להפוך את המוסיקה לשלנו

"לקחנו את פר גינט כחומר מוסיקלי ושמנו אותו על מקצב מרוקאי, מה שמשווה לו רוח מזרח תיכונית. לא שינינו רק את המקצב, אלא גם את המלודיה ליותר מזרחית, יותר מקושטת וסינקופטית. גריג הפך להיות מצע שעליו מאלתרים ויוצרים חומרים חדשים בשפות מקומיות, ואת זה ניתן לחוש דרך האלתורים של העוד (בסגנון ערבי) והקלרינט (בסגנון כלייזמרי). כדי להשלים את התמונה הרגשנו שאנו זקוקים לקול אנושי, אותו הוסיפה זמרת האופרה אפרת אלעזר-אשכנזי ששרה את אחת האַריות המוכרות ביותר מהאופרה 'כרמן' לביזה. כך אנו מפגישים בין שלושת הקודקודים – תרבות מערבית, ערבית ויהודית".

5 בנובמבר 2013  |  מאת: ראיון עם רועי אופנהיים

תזמורת המהפכה רוצה לנער את הקהל. כדי להשיג את זה, היא מעמידה את אדווארד גריג, פריד אל אטרש ויהודי מנוחין על הבמה – ומערבבת.

גורם ההפתעה הוא מרכיב חשוב בבדיחה טובה, חלק בלתי נפרד ממתקפה צבאית מוצלחת ואלמנט מנצח במסיבת יום הולדת. לפעמים שלושת האירועים האלה חוברים לאחד, כמו למשל בהופעה מוסיקלית, ואז גורם ההפתעה מתעצם והופך להיות קרשנדו של הנאה.

באירוע הפתיחה של המרכז האקדמי שלם ניגנה "תזמורת המהפכה", בניצוחו של רועי אופנהיים. הוא ושותפו המוסיקלי, זהר שרון, יזמו הופעה בסגנון 'פלאש-מוב' בה השתלבו יצירותיהם של שוברט, גריג וביזה למול עיניהם המשתאות של הקהל, כשהנגנים קמים זה אחר זה ומצטרפים לחבריהם על הבמה מתוך שורות הקהל ומאחורי הקלעים בהפתעה גמורה. בשיאה של הדרמה קמה אחת הצופות ושרה קטע מתוך האופרה 'כרמן' – קטע שמוביל לסיום מפואר של היצירה כולה.

שוחחנו עם רועי, המלמד מוסיקה בתכנית הליבה של המרכז האקדמי שלם, על המחשבה המוסיקלית והבימתית שעמדה מאחורי הפקת היצירה.

רועי, מהיכן הרעיון לבחור ביצירה 'פר-גינט' כבסיס ליצירה המוסיקלית המשולבת שהעליתם?

"המרכז האקדמי שלם שם בבסיס הלימודים שלו את ספרות המופת, היצירות הספרותיות שמהוות את ליבת השיח התרבותי. זהר שותפי ואני חשבנו לעצמנו: "מה הן 'יצירות המופת' המוסיקליות שאנו יכולים להשתמש בהן?". כמובן שפעלנו תחת כמה מגבלות: היצירות האפשריות צריכות היו להתאים לעיבוד תזמורתי, שזו המסגרת בה אנו מנגנים, וגם להתאים למתודת הפלאשמוב אותה ראינו כחיונית לשמירה על הקהל ערני ומלא עניין.

לאחר פסילת מספר יצירות הגענו ל'פר גינט' של גריג, יצירה שמבוססת על מחזה מאת איבסן, המגולל את עלילותיו של נער נורווגי המשוטט בעולם. החלק הרביעי ביצירה, 'בארמון מלך ההרים' מתאר את ריקוד הטרולים (דמויות שכיחות באגדות העם הנורווגיות) בחתונתה של הנסיכה, בת מלך ההרים. החלק הזה התאים לנו, הן משום שהוא מוכר מאוד והקהל יכול להתחבר אליו בקלות, והן משום שישנה חזרתיות והתפתחות הדרגתית שמאפשרת את המבנה הבימתי הדרוש: תנועתיות והבניה של קרשנדו, לצד האפשרות להפוך את הנושא הראשי לקונטרפונקט – ליווי ורקע להתרחשויות מוסיקליות אחרות".

יש חשיבות לביצוע של היצירה דווקא על ידי תזמורת המהפכה?

"מה שמיוחד בתזמורת המהפכה הוא שזה הרכב שכמעט ולא מנגן מוסיקה קלאסית. זהו הרכב שבדומה ללהקת רוק, מנגן את המוסיקה של עצמו – מוסיקה ישראלית מקורית. יש מספיק תזמורות שמנגנות נפלא את ברהמס וצ'ייקובסקי, אבל מטרתה של התזמורת הזו היא ליצור תרבות מוסיקלית. "הוויה מעצבת תודעה", אמר מרקס, והיצירה של מוסיקה כזו על ידי אנסמבל כזה במרחב התרבותי הנוכחי הופכת להיות חלק מהתרבות. לכן היה חשוב לנו לעבד את פר גינט באופן לא ממש קלאסי, כדי להפוך אותו ל'שלנו', וזה משהו שרק תזמורת המהפכה מעזה לעשות.

חשיבות שנייה היא הנוכחות של היצירה במרכז האקדמי שלם, שניחן במורשת מערבית-ליברלית אבל מיקומו הפיזי הוא בירושלים. מי שמתעמק בחומרים במרחב הגיאוגרפי הזה לא יכול להגיע לנקודות העומק בלי לתת מקום להשפעות המקומיות – המסורת הערבית והמסורת היהודית. לכן בחלק השני של היצירה אנחנו מנגנים את אותו חומר מוסיקלי דרך פריזמה מקומית. לקחנו את פר גינט כחומר מוסיקלי ושמנו אותו על מקצב מרוקאי, מה שמשווה לו רוח מזרח תיכונית. לא שינינו רק את המקצב, אלא גם את המלודיה ליותר מזרחית, יותר מקושטת וסינקופטית. גריג הפך להיות מצע שעליו מאלתרים ויוצרים חומרים חדשים בשפות מקומיות, ואת זה ניתן לחוש דרך האלתורים של העוד (בסגנון ערבי) והקלרינט (בסגנון כלייזמרי).

כדי להשלים את התמונה הרגשנו שאנו זקוקים לקול אנושי, אותו הוסיפה זמרת האופרה אפרת אלעזר-אשכנזי ששרה את אחת האַריות המוכרות ביותר מהאופרה 'כרמן' לביזה. חדי האוזן יכולים לשמוע שמה שמלווה אותה ברקע הוא הפר גינט. הבחירה באופרה היא כדי לחזור, שוב, ליצירות המופת המוסיקליות שלנו. כך אנו מפגישים בין שלושת הקודקודים – תרבות מערבית, ערבית ויהודית".

מה היה החלק הקשה בהעלאת היצירה?

"באופן בלתי צפוי, מה שהיה מאתגר במיוחד בהכנות היה בניית התזמון. כמה חזרות של המלודיה עד שנכנסים לבמה? כמה פעמים תוצג המנגינה לפני רגע השיא? יש גבול לכניסות שאפשר לנגן לפני שמתחיל לשעמם – אבל יש צורך בהמתנה כדי להבנות את השיא. זה מצריך פתרונות יצירתיים – כמו אתנחתא קומית עם סולו טוּבּה. האתגר היה יותר בימתי ותזמוני מאשר אתגר מוזיקלי של נגינת היצירה. אני חושב שעמדנו בכך בכבוד".

מה תגיד למי שיבקר את ה'סלט' המוסיקלי שעשיתם פה: שוברט, גריג וביזה יחד עם מוסיקה ערבית וקלרינט יהודי?

"יש בכך מידה מסוימת של צדק, משום שזו לא ממש יצירה מוסיקלית, אלא יצירה בימתית. היא באה לנער את הקהל מהעייפות שלו. בגלל זה אנו מתחילים את ההופעה מ'דג השמך' של שוברט, שנועדה לנסוך בקהל את התחושה המתרווחת ש'הנה כך נראית אתנחתא מוסיקלית מכובדת' – מה שמגדיל את אפקט ההפתעה ומעביר את רעיון הגיוון.

מבחינתי הדבר המשמעותי הוא מתיחת גבולות היצירה בפן נוסף: אנשים שהם לא חלק רשמי מן התזמורת, סטודנטים איתם תיאמנו מראש וחלק מהצוות והסגל של המרכז האקדמי קמו עם כלי נגינה פשוטים והצטרפו ליצירת הקצב. כלומר, היצירה לא נמצאת 'על המדף' במוזיאון המוסיקה הקלאסית ומוצגת לנו. היא הופכת להיות משהו חלק מאיתנו, דבר נגיש שכל אחד יכול לקחת בו חלק. במקום 'יצירה מוסיקלית', נוצרת דרך מוסיקלית שפתוחה ליצירה עכשווית".

רוצים לצפות בפלאש-מוב? לחצו כאן

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.