בישראל נשכחה היהדות?

מי שלא רוצה להיות יהודי, נאחל לו מכל הלב בהצלחה רבה. אך מי שהיהדות חשובה לו, האם לא כדאי שידאג לה? אנחנו דואגים לאוכל, לגוף, לחברים שלנו, בעוד שאת המערכת התרבותית והאמונית שלנו הפקרנו.

אני יהודי יותר משאני ישראלי. אם המדינה לא תשרוד, היהדות שלי תישאר אִתי. הלוואי שהמדינה תאריך ימים בטוב ותהיה מקום של צדק ושלום, אבל יהיה מה שיהיה, היהדות שלי אינה תלויה בגבולות ובאדמה. היא קשורה בהם – אך לא תלויה בהם. היהדות נודדת איתי לכל מקום בעולם. אני יהודי בכל ישותי. היהדות שלי כל הזמן מאותגרת ומשתכללת. אני נודד בין זרמים והוגים, בין נשיאת היהדות על כתפיי ובין היותי נישא על כתפיה. הייתי רוצה לראות עוד אנשים שותפים לשיח יהודי. מערערים על הקיים, מציעים מודלים שונים, בתוך עולם ההלכה ומחוצה לו.

חיים של בורות

אך המצב שונה בתכלית, והוא עגום ומביך. אנחנו שומעים כל הזמן אנשים שלא אוהבים את היהדות בישראל, משום שבישראל יש זרם יהודי מרכזי אחד והוא הזרם האורתודוכסי. אל מול הזרם הזה אומרים רבים 'זו לא היהדות שלי' ומצהירים 'יש עוד דרכים להיות יהודי'. ונכון, הם צודקים. אבל הם שוכחים שלא מספיק לומר שמשהו אינו היהדות שלי, צריך להסביר למה, וכדאי שלצד ההסבר תובא אמירה חיובית: מהי אם כן היהדות?

ישראלים רבים הפקירו את הזירה היהודית, הם אינם מתעניינים ביהדות ולא עוסקים בה. ישראלים רבים ניזונים מפירורי שולחן האורתודוכסיה. רוב השנה יעסקו בשגרת יומם, וכשירצו לבוא לבית כנסת יפקדו את בית הכנסת האורתודוכסי הקרוב למקום מגוריהם. ישראלים רבים בורים בכל הנוגע למקורות העשירים של היהדות. הם תוקפים מנהגים והלכות כשהללו נראים להם זרים ומוזרים; אינם יודעים להציע חלופה ואמירותיהם שטחיות וחלולות.

לרפורמים ולקונסרבטיבים אין כמעט ייצוג בישראל, והחילונים שבחרו לעסוק ביהדות באופן רציני, ולהציע יהדות שהיא 'עגלה מלאה' וגדושה, אך לא-אורתודוכסית, הם מתי מעט (אגב, כשנדקדק נמצא שרבים מהם באו מרקע אורתודוכסי…).

מצד אחד עומד נציג היהדות: חובש כיפה, שומר כשרות, מניח תפילין, שומר שבת ומשתדל למלא אחר הכתוב בשולחן ערוך. ומצד שני החילוני שאומר 'לא מעוקצך ולא מדובשך'. אפשר לחיות בישראל חיים שלמים וכמעט שלא להידרש לשאלת היהדות. בעוד בארה"ב, למשל, יהודי שואל את עצמו: למה? למה אני לא נוצרי כמו מרבית חבריי ושכניי? ואם הוא חפץ ביהדותו עליו להסביר לסביבתו ולעצמו מהי אותה יהדות, כיצד היא מתבטאת, במה והאם היא שונה מאדם מערבי נוצרי ולמה. התשובות שייתן הן שונות, עמוקות ומגוונות.

יהדות נוסח קליפורניה

במסגרת משלחת לקליפורניה שבה נטלתי חלק לאחרונה, נפעמתי לגלות יצירתיות יהודית שהיא חגיגה של ממש. רבנים חמורי סבר בישראל יאמרו כי "יהודי ארה"ב אינם משויכים ברובם לקהילות", אך בארה"ב יאמרו לך שגם אם מישהו אינו משלם דמי חבר בבית כנסת הרי שיהדותו באה לידי ביטוי באופנים אחרים וצבעוניים; יאמרו הדתיים בישראל: "היהדות נכחדת בשל נישואים בין-דתיים", ואילו בארה"ב יאמרו לך – להיפך! בני הזוג מצטרפים לחיים היהודיים והעולם היהודי מוסיף והולך. בירושלים יגידו כי מי שאמו יהודייה יהודי, ובקליפורניה יגידו – מי שאביו יהודי גם הוא יהודי, ומי שרוצה ביהדות גם הוא יהודי. תתפתח מחלוקת עמוקה, אך על הכל תרחף היהדות: השיח יהודי, הדאגה יהודית. ההכרעות שונות וסותרות, אך היהדות מתפרצת ומבעבעת. ראיתי שם בתי כנסת וסידורים מסוגים שונים, פעילויות יהודיות הלכתיות, לא-הלכתיות ואנטי-הלכתיות, ועוד ועוד. אך היהודי – יהודי. חי, בועט ובצבעים עזים. כל זרם יהודי שם מתגדל מתוך המחלוקת עם הזרמים האחרים. מתוך התכתבות עם התרבות המערבית הסובבת אותם. אך בישראל? אפור. ובעצם – שחור ולבן.

היהודי הישראלי פטור משאילת שאלות. הוא נישא לרוב ליהודי כי סביבתו יהודית. הוא חוגג כי המשפחה חוגגת, ויש אוכל טעים ולמה לא. ברגע שיעזוב את ישראל תיעזב גם היהדות. לא בכדי הדור השני של ישראלים בארה"ב מתבולל יותר מאשר היהודים האמריקניים.

אם אתה יהודי, מה זה אומר? אם אתה מתנגד לאורתודוכסיה, מדוע? האם אתה מתנגד לדברים רק כי הם נראים לך משונים? הרי כל תרבות ומקום מקיימים מנהגים ומסורות שמן הצד עשויות להתפרש כמגוחכות. אפשר לצחוק על טלטול הלולב, אבל האם מזוזה זה לא דבר מצחיק? מצד אחד תוקפים את מי שמקיימים הלכות הכתובות בשולחן ערוך, ומצד שני כשנזקקים לתפילה יהודית הולכים לבית הכנסת האורתודוכסי.

התבוללות ישראלית

וזו בדיוק הצרה עם מסורתיים רבים: כשאין הגות ואין קומה בנויה וסדורה, כאשר יש השתרכות אחר הקטר האורתודוכסי, מה לנו כי נלין כשהקטר נוסע גם לכיוונים שלא מקובלים עלינו? חילונים רבים מגדירים עצמם 'שומרי מסורת'. האם יש בית כנסת 'מסורתי' אחד? (מסורתי דייקא, ולא קונסרבטיבי או רפורמי). בשיחות אין ספור שקיימתי עם מסורתיים אני שומע שוב ושוב את האנחה 'הלוואי שהיה לי כוח לקיים יותר', וכוונתם: 'לקיים יותר מאורח החיים האורתודוכסי'. ישראלים רבים אינם יודעים למנות את חמשת חומשי תורה, בטח שלא את יתר ספרי התנ"ך ואת הסיפורים המרכזיים שבהם, בטח ובטח שאינם יודעים צורת דף גמרא מהי. לעיתים אותם ישראלים יתנגדו לבית כנסת ללא מחיצה… כאומרים: האורתודוכסים הם היהודים האמִתיים. אנחנו, אין לנו כוח או רצון להיות יהודים, אך אם תשאל אותנו מהי יהדות – נצביע על האורתודוכסים. או מכיוון אחר – יתלוננו על קפאונה של היהדות. הדת קפואה? הפשירו אותה!

ההתבוללות האמתית מתרחשת כאן בישראל, לא בארה"ב. בארה"ב היהדות זה עידן ועידנים דינמית וחיה. שם נדרשים בכל יום לעסוק בשאלה מיהו יהודי וחשוב מכך: מהו יהודי. שם קיבלו ומקבלים הכרעות שונות משל האורתודוכסיה (הנמצאת בעמדת מיעוט בחו"ל), שם בנו בתי כנסת וחיברו ספרים יהודיים מתוך היכרות עמוקה של המסורת היהודית לאורך הדורות והתכתבות עמהּ.

הנה דוגמה למה שמעציב אותי: פגשתי בסן פרנציסקו (במסגרת משלחת מטעם 'שלם') בחור הומוסקסואל שגדל בישראל בבית חילוני ואנטי דתי. הוא מעולם לא ביקר בבית כנסת ושנא את הדת. כשהגיע לסן פרנסיסקו הזמינו אותו חבריו להתפלל בבית הכנסת הלהט"בי 'שער זהב'. כשנכנס לבית הכנסת הוא החל לבכות. הוא חווה תפילה עמוקה ומשמעותית ומצא דרך ליהדות. למה לא נמצא לו בית כנסת כזה בישראל? למה ישראל, מקום בו יש יהודים רבים כל כך, לא יכולה להפוך למוקד רוחני של התפתחות זרמים, אירועים, רעיונות וחיים יהודיים שונים וסותרים?

ללמוד עיצוב מחדש

אנשים יכולים לגלות בורות בנוגע ליהדות ואין עם כך בעיה, הרי לכל אחד מאתנו יש תחומים שבהם הוא מבין פחות. אם יש יהודי שלא מתעניין ביהדות בתקופה מסוימת בחייו או בכלל, הבחירה בידיו. הבעיות מתחילות כשהבורים חורצים דעה – ובכך חושפים את בורותם.

מתוך עמדה של ידע והיכרות אפשר לבקר ולהציע חלופה רצינית. אחרי שמבינים את הקונספט העמוק של חוויה דתית – אמונה, חיים הלכתיים ומשמעותם – אפשר להסביר למה מסכימים חלקית או לא מסכימים כלל ולהציע חלופה. היהדות הקונסרבטיבית והרפורמית למשל, כל אחת בדרכה, מציעה הגות, מערכת של טיעונים מנומקים. אפשר להתנגד או להסכים להן, אבל אי אפשר להתעלם מהן. אני רואה לפעמים ברשת תמונה של חרדי ש'נתפס' כשהוא מקיים הלכה שנראית לאדם הבור משונה, והנה – תכף מתחיל פסטיבל האנטי. חברים, אי אפשר להיות בורים ביהדות, ובאותה נשימה לצפות שייקחו אתכם ברצינות. לעג למה שנראה משונה איננו ביקורת.

יש לנו בעיות רבות הקשורות לאי-הפרדת דת ממדינה, אך שינוי יתרחש לא רק במישור החוקתי אלא בראש ובראשונה מכך שלאנשים יהיה אכפת יותר מהיהדות שלהם. כשאני לא אוהב את העיצוב בבית אני יכול לצעוק ולקלל, ושום דבר לא ישתנה. אני יכול ללמוד עיצוב ולעצב בעצמי, או לפחות להציע עיצוב שונה. אז יהיה על מה לדבר.

 

מורדי מילר הוא סטודנט שנה ג' בחוג לפילוסופיה מערבית והגות יהודית במרכז האקדמי שלם