בספרה 'מגילת אסתר: מאחורי המסיכה', משתמשת ד"ר תמר עילם-גינדין בעניין היהודי כדי לפרוש תמונה היסטורית ובלשנית של איראן הקדומה. לכבוד יום האישה אנו מביאים בפניכם את פרקה על הכוח הנשי.
א וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֨לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה׃
ב וַיֹּ֩אמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵֽלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּֽשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃
ג וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֨יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּֽשָׁתִֽי׃
תרגום אלפא מוסיף כאן שאסתר התקשתה לענות כי הנבל היה מול עיניה, אבל אלוהים נתן לה את הכוח כשקראה לעזרתו.
ד כִּ֤י נִמְכַּ֨רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַֽהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִ֠לּוּ לַֽעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֨רְנוּ֙ הֶֽחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ׃
ואִלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי.
שני התרגומים היווניים מתרגמים כאן את התנאי הבטל כמציאות: "כי נמכרנו, אני ועמי, להשמיד, לבוז ולהיות עבדים – אנו וילדינו כעבדים וכשפחות – ואני החרשתי, כי אין הצר שווה בנזק המלך".
.הכתרתה של אסתר, ציור: זאן פרנסואה דה טרוי
תרגום השבעים אומר: "כי אין הצר (האויב) ראוי לחצר המלך".
תרגום אלפא מוסיף: "לא רציתי לומר לך כדי לא להטריד את אדוני, כי האיש שעשה לנו את הרעה הזאת שינה את דרכיו".
מעניין שהיום כשאנו, דוברי העברית המודרנית, מצטטים את הפסוק הזה, אנחנו מפרשים את "צר" כ"צער": אין הצ(ע)ר שווה בנזק המלך. כך מתרגמים גם רבים מהתרגומים הפחות מסורתיים לאנגלית.
ה וַיֹּ֨אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַֽעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃
תרגום אלפא מרחיב: "מי הוא זה אשר מלאו לבו להשפיל את סמל מלכותי לבלתי יְרֹא אותך?" (שהרי אסתר רק אמרה שהם נמכרו לעבדים ולשפחות ולא שציוו להשמידם). וממשיך: "ויהי כראות המלכה שחטא גדול היה זה בעיני המלך, השונא רע, ותאמר: 'אל נא באפך, מלכי, כי רב לי שמצאתי בך נחמה. סעד את לבך, מלכי, ומחר אעשה כדבריך'". אבל המלך נשבע שהיא חייבת לומר לו מי היהיר שעשה זאת ונדר לעשות למענה כל שתבקש.
ו וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה׃
מגילת אסתר. צילום Chefallon
תרגום אלפא מוסיף: "החבר שלך".
ז וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּֽחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵֽאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָֽרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃
האם אסתר הייתה יכולה לשנות את רוע הגזירה? האם היא יכלה בכלל לבקש שיוציאו להורג את המן?
ראינו כמה פעמים שלפי ההיסטוריונים היוונים היה לנשים האיראניות (בנות החורין, כמובן) מעמד גבוה מאוד יחסית לאחיותיהן בארצות אחרות, ולבנות המלוכה הייתה השפעה מרחיקת לכת בחצר המלך. הדבר נכון גם בהחלטות של חיים ומוות.
כבר סיפרנו בפרק א' שח'שיארשא קיבל את הכתר, ולא אחיו הגדול מאם אחרת, כי אמו הוטאוסה בת כורש בעצם הייתה זו ששלטה בחצר המלך. הרודוטוס (3.134) מספר שהיא גם הייתה זו ששכנעה את בעלה דאריוהוש לצאת למלחמה נגד היוונים. התירוץ הרשמי היה שהיא רוצה משרתות מערים מסוימות ביוון, אבל האמת היא שהרופא היווני שלה ריפא אותה מגידול או מדלקת בשד, וביקש בתמורה שתאמר למלך את הדברים שהוא שם בפיה.
קטסיאס מספר שאַמֶסְטְרִיס, אשתו של קסרקסס ואמו של ארתקסרקסס הראשון, השפיעה על בנה להוציא להורג מנהיג מרד שהרג את אחד מבניה האחרים אך קיבל שבועה והבטחה שלא יאונה לו כל רע (לקח לה חמש שנים, אבל בסוף היא הצליחה). היא שכנעה אותו לסלוח לאחד מחבריו שנידון למוות בעקבות אירוע ציד בלתי הולם (הוא העז להרוג אריה שתקף את המלך לפני שהמלך צד משהו, ובכך להיות הראשון שהורג חיה במסע הציד הזה!). ארתקסרקסס גם אִפשר לה להוציא להורג (בשיפוד על שלושה מקלות, תודה ששאלתם) את הרופא היווני של בתה אמיטיס, ששכנע את הבת לשכב אִתו כתרופה למחלתה, ואז נטש אותה לאנחות כשמצבה הורע.
גם כבת זוג היה לאמסטריס כוח בלתי מבוטל על קסרקסס. בפרק ה' סיפרנו כיצד, לדברי הרודוטוס, קסרקסס נאלץ לתת לאהובתו-אחייניתו-כלתו (אשת בנו) ארטאינטה את הגלימה הצבעונית שארגה לו אמסטריס. הוא ידע שאמסטריס תשתגע מקנאה, והנערה ארטאינטה לא הקלה על המצב כשהסתובבה עם הגלימה בארמון ונפנפה בה לכל עבר. אמסטריס חיכתה לשעת כושר אחרת שבה המלך חייב למלא כל משאלה: משתה יום הולדתו.
אסתר מאשימה את המן ציור ארנסט נורמנד.
היא ביקשה ממנו את אמה של הנערה, אשת אחיו של קסרקסס. הסיבה היא שקסרקסס במקור התאהב באשת אחיו (ששמה אינו מוזכר). היא סירבה לחיזוריו. הוא השיא את בנו דריוס לבתה כי חשב שאולי כך תתרצה, אבל מה שקרה הוא שהאם עדיין לא נענתה לו, ובינתיים הוא התאהב בבת. בכל מקרה, אמסטריס ביקשה את האם ולא את הבת. היא לא הרגה אותה, אם כי אולי זה היה יכול להיות אנושי יותר ממה שעשתה לה בפועל. (לפרטים, קוראי הספר המבוגרים מוזמנים לעיין בהרודוטוס 9.112.1.)
האישה שפחות השפיעה על החלטותיו של קסרקסס, וחבל, היא ארטמיסיה, אחת משָׂרות הצבא שלו. ארטמיסיה הייתה מלכת קאריה אשר ביוון ובת ברית של קסרקסס. היא תרמה לצי שלו חמש ספינות, שהיו הטובות ביותר אחרי הספינות הפיניקיות, והיא הייתה זו שיעצה לו לא לצאת לקרב ימי נגד היוונים אלא לתקוף במסלול מסוים דרך היבשה, כי הצי של היוונים טוב יותר. קסרקסס בחר להקשיב ליועצים האחרים, ונחל תבוסה קשה בקרב סלמיס.
ובחזרה לנשים משפיעות: בתקופה מאוחרת יותר, קטסיאס מספר על פאריסאטיס, אשתו הבבלית של דריוס השני (החוק שמאפשר לשאת מלכות רק משש משפחות הקושרים לא נאכף בחומרה) ואמו של ארתקסרקסס השני, שהייתה האישה החזקה ביותר, אולי אפילו האדם החזק ביותר, בהיסטוריה של החצר האח'מנית. חיים ומוות היו על פי בקשתה, והיא גם הוציאה להורג בעצמה בצורות יצירתיות מאוד – בתנאי שהמלך אישר. והוא אישר.
גם סְטַטֵירָה, אשת בנה, הייתה בעלת השפעה בחצר – לנו ידוע על מינויי אחשדרפנים ועל הוצאות להורג – והיריבות בינה לבין חמותה הסתיימה ב{{{כך שהיא הורעלה}}} למוות. גם היא הייתה יצירתית מאוד בהוצאות להורג.
ב"חיי אישים", פלוטרכוס דווקא מציג את סטטירה באור חיובי.
יש המנסים לזהות את אמסטריס, אשתו של קסרקסס, עם אסתר או עם ושתי: עם אסתר, כי יש בשמה כל האותיות של אסתר, ועם ושתי – כי כבר ראינו שמא' בתחילת מילה אפשר להיפטר באמתלת פרוטזה (למרות שכאן באמת אין צורך), שחילופי ו'/מ' הם עניין שבשגרה בשאילות בין שפות בעולם העתיק, ושביוונית יש עיצור אחד לס' ולש' – סיגמא. ובצורה יותר גרפית: אמסטריס = (א)ושתרי(ס).
כסרסס על עמוד בארמונו. פרסופוליס איראן צילום Jona Lenderin
הזיהוי עם אסתר בעייתי עוד לפני שקראנו וראינו שהיא הייתה אישה אכזרית באופן בלתי רגיל – ואלה לא כל הסיפורים. הבעיה העיקרית היא שאנחנו יודעים בדיוק את הייחוס של אמסטריס. אביה היה אוטָנֶס, מששת חבריו הקרובים של דריוס שסייעו לו לעלות לשלטון (פרטים בפרק ט'). הם קיבלו בתמורה את הזכות להיכנס אליו בלי לבקש רשות קודם, ואת ההבטחה שהמלכים יישאו לאישה ראשית – מלכה – רק נשים משבע המשפחות האלה. דאריוהוש כפוי הטובה אינו נותן לאוטנס קרדיט ראוי בכתובות הסלע, אך כן מזכיר אותו ואת ייחוסו: הוּתָאנַה בן ת'וּחְ'רַה, פרסי (משמעות השם: "בעל צאצאים טובים"). אם כן, אותו אוטנס לא היה יהודי אלא ארי כשר. אמסטריס לא נלקחה לבית המלך יחד עם כל הבתולות, היא לא נבחרה בתחרות יופי, ובוודאי לא היו לה עם ומולדת להסתיר.
הזיהוי עם ושתי בעייתי. אמנם חז"ל אומרים שהיא הייתה אכזרית – העבידה את בנות ישראל בפרך בשבת (הקרבנות של אמסטריס מן הסתם היו שמחים מאוד להתחלף איתן) – אבל ושתי גורשה מהארמון בבושת פנים או הוצאה להורג (או סתם התחילה לה תקופת יובש בלתי מוגבלת) בשנת שלוש למלכו, ותחתיה הומלכה אסתר. כפי שראינו, אמסטריס נשארה מלכה ראשית עד סוף חייו של קסרקסס, ולמעשה כמעט עד סוף מלכותו של בנה, ארתקסרקסס (ארתחשסתא המקראי).
זיהוי אחר של אסתר, שדווקא מתאים יותר לשם המלך בתרגום השבעים, הוא עם סטטירה היפה, אשתו של ארתקסרקסס השני. אפילו נראה הגיוני ששמה קשור למילה "כוכב" או לאלה אשתר: אני מתקשה להאמין שלדמות היסטורית קראו על שם מטבע (סטטר הוא מטבע יווני שהשתמשו בו גם באיראן). לפי פלוטרכוס, היא הייתה מלכה אהובה ויפהפייה, אבל שוב אותן שתי בעיות: הבעיה המוסרית – לפי קטסיאס היא הייתה אחראית על כמה הוצאות להורג מזעזעות ביצירתיותן, ובעיית הייחוס – אביה, הנקרא ביוונית אִידְרָנֶס או הידרנס (בפרסית כנראה vidṛna), היה ככל הידוע לנו נצר לאחת משבע המשפחות שמהן באו המְלָכוֹת. גם אם לא בטוח בדיוק מה היה, יהודי הוא בטח לא. ושמו אינו דומה לאביחיל או לעמינדב, השמות השונים לאביה של אסתר.
ח וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית ׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֗ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַ֠ם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ׃
ט וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָ֠ה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּֽרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּֽה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו׃
חרבונה הזכור לטוב, מהרשימה של פרק א'.
בתרגום השבעים לחרבונה מרשימת הסריסים יש אותו שם כמו של תרש שזמם לרצוח את המלך (tharra), ולמלשן בפרק זה קוראים… bougathan – בגתן! כזכור, לשותפו של תרש בתרגום השבעים קוראים gabatha, שזה "בגתא" משובש.
אהמממ… יש הרבה נקודות לא אמינות בסיפור, רובן קשורות להחלטות של המלך. למשל, כאשר המלך מקבל החלטות בשכרות והפקודה יוצאת עוד לפני שהוא מתפכח, או להפך. כאן, חוץ מזה שהוא עדיין שיכור, יש עוד עבירה על החוק האח'מני. כפי שמספר לנו הרודוטוס (1.137.1):
ועוד חוק ראוי לשבח הוא החוק שאינו מאפשר (אפילו) למלך עצמו להרוג אדם בעבור עבירה אחת, או לכל פרסי להסב נזק בלתי הפיך למי ממשרתיו בעבור עבירה אחת. רק אחרי שחושב ונמצא שמעשיו הרעים של העבריין הם רבים וגדולים יותר מהשירות (הטוב) שעשה – או אז מותר לאדם לתת דרור לזעמו.
אפשר להסביר את החלטת המלך בכך שזוהי אינה עבירה בודדת: המן גם רצה להרוג את עמה של המלכה, גם ניסה (לטענת אחשוורוש) לכבוש אותה בבית המלך, וגם הכין עץ למרדכי. עדיין, ההחלטות לא אושרו בפיכחות, וגם חשבון לא נעשה כאן.
האיראנים חזקים מאוד בחשבונות על מעשים. בספר עלילות ויראז הצדיק, הדַאינָה של האדם, אותה נערה או קשישה שהוא פוגש בכניסה לעולם הבא, אוחזת בידה מאזניים ושוקלת את מעשיו הטובים והרעים בעולם הזה. אם מעשיו הרעים היו יותר ממעשיו הטובים, הוא הולך, כמובן, לגיהינום. אם מעשיו הטובים רבים ממעשיו הרעים אבל לא יותר משלושה סְרוֹשׁוֹצַ'רַנָאם (כן כן, יש יחידות מדידה למצוות ולחטאים. מי שממש רוצה לדעת – יש טבלה ודוגמות בספרי "הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום־אסלאמית", עמ' 42), הוא נשאר ב"קיום הגבוה", שהוא נישט אהין נישט אהער (לא כאן ולא שם), ורק מעל שלושה סרושוצ'רנאם הוא עובר לגן העדן. לשקילה הזאת קוראים אָמָאר יִ רוּוָאנָאן, מילולית "חשבון הנשמות", ואני מציעה את התרגום "חשבון נפש".
י וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַֽחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה׃
בגרסת אלפא, קודם לתלייה המלך בעצמו מוריד את טבעתו מאצבעו של המן וחותם בה על הצו.
ד"ר תמר עילם-גינדין מלמדת את הקורס 'איראן – היסטוריה ותרבות' בתוכנית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם במרכז האקדמי שלם. היא מחברת סדרת המאמרים 'האישה האיראנית'.
הפרק מתוך הספר 'מגילת אסתר: מאחורי המסיכה' באדיבות הוצאת זרש.
בתמונת הכותרת: האישה היפה באסיה. סטטירה הראשונה, ציור של האמן יוסטוס סוסטרמאנס.
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
