לאה גולדברג: מלחמת התרבות של המתרגמת הדגולה

גם השנה יעטרו עשרות ספריה של לאה גולדברג, וספרים העוסקים בדמותהּ וביצירתהּ, את דוכני שבוע הספר העברי שייצא לדרך בשלושה ביוני. 'מוקדם ומאוחר', ספר שיריה של המשוררת – שאת יום הולדתה המאה וארבעה אנו מציינים ב-29 במאי – ממשיך להיות אחד מרבי המכר הגדולים בין ספרי השירה בישראל.

אחרי יותר מארבע מאות לחנים שנכתבו לשיריה, כבר הספיקה העברית המתנגנת והגמישה שלה לעצב את האופן שבו אנו כותבים, שרים ואפילו מתאבלים. עם זאת, עבודתה כמתרגמת – עבודה מרשימה לא פחות שהשפיעה על היומיום הישראלי בן זמננו – נוטה להישאר בצל.

"לבחור לשון," כתבה גולדברג על העברית, שפתה המאומצת האהובה, הוא כמו לבחור "טבעת קידושין". דימוי מוזר, בהתחשב בכך שלרובנו אין אפשרות בחירה בשפה. יותר מכך: לא היינו רוצים שתהיה לנו אפשרות כזו, במיוחד אם חיינו היו מוקדשים לכתיבת שירים. אך קשר המכתבים של הילדה לאה גולדברג עם חברתה מינה לנדוי לצד שיריה המוקדמים, שאותם התעקשה לכתוב בעברית כבר בגיל שתים עשרה, מעידים על המאמץ ועל האומץ שוודאי נדרשו ממנה כדי להשתלט על התכשיט הלשוני המנצנץ הזה.

לפחות מבחינה זו לא עמדה גולדברג לבדה. יצירתהּ, לצד יצירתם של משוררים רבים בני העליות השלישית והרביעית, עיצבה בעדינות ובמיומנות את התרבות הספרותית המקומית. בני חבורתהּ הבינו כי כתיבתם, הן מבחינת נושאיה והן מבחינת סגנונהּ, ממלאת תפקיד מרכזי בלידתה של האומה העברית החדשה.

בהיותם אליטה תרבותית של אומה צעירה, קולות מרכזיים בתרבות דרשו מהמשוררים העבריים המודרניים לא רק לפתח את הלשון העברית, אלא גם להיות קנאים לאוּטרקיות שלה. צוּפּה מהם לטפח תרבות עצמאית שאינה מושפעת יתר על המידה מלשונות אחרות ומתרבויות שמחוץ לה, כלומר – מכל מה שאינו פרי יצירתם של סופרים בני דורהּ או שקדמו לה במעט, או ספרים נוספים שנכנסו לקאנון העברי. גם גולדברג, כאחרים, שמעה את הקריאה, אך צו זה של קטנות מוחין היה זר לרוחהּ, והיא לא יכולה הייתה להיענות לו.

כמשוררת, כהוגה, ואולי יותר מכול כמתרגמת, אהבה גולדברג את ספרותהּ של מערב אירופה ואת תרבותהּ. סיפור אהבה זה העמיק בהיותה בת תשע עשרה, כאשר נחלצה מן החיים המשמימים בעיר הולדתהּ קובנה בזכות מלגה ללימודי דוקטורט באוניברסיטאות ברלין ובון. היא ראתה שם לראשונה את הכנסיות הרומנסקיות והגותיות, את בתי האופרה ואת המוזיאונים של מערב אירופה, שבהם חזרה לבקר פעם אחר פעם עד סוף ימיה.

בניית אומה איננה רק דרך הקמת יישובים. שחזור חומה ומגדל, קיבוץ נגבה. תמונה: ד"ר אבישי טייכר, אתר פיקוויקי

רקע זה מופיע שוב ושוב ביצירתהּ – הכוללת תשעה קובצי שירה, שלושה מחזות, ספר זכרונות, שלושה רומנים, עשרות ספרי ילדים ומאות מאמרים – אבל התרגום הזין לא פחות מיצירותיה האחרות את נאמנויותיה העמוקות, ההומניסטיות והאסתטיות. אולי משום שהיטיבה כל כך לעבור בין סוגות שונות, קל לשכוח איזה מנוע יצירה מרשים ונועז הייתה גולדברג בתרגומיה הספרותיים. צ'כוב, איבסן, פטררקה, שייקספיר וכותבים רבים אחרים, קלאסיים ומודרניים, חבים לה תודה על מקום הכבוד שלו זכו על מדף הספרים העברי. גולת הכותרת של תרגומיה, האפוס 'מלחמה ושלום' של טולסטוי, הוא עד היום הגרסה המוסמכת ליצירה זו בשפה העברית.

מלאכת הרקתן של חוויות שעברו אנשים אחרים ועמים שונים לעברית צלולה ומלאת חיוּת, אפשרה לגולדברג לייבא אל התרבות העברית רגישויות רעננות, אך לא זו בלבד: בתוך כך היא שירתה את אתוס בניית האומה, שייתכן כי לעתים עמד בסתירה להשקפתה, שהייתה יותר אוניברסלית. לנוכח האתגרים של המרת שפה בשפה נקטה גולדברג בכל כושר ההמצאה והתחבולה היצירתית הנדרשים למלאכת התרגום הספרותי במיטבה. בכך היא נטלה חלק בתהליך ארוך ומתמשך, שסוג התרגום העמוק שלה מאפשר, דהיינו הזרקת גמישות וחיוניות אל השפה הקולטת.

עם זאת, מפעלהּ עורר בהכרח גם התנגדות. בשנת 1952 כתבה גולדברג על מקרה אחד מני רבים – לימים קראה לכך 'פשיזם תרבותי' – שבהם כונתה בזלזול לנוכח מפעל תרגומיה מן הספרות המערבית "נציגה טיפוסית של הזרם" הרוצה ב"אומה מתורגמת". למרבה האירוניה הוטח בה כינוי זה דווקא במהלך התכנסותהּ של ועדה ששמה 'המועצה העליונה לתרבות'.

ייתכן שההאשמה הארסית הזאת קלעה בעצם למטרה. שהרי כיצד תיראה 'אומה מתורגמת'? היא תקלוט משמעויות שברור לה כי מקורן במקום אחר; היא תיקח בהשאלה מאחרים – מעמים אחרים, משפות אחרות – מה שעדיין אין ברשותה; היא תאפשר חלחול. ואם תתרגם, ותתרגם היטב, היא תטה אוזן קשבת; היא תקדם בברכה את הזרוּת, ואולי אפילו את הזר עצמו. רעיון כזה עלול להיראות מסוכן: את מה שהאדם בוחר – ארץ, דרך חיים, שפה – הוא עלול גם לאבד.

לאה גולדברג, שהפכה את הרוסית, הגרמנית, האנגלית, הצרפתית, האיטלקית, היוונית והיידיש לעברית שלה (שכבר נעשתה לה לעברית שפת-אם), ראתה את הדברים באור שונה.

אנני קנטר בן הלל היא ראש התכנית ללימודי אנגלית במרכז האקדמי שלם. תרגומהּ לקובץ השירים האחרון שפרסמה לאה גולדברג בחייה, 'עם הלילה הזה', היה מועמד מוביל לפרס התרגום ALTA

המאמר פורסם במקור באנגלית באתר Times of Israel. תרגמה לעברית: ברוריה בן ברוך

בתמונת הנושא: לאה גולדברג. צילום: דוד אנדרמן, אוסף התצלומים הלאומי