בעקבות המהבהרטה: הודו, עכברושים ושירה אפית

ד"ר נעמה שלום מלמדת קורס על תרבות הודו והטקסטים המכוננים שלה בחוג ללימודים הומניסטיים בשלם. היכרות תרבותית שהתחילה במקדש הסוגד לעכברוש והמשיכה במחקר על האפוס הסנסקריטי העתיק

לפני תחילת השירות הצבאי נסעה נעמה לגיחה קצרה למזרח עם משפחתה. עיקר הטיול היה בנפאל, אבל יומיים מתוכו בילתה המשפחה בדלהי, בירת הודו. הביקור הקצר הזה היה משמעותי: "ביומיים האלו הודו נחרתה בי באופן עמוק", מספרת נעמה בחיוך, "דלהי עצמה הייתה מקום יפה, קשה ודוחה – ובכל מקרה, לא ניתן היה להתעלם ממנה, היא חדרה לי מתחת לעור". אם לא די במראות ובחוויות השונות, באותו זמן הכתה מגפת דבר באזורים הכפריים שסביבה, "מחלה ששומעים עליה כיום רק בשיעורי היסטוריה".

היא חזרה להודו לאחר השירות הצבאי לטיול שנמשך חצי שנה וחצתה את תת-היבשת מצפונה ועד דרומה. את המשיכה שלה להודו היא מסבירה בניגודים שהיא מוצאת בה: "הפגישה הראשונית היא הלם שמעורב בקסם. היא מחרידה ומדהימה כאחד ומערערת באופן עמוק את התפיסות המסודרות שלנו את המציאות".

תוכלי לתת דוגמה לחוויה מערערת כזו?

"באותו טיול ביקרתי במקדש ברג'אסטן המוקדש לאל גנשה. בהינדואיזם לכל אל יש את הרכב שלו, והאל גנשה הוא פיל שיושב על גב עכבר. המקדש הזה, המזוהה עם הקאסטות הנמוכות, מוקדש לעכברוש. מאחר שיש לחלוץ את הנעליים בכניסה לכל מקדש הודי, התוצאה היא שעל המבקר להסתובב יחף כאשר מסביבו אלפי עכברושים שחורים ומאיימים המתרוצצים אנה ואנה. הכהן מאכיל את העכברושים כחלק מהטקס הדתי – שהרי הם האלוהות בכבודה ובעצמה – והמאמינים מצטופפים כדי לקבל את שיירי המזון אשר בורך על ידי האל.

"יצאתי מהמקדש מטולטלת ומעורערת. ככל שעיבדתי את החוויה, לא הצלחתי ליישב את הסתירות הפנימיות שהיא עוררה בי. תפיסת עולמנו המערבית מקטלגת את העכברוש כיצור דוחה שחי בביבים, המזוהה עם לכלוך וזוהמה – ואילו שם הוא נתפס כאל. איך ייתכן שאותו הדבר יכול להיות בו זמנית גם האל וגם חיה מעוררת סלידה?

"הדיכוטומיות המארגנות את העולם בתודעתנו – טוב ורע, צודק ולא צודק, יפה ומכוער, אותגרו באופן מהותי מן המחזה והתעוררה בי ההבנה שהאופן בו אנחנו תופסים את המציאות משמעותי הרבה יותר מן האובייקטים הסובבים אותנו, שהרי הם עצמם באופן אינהרנטי נעדרי ערך שיפוטי כלשהו.". בשובה מן הטיול היא נרשמה ללימודי הודו באוניברסיטה העברית.

מתי בכל התהליך הזה החלטת שתהיי חוקרת תרבות הודו?

"קשה לסמן רגע אחד מכריע. זה היה תהליך שנשאבתי לתוכו מתוך האהבה להודו, מתוך חדוות הלימודים ובהשפעת המורים הנפלאים שלי. המחקר המעמיק הזין את הנפש שלי. כבר בשנה השנייה בתואר הראשון הייתי מתרגלת, אבל ניתן לומר שהשלמת התואר השני וההחלטה לעשות דוקטורט בחו"ל היו קשורות קשר בל יינתק לבערה פנימית להמשיך ללמוד ולהעמיק את ידיעותיי בתרבות יוצאת הדופן הזו."

חוקרת את האפוס הסנסקריטי העתיק. ד"ר נעמה שלום

את עבודת המוסמך שלה כתבה על סיפורי קללה במהבהרטה, האפוס הסנסקריטי העתיק. "חקרתי מה מבדיל בין סיפורי הקללה המרובים המופיעים באפוס, בהם הקללה מתגשמת באופן הרסני, לבין סיפורים אחרים, מועטים במספר, בהם המקולל מצליח להשתחרר מקללתו. מחקרי העלה שסיפורי השחרור מהקללה מקיימים זיקה לפילוסופיה האחדותית של האדוויטה-ודנטה. היכולת להשתחרר מהקללה תלויה, אם כן, ביכולת המקולל לעשות רפלקסיה אמיתית מול בן שיחה אחר, והיא קשורה באופן עמוק לסיפורי החניכה ההודים המופיעים באופנישדות. בהרחבה, ניתן לטעון כי המהבהרטה גורסת שבני האדם כולם מקוללים מעצם הימצאותם בגלגל המיתות והלידות (סמסארה) וכי היכולת להשתחרר מהקללה קשורה בהיווכחות האדם בעצמיות הטהורה והאמיתית שלו".

נעמה קיבלה הצעה שאי אפשר לסרב לה מאוניברסיטת אוקספורד היוקרתית. הצעת המחקר שלה הייתה חדשנית בתחום: קריאה מחודשת בחלק האחרון של המהבהרטה. "אוקספורד הייתה חוויה מעצבת ומשמעותית בכל קנה מידה. ייתכן שהדבר המשמעותי ביותר שלמדתי באוקספורד הוא דיסציפלינה אקדמית מחמירה ומוקפדת".

חמש השנים באוקספורד לא שבו ריקם: בסופן הגישה נעמה – כעת דוקטור שלום – את עבודת הדוקטורט שלה, שעסקה בחלק האחרון של המהבהרטה, שעל אף מרכזיותו ולמרות שהוא חותם את האפוס הארוך בעולם, הן פרשנים מסורתיים והן חוקרים מעולם האקדמיה מיעטו לעסוק בו.

המהבהרטה היא הטקסט המכונן של ההינדואיזם. איך ייתכן שדווקא הסוף, שנחשב לחלק חשוב בטקסט, כמעט שלא טופל?

"הסוף של המהבהרטה נחשב בעייתי ומעורר שאלות רבות", מרחיבה נעמה בעיניים בורקות, "אחת הסיבות המרכזיות לכך נובעת מכך שהוא מערער על המושג המשמעותי ביותר במהבהרטה, הדהרמה: החוק, הסדר והמוסר.הדבר המפתיע ביותר הוא שלא רק הפרשנים המסורתיים, אלא גם המלומדים דחו את הסוף של המהבהרטה, אולי בגלל הערעור הדרמטי על הדהרמה אשר חותם את האפוס. המחקר שלי מגלה כי הערעור של הדהרמה קיים לכל אורך המהברטה וכי זה חלק אינטגראלי מהסטרוקטורה של האפוס כולו. שכבות הערעור של הדהרמה לבסוף מובילות לאקט הפרודכקלי בה היא מוקיעה את עצמה".

לאחר הגשת עבודת הדוקטור שבה נעמה לארץ, אולם חיידק הודו המשיך לקנן וכעבור חצי שנה מצאה עצמה שוב על ציר בן-גוריון–דלהי, הפעם כמלומדת המצטרפת למקימי מוסד אקדמי חדש: בית הספר ללימודים ליברליים ומדעי הרוח באוניברסיטת או. פי. ג’ינדל גלובל, ניו-דלהי. "מספר חברים מאוקספורד שהצטרפו ליוזמה סיפרו לי שמחפשים מומחה לתרבות הודו וכך הצטרפתי לפרוייקט ההקמה".

בכל הודו, תת-יבשת עם למעלה ממליארד איש, לא מצאו מומחה לתרבות הודו?

"מצער לומר, אבל ככל שהודו נעשית יותר מודרנית ומערבית, הודים רבים מאבדים עניין בתרבות העתיקה והמפוארת שלהם. רוב המומחים לתרבות הודו כיום הינם מערביים.

"התכנית שבנינו באוניברסיטה הייתה פורצת דרך במציאות העכשווית בהודו, אשר עברה התפתחות מטאורית בשנים האחרונות מחברה מסורתית לחברה המתאפיינת בשוק חופשי וגלובליזציה. הנטייה ההודית היא כלפי תחומי לימוד מקצועיים. לימודי מדעי הרוח נתפסים כתחום נחות ולא מעשי. בדומה לחברות מתפתחות אחרות, מעודדים את הדור הצעיר ללמוד מקצוע עם עדיפות למדעים מדויקים. עם זאת, הראייה לכך שנחלנו הצלחה היא שתכניות דומות ללימודים ליברליים החלו לקום ודומה כי השינוי שקיווינו לו החל לקרום עור וגידים. המהפכה התודעתית כבר החלה להתרחש, אבל ייקח עוד זמן עד שתצבור תאוצה".

לאחר שנה של עבודה החליטה נעמה לשוב לארץ, ובחרה במרכז האקדמי שלם כמקום שבו תמשיך את ההוראה והמחקר. "אני מאוד מאמינה בחזון החינוכי של שלם, בעיקר בכך שמאפשרים לסטודנטים להקדיש את עצמם ללימודים באופן מלא. הדגש שהמוסד שם על ההוראה ועל הקשר האישי עם התלמידים מהווה גישה נכונה ואפילו מהפכנית באקלים האקדמי כיום. הדבר ניכר בסטודנטים, אשר מגיעים לשיעורים בחדוות לימודים מרחיבת לב".

ושאלה אחרונה: איך הסטודנטים מגיבים למה שאת מלמדת אותם על התרבות ההודית? זה לא זר להם?

"ראשית, הסטודנטים פה מאוד מרשימים ויוצאי דופן בכל קנה מידה, אפילו בהשוואה לאוניברסיטאות מצוינות בארץ ובחו"ל. אמנם, עבור חלק מהסטודנטים התחום הזה זר ומוזר, אבל בעיניי אין טוב מכך.

"השאיפה שלי היא לשמור על איזון מדויק בין הזרות שיש לנו לתרבות הודו ובין היכולת להתקרב אל הטקסטים העתיקים הללו באופן מעמיק וחי. זהו אמנם אתגר גדול, אבל הזרות של הודו הינה זרות מזינה ובעלת ערך עצום הן באופן אוניברסאלי ובוודאי שבתחומי מדעי הרוח והלימודים ההומניסטיים. אני מקווה שההתעניינות והסקרנות שמביעים הסטודנטים כלפי חומרים אלה יתעצמו, ואולי בהמשך הם יחוו חוויה דומה לשלי כשהתחלתי ללמוד על הודו – כאילו יצאתי למסע גדול במרחביה העצומים והססגוניים".