למרות הפופולריות הרבה של מבחן הפסיכומטרי בישראל, מוסדות אקדמיים כמו אוקספורד וקיימברידג’ מתעלמים מהמבחן הזה ומעדיפים לבחון את הסטודנטים בבחינה ייעודית. למה החלטנו לאמץ את הגישה? על כך בכתבה הבאה.
המבחן הפסיכומטרי הוא תחנה כמעט בלתי נמנעת במסלול הייסורים של אזרח ישראלי. מי מאתנו שחשב לקנות לעצמו השכלה בממון לא מועט, נאלץ לדלג מעל למכשול הלא סימפטי הזה, של המון שאלות אמריקאיות במעט מאוד זמן. רובנו רק מעוניינים “לסיים עם זה כבר” כך שרק מעטים מאתנו מודעים לויכוח הגדול המתקיים סביב מסננת המיון הפסיכומטרית. עד כדי כך עמוק הויכוח, עד שמוסדות מסויימים ויתרו על קיום הבחינה כמו במרכז האקדמי שלם, שם עברו לשימוש בבחינה ייעודית, שיטה הנהוגה גם באוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג’.
בהקשר לכך אומר פרופ’ אלמוג כי המבחן הוא אכן אנכרוניסטי שלא מסוגל לנבא קשת כזו רחבה של כישרונות. “הפסיכומטרי אינו מבחן דיסציפלינארי. למעשה, למעט רפואה אין מקצוע באוניברסיטה שבאמת ממיין על פי כישורים ספציפיים נדרשים. המיון הוא על סמך נתונים כללים של בגרות ופסיכומטרי. כמובן שזה אבסורד מוחלט. זה גם מבזה הרבה מקצועות שהתדמית שלהם נקבעת על פי סף הפסיכומטרי שהם מבקשים. מדוע למשל, נדרש פסיכומטרי גבוה יותר כדי להיות רופא או עורך דין מאשר להיות חוקר חברה או גיאוגרף? האם ידע במתמטיקה יותר חשוב ויותר יוקרתי למשל מאשר ידע בשפות? אלה כישורים שונים, אבל הדברים האלה כלל לא נבדקים”.
איך ניתן אם כך לנבא הצלחה של מועמד בלימודיו?
“באופן כללי לא צריך לנבא “הצלחה” אלא התאמה. הרי אף אחד מאיתנו לא ממש יודע מה זו הצלחה. אתה יכול להצליח בלימודים מאד ולא להתאים למחקר ולהיפך. מה שמצחיק זה שבחינות הכניסה לאוניברסיטה לא בודקות אפילו את הידע המוקדם שלך בנושא וגם לא את החיבה שלך לנושא. רוב המועמדים גם לא ממש מכירים את השדה שהם לומדים וניזונים מתדמיות. לכן גם שיעור הנושרים גדל עם השנים”.
מדוע לא לקבל כל אדם החפץ בלימודים לשנת התואר הראשונה ולהניח לו להמשיך על סמך ציוניו באותה השנה?
“המחקר הפסיכולוגי מוכיח שככל שתהליך המיון קפדני יותר כך האדם מעריך יותר את הארגון שקיבל אותו אליו. אם כולם מתקבלים ללא שם קריטריון, זה ישפיע על היחס ללימודים ולמוסדות להשכלה גבוהה. אבל יש כאן שאלות יותר עמוקות ומהותיות שלא דנים בהן. למשל, מדוע בכלל ללמוד במוסדות הללו? השאלה מתחדדת לאור הנגישות הגדלה למידע משכיל ובכלל בימינו. מדוע לא ללמוד מקצוע? כלומר לימוד פונקציונאלי שעבודה ושכר מיידיים בצידו. ואם ללמוד דברים כלליים, צריך קודם להגדיר מה נחשב להשכלה בסיסית. תתפלא אבל אף אחד לא השיב עד היום לשאלה הזאת. מה באמת צריך ללמוד כתשתית ידע”.
אתה יכול למקד את הבעיה שאתה רואה?
“הבעיה הגדולה עם ההשכלה הגבוהה שהיא סל אחד גדול ואמורפי. הכניסו את כולם אליו. צריך היה לייצר מסלולים מגוונים, כולל הסללה למצטיינים בתחומים שונים. כרגע רבים פשוט לומדים כדי שתהיה להם תעודת בוגר או מוסמך. והם עושים את זה גם בגלל שזו המוסכמה וגם בגלל שכרגע זה נחוץ לשכר. אבל יש כאן בלוף שבסוף ייחשף. ברגע שהמונופול על ההשכלה הגבוהה יוצא מהאוניברסיטאות והמכללות תבוא המהפכה האמיתית. זה יועיל גם למוסדות האקדמיים, שיתמקדו בדברים שהם צריכים להתמקד בהם (למשל מדע או הכשרת דור חוקרים) ולא בדברים שהם עושים היום. כיום הפכנו לתעשיית תארים והרמה יורדת ויורדת”.
מהתרשמותך, כיצד בוחר הסטודנט הישראלי את תחום הלימודים אליו הוא נרשם? האם על סמך התעניינותו, או על סמך הציון הפסיכומטרי?
“זה נושא מעניין למחקר. לדעתי לא נעשה בארץ מחקר מעמיק ונרחב כזה. לפחות אני לא מכיר. מנתונים שאני מכיר וגם מהמחקר שלנו הדבר נעשה בעיקר בתהליך אלימינציה. עם ההתבגרות אתה מבין במה אתה פחות טוב ובמה את יותר טוב, מה יותר מדבר אליך ומה פחות. כלומר נעשה מיון כללי של אוריינטציות. כמובן שגם אופנות משפיעות. אם התקשורת מבליטה למשל מיליונרים שהצליחו בהיי טק שזה משפיע. אם יש סדרת טלוויזיה שמבליטה עורכי דין זה משפיע וכו’ “.
המבחן כן נותן מדד ראוי
“הציון הפסיכומטרי דווקא נותן אינדיקציה”, אומר פרופ’ גרשון גליל ראש תכנית המ”א “המקרא ועולמו”, לשעבר ראש החוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה וכיום חבר הסנאט באותו המוסד. “מועמדים בעלי ציונים נמוכים מתקשים להצליח בבחינות בחוג אליו ביקשו להתקבל. גם נסיון לתת צ’אנס לתלמידי שנה א’ לא ממש צלח. יש כאן בכל זאת מדד ראוי, למשל רמת האנגלית. שפה היא מרכיב חשוב, מי שיש לו אנגלית טובה לרוב ציון הפסיכומטרי שלו אינו נמוך.
ומי שהחמיץ בנקודה או שתיים את הרף המיוחל?
“נכון שיש בעיה במקרים הגבוליים של 10-20 נקודות לכאן או לכאן, אבל ברמות הגבוהות יותר המדד די אמין. אגב, בדיוק בגלל המקרים הגבוליים הללו יש לדיקאנים ולראשי חוגים שיקול דעת מסויים לקלוט סטודנט שנמצא קרוב לדרישות הסף”.
והמבחן הפסיכומטרי מסייע למיין גם במדעי הרוח שהביקוש אליו אינו גבוה ותנאי הסף ממילא נמוכים?
“זה לא שאין ביקוש למדעי הרוח. גם במדעי הרוח יש דחיה של מועמדים והיא נעשית לרוב ע”פ הפסיכומטרי. בחוג לאנגלית למשל, מתקבלים פחות מרבע מהנרשמים והציון הפסיכומטרי בהחלט מסייע במיון”.
פרופ’ כשר: המבחן בעייתי
פרופ’ אסא כשר מציין ביחס למבחן הפסיכומטרי כי “השימוש במבחן לגבי כלל קשת המקצועות האוניברסיטאיים, מניח שיש משהו ששמו ‘לימודים אקדמיים’ המשותף לכלל התחומים האוניברסיטאיים ואותו מחפש המבחן לבחון”.
האם הפסיכומטרי ממיין היטב עבור כל המקצועות האקדמיים?
“אני סבור שזו הנחה בעייתית, אם חושבים שיש משהו משותף לכל התחומים, רואים שזה משהו מאוד דק. ישנן פקולטות בהן צריך מתמטיקה ויש כאלו שאין להם צורך בשמץ מהעניין הזה, יש כאלו הדורשות ניתוח טקסטים וכאלו שאינן. מה אם כך המשותף לכולם? רק הנכונות של התלמיד לשקוד על לימודיו ואת זה לא ניתן לגלות במבחן. לכן הסינון הפסיכומטרי כמבחן כולל נראה לי מפוקפק”.
אבל יש הכרח לסנן?
“הצורך לנבא הצלחה במקצועות מסויימים, קיים במיוחד במקצועות התחרותיים, צריך להחליט מי ייכנס ומי לא. כבר עשרות בשנים אני מכיר את התופעה האמריקאית של מבחנים ספציפיים למקצועות השונים. אני חושב שהיא מצליחה יותר מהמבחנים הכוללים הנהוגים אצלנו, מפני שהמטרה שלהם יותר מצומצמת והם יותר מכוונים בצורה ממוקדת יותר”.
מהתרשמותך, האם ייתכן כי בחינה זו מנפה מועמדים מסויימים שיכלו להצליח בחוגים אליהם ביקשו להתקבל?
“אין לי שום ספק בזה שהבחינות הללו משאירות אנשים מוצלחים מאוד בחוץ. כששואלים מה הקורלציה לגבי הצלחה אחר כך באוניברסיטה, אתה מקבל נתונים נמוכים של התאמה. אני לא מכיר מחקר שעשו חכמי הבחינות והמיון, על אילו שלא התקבלו ולאיזה הישגים הם הגיעו, לדעתי יש ביניהם אנשים שהגיעו להישגים לא מבוטלים”.
“ודאי. מוכרחים להביא בחשבון גם את ההבדלים התרבותיים. עובדה היא ששאלות הנראות תמימות יושבות למעשה על ערמה שלמה של הנחות תרבותיות, המניחות כי הנבחן חי בתוך תרבות מסויימת. אך כשמגיע להבחן אדם חיצוני לתרבות הזו, או שבשנות גידולו לא היו לו האמצעים להרחיב את אופקיו, הבחינה עלולה לשפוט אותו לא על רקע יכולתו האמיתית”.
מה אתה עונה לאלו הטוענים שיש קשר ישיר בשטח, בין תוצאות הבחינה הפסיכומטרית לבין הצלחה בלימודים?
“הישגים טובים מאוד הם מנבאים היטב, אבל זו שכבה מאוד קטנה. מה לגבי כל אלו שהשיגו ציונים בינוניים בבגרות ובפסיכומטרי? עכשיו אחרי צבא יש לרבים מהם מוטיבציה אחרת, כשזה מעניין את המועמדים יותר לקראת הלימודים, הם יצליחו יותר.
איזו שיטת מיון טובה יותר?
זו שאלה שאין לענות עליה בצורה גורפת, אבל בתור נקודת מוצא אני מציע לבדוק את האפשרות שהשנה הראשונה באוניברסיטה היא המבחן האולטימטיבי. צריך להבין, שהאוניברסיטאות מגדלות ראשית בעלי מקצוע. שנית, את חוקרי הדור הבא ומצד שלישי נותנים גם השכלה רחבה למעוניינים בכך. כרגע נמדדים כולם באותה הצורה. אבל כל אחת משלוש האפשרויות הללו צריכה להבחן בנפרד, בצורה אחרת. המבחן צריך להיות בסוף השנה הראשונה כדי למיין לאיזה מסלול מבין השלושה עובר הסטודנט”.
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
