדיניות וחברה בנושא 'בחירות 2015'. הסטודנטים מקווים להמשיך את המסורת גם בשנים הבאות, וכבר החלו בסיעור מוחות לנושא הכנס הבא. כפי שאמרה לנו אחת הסטודנטיות: "מה למדתי בכנס? שיש לי עוד הרבה ללמוד".

– השתתפו בהכנת הסיקור: טל איתן, עומרי שגב, מאיה יעקבי, אליהו לוי, תומר יהוד, רותם לורד הראבן, תמר אפלבאום, שיר אגרנט, אודליה יצקן וגילה רוקמן –

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.