יום שישי ה-13
כיתוב יום שישי ה-13 עם חולים שחורים מצויירים

מיתולוגיה יהודית: 5 יצורים שלא כדאי לפגוש ביום שישי ה-13

יום שישי ה-13, סמל לאמונה טפלה על אודות מזל רע, הפך מזמן לציר עלילה מרכזי בסרטי אימה למיניהם. הרי למה מפלצות ושדים באים לעולם אם לא בגלל מזל רע? לרגל יום שישי ה-13 שעבר עלינו לרעה, אספנו לכם כמה יצורי אימים מהמיתולוגיה היהודית דווקא

15 באוקטובר 2017  |  מאת: גיל סלוביק

כך או אחרת, אנו ממליצים לכם שלא לחשוש מיום שישי ה-13. ביהדות מדובר דווקא על מספר חיובי: בר מצווה. עם זאת, בשעות הצהריים כדאי להישאר בבית. שלא תפגשו איזה קטב מרירי…

1. אורשינה: עוף החול הפולני

אורשינות

כמה אורשינות צריך כדי להחליף נורה? אפס. היא כבר תשב בחושך לבד

מיתולוגיות רבות מתארות מפלצות עם כוחות מאגיים מופלאים, אך רק היהדות הצמיחה מפלצת שכוח העל שלה הוא יצירת רגשי אשמה.

התלמוד הבבלי, במסכת סנהדרין, מתאר את סדר היום הבלתי אפשרי של נח, ההוא מהמבול, בניהול התיבה שוקקת החיים שלו. במיוחד ממחישים לנו חז"ל את הקושי בהתאמת התפריט המתאים לכל חיה. בתוך סך סיפורי הזוועה על אודות נח ובני ביתו בגן החיות הצף שלהם (ואל תשאלו למה לנח חסרה אצבע), מתוארת סצנה ייחודית: בעוד כל החיות צובאות על נח כדי לקבל את מזונן, משל היו ישראלים בבופה של הכול כלול, רק חיה אחת נותרת בצד בשקט: אורשינה.

בשלב מסוים תוהה נח מדוע האורשינה יושבת לבד בפינה בחושך מבלי לבקש אוכל, ומקבל תשובה פולנית למהדרין: "א"ל חזיתיך דהות טרידא אמינא לא אצערך" ("ראיתי שאתה טרוד, אמרתי: לא אצערך"). רגשות האשם המתעוררים בנח נוכח רעבונו הבלתי מדווח של האורשינה גורמים לו להעניק לאותו אורשינה מתנה שווה במיוחד ובלתי פרופורציונלית בעליל: חיי נצח. מזכיר לכם את הפניקס, עוף החול? גם לרש"י: "אורשינא – עוף ושמו חול בלשון המקרא ואינו מת לעולם".

משתלם להיות פולני.

 

2. קטב מרירי: הרבה עיניים בלי עין הרע

קטב מרירי

לא הייתם רוצים להיות אופטומטריסט של קטב מרירי

צמד המילים "קטב מרירי" מופיע בספר דברים, בשירת האזינו: "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן-בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח-בָּם עִם-חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר". מבחינת פשט הדברים יש המפרשים את הביטוי המוזר כ"חץ מורעל", יש המפרשים אותו כ"חורבן מר", ויש מגוון פירושים יצירתיים נוספים.

אבל למי אכפת הפשט? חז"ל, במדרש איכה, התבססו על הפסוק בתהילים:" מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם", כדי לתאר את הקטב המרירי כסוג של שד השולט בעולם בימי "בין המצרים" (י"ז בתמוז עד ט' באב), ופעיל בעיקר בשעות הצהריים.

איך נראה אותו שד מסתורי? ר' יוחנן מתאר אותו כך: "כולו מלא עיניים קליפות קליפות ושערות שערות" בעוד ריש לקיש טוען ש"עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותה אין לו חיים מעולם". במדרש תנחומא מדמים את הקטב המרירי דווקא לסוג של חד קרן יהודי: "ראשו דומה לעגל וקרן אחת יוצאה בין מצחו… והוא עשוי אפסיין". בקיצור: לא משהו שהייתם רוצים לפגוש בסמטה חשוכה, ועוד יותר לא בסמטה מוארת.

 

3. אדני השדה: ביגפוט, מאחוריך

אדני שדה

פגשתם אדני שדה? תחתכו את חבל הטבור

המשנה במסכת כלאיים מזכירה כמה יצורים, וביניהם את "אדני השדה". בעוד חלק מהמפרשים מתארים את אדני השדה כסוג של קוף קדמוני, התלמוד הירושלמי מתאר אותו כיצור מיתולוגי: "בר נש דטור הוא והוא חיי מן טיבורייה – איפסק טיבורייה לא חיי" (אדם השדה הוא, וניזון מטבורו – ייחתך טבורו, לא יחיה).

עד כאן הכול נשמע רגוע למדי. אך בפירוש "שפתי חכמים" על ויקרא י"ט, ל"א (על המילה "הידעונים"), מתוארת חיה ששמה "ידוע" והתיאור שלה זהה לתיאור הירושלמי של "אדני השדה". כלומר, כנראה ה"ידוע" ו"אדני השדה" הם אותה חיה.

אך הפעם התיאור של אותו יצור מסתורי רגוע פחות: "כמין חבל גדול יוצא משורש שבארץ שבו גדל אותה חיה… ומטיבורו מחובר לחבל היוצא מן השורש, ואין כל בריה רשאי לקרב כמלוא החבל – שטורפת והורגת… על כל סביבותיה, וכשבאין לצודה אין אדם רשאי לקרב אצלה אלא מורים בה בחץ אל החבל עד שהוא נפסק והיא מייד מתה".

בקיצור: ראיתם חיה ענקית ושעירה מחוברת לקרקע? תחתכו עניין.

 

4. ערוד: אדם נשך כלב?

ערוד

זו לטאה? זה צב? זה ערוד! (למצולם אין קשר לכתבה)

זואולוגית, ערוד הוא סוג של חמור בר. מיתולוגית, ערוד הוא יצור כלאיים נודניק במיוחד. בתלמוד הירושלמי, למשל, נקרא הערוד "חברבר" ומתואר כיצור כלאיים של נחש וצב (או חרדון) שנוטה להפריע למתפללים בזמן התפילה.

גם התלמוד הבבלי וגם התלמוד הירושלמי מספרים על ערוד שבחר להיצמד לר' חנינא בן דוסא דווקא באמצע התפילה, אך סופו היה עגום: "אמרו עליו על ר'חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל. נשכו ערוד – ולא הפסיק. הלכו תלמידיו ומצאו מת על פי חורו. אמרו אוי לו לאדם שנשכו ערוד, אוי לו לערוד שנשכו לבן דוסא."

מה לעשות במקרה של נשיכת ערוד? לפי התלמוד כדאי להגיע כמה שיותר מהר למקור מים ולהקדים את הערוד, שכן הראשון מבין הנושך והננשך שיגיע למקור המים יינצל, והשני ימות.

 

5. הגולם: זה כתוב לו על המצח

הגולם

הגולם של המהר"ל מפראג. שימושי ביותר

מה המשותף לבני יעקב, לרבא, לשלמה אבן גבירול, למהר"ל, לשמואל החסיד ולאבן עזרא? לכולם מיוחסת בריאת "גולם".

בניגוד למקובל לחשוב, "גולם" אינו הנהג העומד לפניך בצומת ולא מתחיל את נסיעתו מיד כשהרמזור הופך לירוק. מדובר על גוש חומר, בחלק מהמקרים מתכת, שמפיחים בו רוח חיים בשיטות שונות ולמטרות שונות.

השיטה המקובלת היא לכתוב על מצחו של הגולם את המילה "אמת", וברגע שרוצים להמיתו – פשוט למחוק את האות א' כך שנוצרת המילה "מת".

גלמים הופיעו בספרים ובסדרות שונות, לרבות פרק זכור לטוב של "תיקים באפלה", אך האגדה הידועה ביותר על גולם היא הגולם שיצר המהר"ל מפראג בעליית בית הכנסת שלו, ופעל ככוח מגן לטובת העם היהודי בתקופת עלילות הדם. זהו "הגולם מפראג" המפורסם.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום הפתוח הקרוב.