סמינר בקבוצה קטנה במרכז האקדמי שלם

מדעי הרוח מבשרים את השינוי

בארצות הברית קוראים לזה חינוך ליברלי: לימוד בכיתות קטנות מתוך שיחה ודיון בנושאים רלוונטיים לחייהם של הסטודנטים הצעירים המחפשים אחר עומק. כך נצלח את המשבר המתמשך במדעי הרוח בישראל

10 בנובמבר 2016  |  מאת: עידו חברוני

הנתונים השנתיים שפרסמה השבוע המועצה להשכלה גבוהה מראים שוב את השחיקה המתמשכת בלימודי מדעי הרוח בישראל. מיעוט הנרשמים והיעדר הטיפול בסוגיה מובילים לסגירתם של חוגים ולפיטורי מרצים. מה גורם למשבר העמוק במדעי הרוח?

תלוי את מי שואלים. בעוד שיש כאלה התולים את התמעטות הסטודנטים בגישה התועלתנית המנחה כיום צעירים רבים בבחירת תחום הלימודים, יש גם מי שטוענים כי אין מספיק תקציבים לקידום מדעי הרוח. לטעמי, שני ההסברים אינם מספקים.

זהות לפני הכל

למרות התועלתנות, כביכול, של הסטודנטים, דווקא בשנים האחרונות עולה באופן ניכר מספר הצעירים הבוחרים להשהות מרצונם את גיוסם לצבא וכתוצאה מכך את התחלת הקריירה. צעירים אלו מבקשים לברר את מקורות הזהות שלהם – המסורת היהודית, ההגות המערבית, המצב החברתי בישראל – ומוצאים מענה במסגרות הלימוד של המכינות הקדם צבאיות, שנת השירות וישיבות הסדר.

ומה לגבי התקציבים? ודאי שיש מקום להגדיל את תקצוב מדעי הרוח בישראל, תמיד יש. אך הגדלת תקציבים לא תפתור את הבעיה כולה. כדי להציל את מדעי הרוח יש צורך בשינוי תפיסתי עמוק, שינוי שיאפשר להגדיר מחדש את מטרתם של מדעי הרוח באקדמיה הישראלית בכללותה.

כיום, הלימודים לתואר הראשון במדעי הרוח הם מחקריים באופיים ומורכבים בעיקר מהפרקטיקה של החוקרים העוסקים בתחום. מי שבוחר ללמוד בחוגים אלו מוצא את עצמו לא אחת מתמחה בתחומים צרים מאוד ולכן, ודאי שחוגים אלו אינם מוצגים כרלוונטיים לסטודנטים בכלל ולסטודנטים שבוחרים ללמוד מקצועות מדעיים בפרט, שהרי מה יועילו להם חרוזי אלתרמן או הגותו של הובס במעבדה?

אך המחקר במדעי הרוח חשוב. הוא עוזר לנו להבין את החברה ואת המרחב הפוליטי. הוא מרחיב את גבולות הידע שלנו על העולם שבו אנו חיים. הבעיה היא שמחקר אמנם מקדם את מדעי הרוח, אך הוא אינו מביא סטודנטים. להיפך: ככל שגוברת ההתמקצעות במחקר מדעי הרוח, כך פוחת מספר הסטודנטים שנרשמים אליהם.

הלקח שניתן להפיק מפריחת המכינות הקדם-צבאיות הוא שסטודנטים יבואו למקום שהוא רלוונטי עבורם. רלוונטי לא במובן המקצועי-מחקרי הצר, אלא במובן ההומניסטי הרחב, של עיסוק במשמעות החיים.

החברה זקוקה למדעי הרוח

פיתוחה של מערכת הוראה לתואר ראשון, המבוססת על הנחות יסוד שונות מהנחות היסוד הקיימות היא המפתח לשינוי המצב. דגם כזה מוכר מזה שנים רבות בארה"ב ומכונה חינוך ליברלי. באוניברסיטאות רבות בארה"ב מתקיימת חלוקה ברורה בין לימודי התואר הראשון ללימודי התארים המתקדמים. בעוד שלימודי ההתמחות דומים ללימודים המקבילים בישראל, מטרות הלימודים לתואר ראשון שונות: מטרתם היא פיתוח הסטודנטים לא כמומחים אלא כבעלי השכלה רחבה; לא כחוקרים, אלא כאנשים ש"שום דבר אנושי אינו זר להם".

במקום לקבץ כמה שיותר סטודנטים באולם ההרצאות, מדגיש הדגם הזה את הלמידה בקבוצות קטנות; במקום הוראה פרונטאלית וסמכותנית, מושם דגש על שיחה ודיון. ההוראה הפרונטאלית למאסות של תלמידים מפתחת גישה סטודנטיאלית של שינון החומר ו'הקאתו' במבחן. הגישה המוצעת כאן מאפשרת לסטודנטים לפתח גישה ישירה לטקסט, עצמאות מחשבתית ויכולות ביטוי בעל פה ובכתב.

השינוי בהוראת מדעי הרוח נחוץ. למעשה, ייתכן שהוא כבר מזמן הפך להכרחי. לא רק להמשך דרכם של הסטודנטים באקדמיה, אלא גם, ואולי בעיקר, הכרחי להמשך דרכנו כחברה.

ד"ר עידו חברוני הוא המנהל החינוכי של המרכז האקדמי שלם

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.