סטיאגרהא או התנגדות פסיבית

קורא:

האם קיימת עדות היסטורית כלשהי להצלחה שלמה של כוח-הנפש או כוח-האמת? נראה לי כי לא קרה אי פעם שאומה קמה באמצעות כוח-הנפש. אני עדיין חושב שעושי הרע לא יפסיקו לחולל את מעשי העוולה שלהם ללא ענישה פיסית.

גנדי:

המשורר טולסידאס אמר: "בשעה ששורש הדת הוא רחמים או אהבה, שורש הגוף הוא אנוכיות. לכן כל עוד אנו נושמים, אל לנו לעזוב את הרחמים". בשבילי זוהי אמת מדעית. אני מאמין בזה כשם שאני מאמין ששתיים ועוד שתיים הן ארבע. כוח האהבה הוא כמו כוח-הנפש או כוח-האמת. יש לנו הוכחות לכך שהוא עובד בכל רגע – היקום פשוט ייעלם ללא קיומו של הכוח הזה. אבל אתה מבקש הוכחות היסטוריות. אם כך, עלינו להבין את משמעות המושג היסטוריה: המקבילה של המילה "היסטוריה" בגוג'ראטית אומרת "זה קרה כך". אם זוהי המשמעות של היסטוריה, הרי ניתן לספק הוכחות היסטוריות בשפע. אך אם משמעותה של ההיסטוריה היא קורותיהם של מלכים וקיסרים, לא תמצא שום הוכחה של כוח-הנפש או של ההתנגדות הפסיבית בהיסטוריה מסוג זה. הרי אינך מצפה למצוא מחצבי כסף במכרה של בדיל.

 

ההיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה היא תיעוד של כל המלחמות בעולם. לכן האנגלים נוהגים לומר שאומה שאין לה היסטוריה, כלומר – אין לה מלחמות – היא אומה שמחה. קיים תיעוד מדויק ומפורט בהיסטוריה על קורות חייהם של מלכים וכיצד הם נעשו ליריבים; אך אם זה באמת כל מה שאירע בעולם, הוא כבר מזמן היה מגיע לקצו. אם הסיפור של היקום התחיל במלחמות, לא היה אפשר למצוא שום אדם חי כיום. אותם אנשים שנלחמו נגדם נכחדו (למשל, הילידים של אוסטרליה, שהפולשים כמעט לא השאירו מביניהם אפילו ניצול חי אחד). אנא שים לב שהילידים הללו לא השתמשו בכוח-הנפש כדי להגן על עצמם, ואין זה דורש ראיית עתיד משוכללת כדי לראות שהאוסטרלים עצמם יפגשו באותו גורל של קורבנותיהם. תרחיש זה פועל לפי הפתגם "אלה שפונים של החרב, יושמדו על-ידי אותה החרב".

העובדה שיש כל כך הרבה בני-אדם שעדיין נושמים בעולם הזה מצביעה על כך שהעולם מבוסס לא על כוח הנשק כי אם על כוח האמת או האהבה. לכן ההוכחה הגדולה ביותר שאין להטיל בה דופי על אודות ההצלחה של הכוח הזה מתקיימת, ולו רק מכורח העובדה שעל אף כל מלחמות העולם – הוא ממשיך לסוב על צירו.

אלפים, ואפילו עשרות אלפי אנשים, למען המשך קיומם בעולם הזה – סומכים על הפעלה אקטיבית של כוח הנפש או כוח האמת. מריבות קטנות של מיליוני משפחות בתוך השגרה היומיומית של חייהן נעלמות לנוכח יעילות השימוש בכוח זה. מאות אומות חיות בשלום, אך את זה ההיסטוריה אינה יכולה ואינה רוצה לציין! ההיסטוריה היא למעשה דוח ההפרעות בפעילותו המאוזנת של כוח האהבה או כוח הנפש. הבה נתבונן יחד בסיפור הבא: שני אחים רבים זה עם זה, אחד מהם מתחרט ומצית מחדש את  האהבה שהייתה רדומה בתוכו, והשניים שוב חיים בשלום זה עם זה – את הסיפור הזה איש אינו מתעד. אבל אם שני האחים, באמצעות התערבותם של עורכי-דין או באי-כוח אחרים מטעמם, יתחמשו זה כנגד זה או יפנו לבית משפט (שהוא צורה אחרת של הפגנת תוקפנות) – מעשיהם מיד יעוררו את עניינה של העיתונות, הם יהפכו לשיחת העיר וקרוב לוודאי ייזכרו בדפי ההיסטוריה. ומה שנכון לגבי משפחות וקהילות נכון גם לגבי אומות. אין כל סיבה לחשוב שחוק אחד תקף לגבי משפחות וחוק אחר לאומות. ההיסטוריה, אם כן, היא תיעוד של ההפרעות בדרך הטבע. בהיותו טבעי, כוח-הנפש אינו נרשם בהיסטוריה.

 

הקטע תורגם ע"י ד"ר נעמה שלום, מרצה בחוג ללימודים הומניסטיים, במרכז האקדמי שלם.