נאום קונטאר: נסראללה מתכונן ליום שאחרי סוריה

ב-20 בדצמבר, 2015, שידר ערוץ 'אל מנאר' הלבנוני נאום קצר של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, בתגובה לחיסולו בסוריה של סמיר קונטאר, מחבל ששוחרר מן הכלא הישראלי והצטרף לשורות ארגון הטרור.

מלבד לאיומיו הקבועים על ישראל והבטחתו לתגובת חיזבאללה "בזמן ובמקום שיראה לנכון", הכותרת האמתית מנאומו של מנהיג חיזבאללה שייכת דווקא לתחום המדיני, ולא לתחום הצבאי: נסראללה רוצה לשחק במגרש של הגדולים, ולשם כך ממצב את חיזבאללה כארגון מדינתי. מה פירוש הדבר?

סדר יום רציונלי

במשך שנים ארוכות מתלבט חיזבאללה בשאלה מה הוא יותר: לבנוני או שיעי, מחויב למסגרת המדינה על פני ההזדהות הדתית או להיפך. בנאום זה נראה שהפור נפל ונסראללה פונה לכיוון המדינתי. הוא מדבר על "מחויבותה של חיזבאללה כלפי לבנון ושל לבנון כלפי חיזבאללה", הוא מנסה לצייר תדמית חדשה ל'התנגדות' (מקאוומה) ומדבר על ישראל, יותר מאי פעם, כמדינה. אמנם כזו ה"חורגת מסמכויותיה" ו"מפעילה טרור" – אבל מדינה.

ההתייחסות שלו לחיזבאללה איננה כאל ארגון אמיץ שיילחם עד מוות באויביו, אלא כאל ישות לגיטימית שזכויותיה נפגעו בחיסול קונטאר. בכך הוא מעביר את השיח משדה סמנטי של לוחמה בשדה הקרב אל שדה הזכויות שבו מדברות מדינות או ישויות דמויות מדינה.

דבריו של נסראללה יוצאי דופן בעיקר משום שנאומים מסוג זה שימשו עד כה להלהטת הרוחות והבערת השטח. במקום זאת מנהיג חיזבאללה מנסה לגבש נראוּת של סדר יום רציונלי ואחראי, ומעמיד את עצמו כמי שמבין את כללי המשחק המדינתיים ומעוניין להשתתף בהם באופן מלא.

https://youtu.be/LdiCPO_Ac9k?list=PLBaMBiKDQr4ee2zZXCRIybYHtNwqJKTQA&t=620

הערה צדדית נוגעת לסוגייה הפלשתינית. נסראללה מקפיד לציין את העניין הפלשתיני תחת כותרת הסיפור האישי של קונטאר: "הוא אהב את פלשתין והקדיש את כל חייו למען העם הפלשתיני, האסירים וההתנגדות הפלשתינית". נסראללה לא מדבר על המחויבות של חיזבאללה ל'גאולת פלשתין', אלא על דמותו של האיש שפלשתין הייתה חשובה לו ותישאר כמורשתו – ומפריד בינו לבין סיפורו של חיזבאללה. זו נראית בחירה מודעת המהווה סימן נוסף לנטייתו של נסראללה בכיוון המדינה והמדינתיות, נטייה שאינה מאפשרת לו להכריז הכרזות מחייבות.

מהפכנות או פיכחון

השפה המדינית שנסראללה נוקט בה נובעת משתי סיבות, הלא הן סוריה וההתעוררות השיעית. ניתן לומר בזהירות כי המצב הסורי ילך בשלב כזה או אחר לקראת פתרון. אמנם מעורבים בו הרבה מאוד שחקנים בעוצמות שונות, אך הוא מתחיל לעלות על פסים של הסדרה על אף שהקזת הדם ההדדית תימשך גם לאחריה. חיזבאללה מבקש להיות חלק מן הפתרון בסוריה ולא חלק מן הבעיה.

שנית, העולם הסוני המדינתי נמצא בתהליך קריסה זה כמה שנים. האויב הגדול של חיזבאללה הוא לא ישראל אלא התנועות הסלפיות הקיצוניות שצצו כפטריות אחרי הגשם ומפילות בו חללים. הוכחה לכך שמאבק זה מצוי בראש סדר היום שלו ניתן לראות בתחילת דבריו של נסראללה, שהוקדשו לגינוי פעולותיו של 'בוקו חראם' בניגריה.

הקזת הדם תימשך. מלחמת האזרחים בסוריה.

השיעים, לעומתם, יודעים כי אין ביכולתם לשרוד אם יפנו לאפיקים קיצוניים. אפילו בתוככי הרפובליקה האסלאמית של איראן מתרחשים מאבקים על הגדרה מחודשת של השיעיוּת הפוליטית הנעה בין שני קטבים: מהפכנות או פיכחון, תפיסה קיצונית או תפיסה פרגמטית ופתוחה יותר. השיעה כולה מגדירה את עצמה מחדש באופן מדינתי, וזאת במקביל לשבר העצום המתחולל בעולם הסוני. נסראללה מבטא בנאומו את האסטרטגיה האחת שהיא בת קיימא בעיניו, ולפיה הביטוי העליון של האמונה הדתית הוא לקיחת אחריות פוליטית.

האינטרס השיעי

מהן שאיפותיו של חיזבאללה, כפי שהן משתקפות בנאומו של נסראללה? לשיעים יש עניין גדול ביציבות ובלבנון יש פחד גדול מהאפשרות כי תפרוץ שוב מלחמת אזרחים. לארגון אין אינטרס להפוך את לבנון למדינת הלכה שיעית על אף שהוא הכוח הדומיננטי בממשלה, שכן למעלה משנה לא מונה נשיא נוצרי-מרוני כמתבקש על פי החוקה.

כמו שחקנים רבים אחרים חיזבאללה מתחיל להיערך ליום שאחרי קריסת סוריה. הוא רוצה הכרה ככוח משמעותי בהנהגתה המדינית של לבנון, הוא רוצה כיסא ליד השולחן של הגדולים, ומנהיגו נסראללה מדבר כמי שהכיסא הזה מגיע לו בצדק.

 ד"ר אורי גולדברג הוא מומחה לשיעה המרצה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם במרכז האקדמי שלם