פסל יווני של פרצופים מנוגדים

סבלימינל הוא הצל: דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד בחיי היום-יום

המהירות שבה אדם מסוגל לשנות את התנהגותו מן הקצה אל הקצה יכולה להיות מסחררת, כמשתקף מהספר הנודע "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד". אבל, האם כולנו בעצם דו פרצופיים? בכולנו יש מפלצת חבויה? ד"ר עמית פכלר מנתח את הגישה היונגיאנית לפיצוח אישיותנו.

12 במרץ 2018  |  מאת: ד"ר עמית פכלר

ליטל ממלצרת בבית קפה. המשמרת שלה היום עמוסה למדי – בשולחן אחד צוות הייטקיסטים חוגג סיום פרויקט מוצלח, בשולחן אחר יומולדת למתבגרת. בחור חמוד, מסמיק קלות, בשנות העשרים המאוחרות לחייו, מאותת לה להתקרב. "סליחה, קוראים לי נתי ויש לי בקשה קצת חריגה", הוא אומר בביישנות ועוצר לרגע לקחת אוויר ולאזור אומץ, "את רואה את זאת שיושבת שם בשולחן הפינתי? תוכלי למסור לה את זה ולומר לה שזה ממני? זה חשוב לי מאוד. תודה רבה".

הוא מראה לליטל מפית שעליה שיר, ציור של פרח ומספר טלפון, מקפל את המפית ומושיט לה. "אני מאוד מעריך את זה", הוא מוסיף בחיוך. גם ליטל מחייכת. היא נוטלת את המפית ופונה ללכת לסועדת בשולחן הפינתי, שאינה יודעת שליטל נושאת עימה בשורה רומנטית עבורה; אלא שלפתע רגלה מחליקה קלות, היא מתייצבת במחיר שמיטת המגש, הספל וקנקן החלב שעליו – והמפית המקופלת צונחת לתוך שביל החלב.

"מטומטמת", ליטל שומעת מאחוריה את הבחור, "את לא יכולה להסתכל לאן שאת הולכת?! בקשה פשוטה את לא יכולה לבצע! ססס… אנ'לא מאמין, איזה דפוקה". הבחור קם ממקומו, דופק בחוזקה על השולחן, מתכופף לערימת הסכו"ם ושברי הספל ודולה את מפיתו מן הערימה. ליטל, אילמת מתדהמה, עוקבת אחריו במבטו כשהוא ניגש לסועדת הפינתית, פותח את המפית ומגיש לה אותה בחיוך נבוך. "קחי, זה בשבילך".

דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד? כולנו קצת כאלה

כרזה מאויירת של המחזה דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד

כרזה המתארת את עוה"ד אטרסון מתבונן בדוקטור ג'קיל עובר מטמורפוזה למר הייד. מסתבר ש"כולנו קצת כאלה".

המהירות שבה אדם מסוגל לשנות את התנהגותו מן הקצה אל הקצה יכולה להיות מסחררת. הסופר הבריטי רוברט לואי סטיבנסון כתב נובלה על אודות רוצח סדיסט המתחבא בביתו של רופא טוב לב. הדמויות בסיפור רודפות אחר הרוצח ואינן מצליחות ללכדו עד לסוף הסיפור, אז מתגלה כי הרופא טוב הלב והמפלצת הם למעשה אותו אדם עצמו.

בעקבות הסיפור, שנקרא "המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד", אנו משתמשים היום בצירוף "דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד" כדי לציין שני פנים שונים ומנוגדים אצל אותו אדם. נכון, לא כולנו מחליפים צורה באופן דרמטי כמו רופא מציל חיים שהופך לרוצח שנוטל חיים, אבל כולנו מדי פעם דומים לבחור מבית הקפה שבו עובדת ליטל.

פיצול מובנה באישיות או משחק מתוחכם של כאילו?

הכפילות המאפיינת את הנפש האנושית זכתה לתשומת ליבם של משוררים ושל פסיכולוגים. אובידיוס, המשורר הרומי, כתב על המטמורפוזות – שינויי הצורה – של האלים היווניים, בדרך כלל במטרה להערים על אויביהם או כעונש על חטא. גם אשת לוט שינתה את צורתה לנציב מלח – אף שספק אם הדבר מביע שינוי פסיכולוגי כלשהו באישיותה. פרנץ קפקא כתב על גרגור סמסא האומלל שהתעורר בוקר אחד בגופו של שרץ, ואורי אורלב סיפר את גרסתו לגלגול הקפקאי בסיפורו "קשה להיות אריה". גם בסדרת ספרי "הארי פוטר" מוקדש מקום נכבד ל"שינויי צורה" ולאנשי זאב המחליפים זהות בלילות של ירח מלא.

הרעיון שלפיו קיים פיצול מובנה באישיות מהלך קסם ואימים על בני האדם. בפסיכיאטריה קיים פולמוס עתיק סביב השאלה אם אומנם יכולים אנשים להתפצל לאישיויות שונות מבלי לזכור את פעולותיהן של אישיויות אלה, או שמא מדובר במניפולציה מתוחכמת של שחקנים מוכשרים במיוחד הרוצים להתחמק מאחריות למעשיהם.

האמת מצויה כנראה באמצע: מנגנונים עזים של ניתוק, דיסוציאציה בלעז, מצויים בכל אחד ואחד מאיתנו; הם עוזרים לנו להישמר מהצפה רגשית ומופיעים גם כתגובה לטראומה. לאישיות שלנו צדדים רבים, ולכולנו גם צדדים אפלים. מבחינה נפשית, ככל שנתקשה לשאת את הצדדים האפלים שלנו, צפויה להתפרץ "אישיות" בלתי רצויה מתוך-תוכנו, ודווקא ברגעים המפתיעים ביותר.

צילום פנים של הפסיכולוג קרל גוסטב יונג שחור לבן

בקר בצד האפל, יש שם עוגיות…" הפסיכולוג קרל גוסטב יונג".

הפרסונה והצל: האם אפשר להפריד את הטוב והרע?

כך מתאר ד"ר ג'קיל, במכתב שהשאיר לאחר מותו, את מניעיו להתפצלות: "כיוון שבמהותי אני אדם כפול, יכולתי לזהות את הניגודים שנאבקו בנפשי. התחלתי לשקול בהנאה, כמו חלום בהקיץ שהחולם משתעשע בו, הפרדה בין שני היסודות האלה – הטוב והרע. אמרתי בליבי: אם כל אחד מהם יוכל להשתכן בגוף נפרד, ישתחררו החיים מהסבל. החוטא יוכל ללכת בדרכו שלו, חופשי ממוסר הכליות והחרטה של תאומו היצר הטוב, והצדיק יוכל לצעוד איתן ובטוח בנתיב הצדק שלו. אבל איך אפשר להפריד אותם זה מזה?" (כל הציטוטים בתרגומה של עטרה אופק, הוצאת כתר, 2011).

"אולי", תוהה אחת הדמויות בסיפורו של סטיבנסון, למראה מיסטר הייד המחליא, "זו פשוט קרינה של נשמה נתעבת, שמסתננת לה כך ומשנה את צורת הגוף שבו היא שוכנת?"; לא קרינה ולא דיבוק, וגם לא הסתננות מבחוץ, יטען הפסיכולוג קרל גוסטב יונג. יונג גרס שכל אישיות בנויה מחלקים שונים. שניים מהם הינם הפרסונה והצל.

הפרסונה מתייחסת למסכה החברתית, כרטיס הביקור של האדם, או אם תרצו: הרושם שהוא שואף לעשות על סובביו. הצל, לעומת זאת, מנקז אצלו את כל מה שאיננו יכולים להעלות על דעתנו ביחס לעצמנו: אלימות, מיניות חסרת גבולות, ילדותיות לא מווסתת וכדומה.

האדם שהיה גם ד"ר ג'קיל וגם מיסטר הייד בנה לעצמו פרסונה של רופא טוב לב, אך השאיפה לנתק את טוב הלב מהצדדים האפלים יצרה את מיסטר הייד. עד כמה הייתה מודעת היציאה של מיסטר הייד מתוך האישיות? בואו נקשיב היטב: "הייתי הראשון", מתוודה ד"ר ג'קיל רגעים ספורים בטרם ישתלט עליו מיסטר הייד כליל, "שהיה מסוגל להופיע בעיני הציבור כאדם הגון ומכובד, ובן רגע יכולתי – כמו תלמיד שובב – להשליך את התכונות האלה ולצלול בקלות דעת אל תוך ים הפשע וחוסר האחריות". הבחור המבויש מבית הקפה בנה לעצמו פרסונה של אדיבות ועדינות, אך הפרסונה אינה מוחקת את הצדדים האחרים שבו, והם יתגלו, ובצורה מכוערת, ברגעים מסוימים.

השיטה של יונג: להתיידד עם השדים שבך

האם יש דרך לווסת את הצל? יונג הציע כי כדאי לאדם ללמוד ולהכיר את הצדדים החבויים בצד הצל שבאישיותו ולהתיידד עימם, וכך להתקרב לאינטגרציה נפשית. הצל מתחבא (ממש כמו מיסטר "הייד") מתחת לסף המודעות, באופן סאבלימינלי, אך בתנאים מסוימים עלול לעלות ולהשתחרר כמו שד מתוך בקבוק (כשמו של סיפור נוסף מאת סטיבנסון): איש דת מוסרני וקפדן שמתגלה כמתעלל מינית, הלוחם הגדול בפשיעה שמתברר כי הינו עבריין בעצמו – אלה רק שתי דוגמאות יומיומיות לצל שמתחבא, כמו מיסטר הייד, תחת המעטה הפוטוגני של הפרסונה.

דארת' וויידר מחזיק סייבר לייזר

בכולנו יש קצת – dark side…

לרוב, כאמור, צד הצל מאיים כל כך על הנפש שבה הוא מתגורר, שהיא מתנתקת מהמודעות לקיומו. כאשר אדם מבין שנפשו מפוצלת, תהליך האיחוי הוא שברירי ומסוכן, ועלול להסתיים בהתאבדות. ד"ר ג'קיל כותב כי "אין לי כל כוונה להיכנס לפרטים על כל המעשים השפלים שהיה לי חלק בהם (כי אפילו עכשיו אינני יכול כמעט להודות שאני ביצעתי אותם)… יצר נעלם בתוכי התפתה שוב להעמיד בניסיון את מצפוני"; ובדומה לו, בדרן פופולרי ואהוד נעצר בחשד לתקיפה וסיפר כי "כשהדברים התגלגלו התחלתי לפעול בצורה לא רציונלית לגמרי… נתקלתי בעולם שלא מוכר לי, נמשכתי אליו ובאותה מידה סלדתי ממנו, הלכתי על הקצה… מה, אני מטורף? איזה שד נכנס בי" (מתוך תמלילי החקירה של דודו טופז) .

יום אחד בשנה: הזמנה לגעת בצל

חג פורים למשל, מספק הזדמנות למפגש עם הצל שלנו, לתת ביטוי חיצוני לדברים שאנו לא מעיזים לומר על עצמנו ביומיום, להמיר את המסכה החברתית המקובלת בהחצנת צד הצל: כל ההמנים, המפלצות, השדים והרוחות, גיבורי העל וההם-שאין-לומר-את-שמם אשר יצעדו בהמוניהם בעדלאידע, מספרים סיפור פסיכולוגי עתיק: לפרסונה שלנו יש גם צל. אם נכיר אותה, נכיר בה, וניתן לחלקים שבה לבוא לידי ביטוי בצורה מווסתת, נקטין את הסיכוי של מיסטר הייד להשתלט עלינו.

אולי אם הבחור מבית הקפה היה מרשה לעצמו לפעמים להחצין את הרגשות שלו ביומיום במקום להציג תמיד חזות ביישנית ועדינה, הוא לא היה מתפרץ כך על ליטל.

 

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.