חדשות

פואמת קדש: חיזוק לנרטיב המקראי

קרבה מפתיעה בין תיאורי המשכן ויציאת מצרים במקרא לבין מקבילות המופיעות ב'פואמת קדש', שיר הלל למלך רעמסס ה-2, מחזקת את אמתות הסיפור המקראי. האם ישנה הוכחה כי יציאת מצרים אכן קרתה?

25 באפריל 2016   |  מאת: יהושע ברמן

בליל הסדר אנו מספרים כי בני ישראל יצאו ממצרים "ביד חזקה ובזרוע נטויה". קוראי ההגדה אולי יופתעו לשמוע כי מקורו של ביטוי מקראי זה הוא מצרי דווקא: כתובות מצריות נהגו לתאר את פרעה במילים "היד החזקה" ואת מעשיו כביטוי ל"זרועו הנטויה". למען האמת, ספר שמות מרבה להשתמש בלשון התעמולה המלכותית של גדול שליטי מצרים, רעמסס השני.

מקבילות נפגשות

רעמסס השני (מלך בשנים 1279–1213 לפנה"ס), המכונה גם רעמסס הגדול, רשם את הישגו הגדול ביותר בתחילת שלטונו: היה זה ניצחונו על אויבתה הגדולה של מצרים, האימפריה החתית, בקרב קדש – עיר השוכנת על נהר האורונטס, כיום הגבול בין לבנון לסוריה. יש הסבורים כי היה זה קרב המרכבות הגדול ביותר בהיסטוריה.

עם שובו למצרים דאג רעמסס להנציח את הקרב בשיר הלל שנחקק בכתובות על מונומנטים בכל רחבי האימפריה. עשרה עותקים של יצירה זו, המכונה 'פואמת קדש', קיימים עד היום. העתקים רבים אלה הופכים את קרב קדש לאירוע שזכה לפרסום הרב ביותר בעולם העתיק. אגיפטולוגים רבים סבורים כי 'פואמת קדש' הופצה כמין 'ספר אדום קטן' ונועדה ללבות את הערצת ההמונים לגבורתו של רעמסס הגדול.

לפני כ-80 שנה עמדו חוקרים על קרבה מפתיעה בין התיאורים המקראיים של המשכן המדברי לבין ציורי מחנהו של רעמסס בקדש, כפי שהם מופיעים בכמה תבליטים המלווים את 'פואמת קדש'. יחסי הגדלים של האוהל המלכותי של רעמסס, שצבאו מקיף אותו מארבעת צדדיו, תואמים במדויק את המשכן המדברי כפי שהוא מתואר בספר שמות:

Mishkan 664 x 320

 

שני בזים פורשׂי כנפיים סוככו על סמלו של שליט מצרים, ממש כשני הכרובים פורשי הכנפיים שסוככו על ארון הברית במשכן (שמות כה, כא).

 

תבליט האוהל המלכותי של רעמסס השני שבמרכזו שני בזים מכונפים. תמונה: W. Wreszinski, Atlas zur altägyptischen Kulturgeschichte vol. ii, 1935 pl. 169

תבליט האוהל המלכותי של רעמסס השני שבמרכזו שני בזים מכונפים. תמונה: W. Wreszinski, Atlas zur altägyptischen Kulturgeschichte vol. ii, 1935 pl. 169

 

חוקרים אחדים טוענים כי המקרא העביר את האוהל המלכותי של רעמסס מעין 'עיבוד אידיאולוגי', שבו אלוהים מחליף את פרעה ככוח החזק ביותר של תקופתו. יתר על כן, מתברר כי תיאור הקרב ב'פואמת קדש' דומה להפליא לתיאור העימות עם המצרים בים סוף כפי שהוא מופיע בפרקים יד–טו בספר שמות, עימות שחל על פי מסורת חז"ל בשביעי של פסח.

שני התיאורים כוללים רצף דומה של מוטיבים ודימויים שאינו מוכר משום תיאור קרב אחר במזרח הקרוב הקדום. בשניהם מופיעים המרכיבים המקבילים הבאים: חייליו של רעמסס מתחילים לנוס על נפשם למראה חיל המרכבות החיתי בדיוק כפי שבני ישראל מתייראים מפני "רכב פרעה, ופרשיו וחילו". בדיוק כפי שעושה משה, רעמסס פונה לאל ומבקש את התערבותו ונקרא לנוע קדימה אל הניצחון המובטח, כפי שאלוהים מבטיח למשה. בתבליטים מתוארות גוויותיהם של החיתים הצפות במי האורונטס:

גוויות חיילים חתים על נהר האורונטס

גוויות חיילים חתים על נהר האורונטס. תמונה: James Henry Breasted, The Battle of Kadesh: A Study in the Earliest Known Military Strategy [Chicago: Chicago University Press, 1903] pl. III.

המקבילה המרשימה ביותר בשתי היצירות הוא שיר ההלל הנישא לכבוד המנצח: חיילי רעמסס שבים להביט בגוויות חיילי האויב, ולנוכח הניצחון הגדול של מלכם הם נושאים מזמור תהילה המשבח את שמו, מאזכר את זרועו החזקה ומייחס לו את מקור כוחם וישועתם.

גם בני ישראל מסתכלים בגוויות המצרים ונושאים שיר הלל לאלוהים – 'שירת הים' המופיעה בשמות טו. שירה זו כוללת רבים מהמוטיבים המופיעים במזמור התהלה של חיילי רעמסס. רעמסס מכלה את אויביו "כקש" (והשוו שמות טו, ז). הן 'פואמת קדש' והן 'שירת הים' מסתיימות ב"מלך" (רעמסס ואלוהים, בהתאמה) המנהיג את חייליו בשלום הביתה, מטיל אימה על ארצות הגויים שבהן הוא עובר, מגיע לארמון וזוכה בשלטון נצח. (פרטים נוספים מופיעים במאמרי 'האם הייתה יציאת מצרים'?).

עדות טקסטואלית

העותקים המאוחרים ביותר של 'פואמת קדש' המצוים בידינו הם מימי שלטונו של רעמסס עצמו. בספרות המצרית המאוחרת יותר אין לפואמה זו כל אזכור או ניסיונות חיקוי מובהקים. אין כל ראיה לכך שכתובות היסטוריות ממצרים העתיקה הגיעו אי פעם לתחומי ארץ ישראל המקראית. לא סביר אפוא, שסופר ישראלי שחי מאות שנים אחר כך עשוי היה להכיר את 'פואמת קדש' ובוודאי שלא לשאול ממנה מרכיבים במטרה לעורר השראה בקרב אנשיו.

מתאים לאוהל רעמסס. שחזור מבנה המשכן, פארק תמנע, ישראל.

מתאים לאוהל רעמסס. שחזור מבנה המשכן, פארק תמנע, ישראל. תמונה: Ruk7, wikicommons. CC BY-SA 3.0

 

עד היום לא התגלה במקורות מצריים שום זכר ליציאת מצרים או אזכור של עם בשם ישראל, אולם העיבוד המקראי ל'פואמת קדש' מחזק את הנרטיב שלפיו בני ישראל היו מיעוט משועבד במצרים לרעמסס השני.

העובדה כי 'פואמת קדש' הוטמעה כך בטקסט הישראלי המקראי עשויה ללמד כי ספר שמות משמר את זכרו של הרגע שבו נגאלו בני ישראל מעול השעבוד של רעמסס השני. בבקשם למצוא את הניסוח הראוי להלל את כוחו של אלוהים, הם התבססו על המליצות הספרותיות שהופיעו באחד התיאורים הנודעים ביותר של השליט המצרי שהוא אולי הגדול מכולם – ועוד הוסיפו עליהן כהנה וכהנה.

ד"ר יהושע ברמן מלמד יהושע ברמן מלמד במחלקה לתנ"ך ע"ש זלמן שמיר באוניברסיטת בר-אילן

המאמר הופיע לראשונה ב'טיימס אוף ישראל', ואנו מודים להם על הרשות לתרגמו. תרגום: ברוריה בן ברוך. תמונת הכותרת: Ronald Woan, flickr. CC-BY-NC-2.0

 

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.