הרמב"ם מספר על חכם מוסלמי-סוּפי שהיה בספינה עם אדם גאוותן ואותו אדם, שביקש להתנשא עליו, הטיל על הסוּפי את מימיו – אך הוא לא הרגיש בכך. האם זו ענווה? פרופ' משה הלברטל, פרופ' אהרון בן זאב ופרופ' מנחם קלנר, בערב לכבוד הוצאת ספרו של ד"ר שמואל לואיס, 'ולפני כבוד ענווה'.
תלמידים, חברים, אקדמאים ושוחרי ספר המתעניינים במדעי היהדות התכנסו במועדון הסטודנטים להשקת ספרו של ד"ר שמואל לואיס, ראש בית המדרש במרכז האקדמי שלם, 'ולפני כבוד ענווה'.
הספר, היוצא לאור בהוצאת מאגנס, עוסק במושג הענווה במשנת חכמי היהדות הקדומים, וחושף את האידיאל המוסרי במקורות העוסקים במושג זה בספרות חז"ל. הטענה המרכזית בספר היא כי טקסטים שבמהלך השנים נחשבו לחינוכיים בלבד, מייצגים רובד הגותי סמוי ששורשיו חושפים מחלוקת עמוקה עם הציוויליזציה התרבותית מבית המדרש המערבי-יווני.
כיבדו את האירוע בנוכחותם פרופ' משה הלברטל מהאוניברסיטה העברית ופרופ' אהרון בן זאב מאוניברסיטת חיפה, ואת הערב הנחה פרופ' מנחם קלנר, ראש החוג ללימודי פילוסופיה מערבית והגות יהודית במרכז האקדמי שלם.
בדברי הפתיחה ציטט פרופ' קלנר את דבריו של הרמב"ם בשבחה של מידת ההשתוות. הרמב"ם מספר על חכם מוסלמי-סוּפי שהיה בספינה עם אדם גאוותן, ואותו אדם, שביקש להתנשא עליו, הטיל על הסוּפי את מימיו. לדבריו, הסופי התמלא שמחה כאשר הבחין כי אינו מרגיש תחושת השפלה. סיפור זה פתח את הדיון במושג הענווה, כאשר פרופ' הלברטל מגיב לדברים ומסביר כי לאותו סופי לא הייתה הערכת-חסר של עצמו, אלא שבעיניו, הצליח להשיג במלואה את מידת ההשתוות וניחן באוטרקיה (הסתפקות בעצמי) וניתוק. הוא הצביע על כך שזהו אחד היסודות העיקריים בספר: העניו החז"לי אינו מייחס ערך לתורת המעמדות האנושית, אלא מתייחס לסדר שנחשב בעיניו גבוה יותר – יחס אלוהים-אדם.
בדבריו לכבוד הספר שיבח פרופ' הלברטל את תרומתו להבנת מחשבת חז"ל, וציין שתי נקודות הממחישות תרומה זו: ראשית, התמה לפיה אי אפשר להבין תפיסה מוסרית בלי לבחון אותה בהקשר רחב של מכלול תפיסת העולם ומבנה החברה. 'ולפני כבוד ענווה' מבהיר את ההבדל הגדול בין האידיאל המוסרי של היוונים לבין תפיסת הענווה של חז"ל, לאור ההקשר הטקסטואלי-תרבותי השונה בין שתי התרבויות. שנית, הספר תורם ליישוב השניוּת המורגשת במקורות היהודיים בין תיאור האדם כיצור שפל ואפסי לבין היותו יצור נשגב, החשוב בעיני האל.
פרופ' בן זאב הציג ניתוח קונספטואלי מופשט של אידיאל הענווה מן הזווית הפילוסופית, וביקש להראות את נקודות ההשקה בין התפיסה הפילוסופית לבין תפיסתם של חז"ל, כפי שהיא מופיעה בספר. הוא הזכיר את דמות 'הפוליטיקאי השומר על שלוות נפשו' המצויה בפילוסופיה המערבית, וציין כי זו יכולה להיות מקבילה למאפייניו של דמות העניו החז"לי. ד"ר לואיס העיר על דברים אלה כי שלוות הנפש של הפוליטיקאי שונה באופן מהותי מתפיסת הענווה במקורות היהודיים.
דיון מעניין ניצת בשאלה היכן נמצאת תפיסת העולם הנוצרית בדבר הענווה ביחס לשתי התפיסות המקבילות, היהודית והיוונית. פרופ' הלברטל הביא כדוגמה את הפילוסוף ניטשה, שביקש בכל מאודו לנתק את התרבות של זמנו מהשפעות נוצריות, שהיו בעיניו הרסניות. לדברי הלברטל, ניטשה ראה בהן "אסון מוסרי-רוחני". הוא טען כי מבחינה זו, היהדות והנצרות נמצאות באותו צד של המתרס, וכנגדן ניצבת הפילוסופיה היוונית. ד"ר לואיס נטה להסכים כי התפיסה הנוצרית קרובה ליהדות יותר מאשר לפילוסופיה היוונית, אך ציין כי יש לה מספר מאפיינים שונים. עוד הסביר כי חז"ל לא התעלמו מהאפשרות המוסרית שמציע ניטשה, אך ראו אותה בשלילהוכינו אותה בשם 'גסות הרוח' או 'גבהות הלב'.
המאזינים הרבים שנאספו כדי לחלוק כבוד לד"ר שמואל לואיס רכשו עשרות עותקים מן הספר, ואחרים ניגשו למחבר בסיום האירוע, בירכו אותו, והביעו את שמחתם על תרומתו של הספר החשוב לשיח המשווה בין התרבויות היהודית והיוונית.
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
