"כל דבר שלא מסכן את חיי החיילים ויכול להציל חיי אדם – אעשה". פרופ' כשר במהלך ההרצאה.

היבטים אתיים במבצע 'צוק איתן': הרצאה מצולמת

פרופ' אסא כשר, חתן פרס ישראל ומנסח הקוד האתי של צה”ל, הוא מרצה בחוג ללימודים הומניסטיים במרכז האקדמי שלם. במהלך מבצע 'צוק איתן' הרצה בפני מאות סטודנטים ומתעניינים בלימודים על ההיבטים המוסריים שבלוחמה מול ארגון טרור המפגע מתוך אוכלוסייה אזרחית. בעמוד זה ניתן לצפות בהרצאה המלאה.

20 באוגוסט 2014

פרופ' אסא כשר, חתן פרס ישראל ומנסח הקוד האתי של צה”ל, הוא מרצה בחוג ללימודים הומניסטיים במרכז האקדמי שלם. במהלך מבצע 'צוק איתן' הרצה בפני מאות סטודנטים ומתעניינים בלימודים על ההיבטים המוסריים שבלוחמה מול ארגון טרור המפגע מתוך אוכלוסייה אזרחית. בסרטון המופיע מטה ניתן לצפות בהרצאה המלאה. בנוסף, מצורפים בכתב עיקרי הדברים.

 פרופ' כשר:

עקרונות התפיסה הישראלית בנוגע ללחימה עומדים על שתי רגליים: כבוד האדם וזכות-חובת ההגנה העצמית.

העיקרון הראשון, שמירה על כבוד האדם, הוא בבת עינו של משטר דמוקרטי, וכולל יחס חיובי מיוחד לבני אדם. הם אינם אביזרים או מכשירים, וגם לא חיות. הדבר אמור בכל אדם, אפילו באויב, שגם אם מתעורר צורך להרוג אותו יש דרך אנושית לעשות זאת. בנוסף, חלק מכיבוד האנושי שבאדם הוא כיבוד חופשיותו ותבונתו. התערבות בחיי הזולת מותרת רק כאשר יש לכך נימוקים מכריעים.

העיקרון השני מתחלק לשניים. זכות הגנה העצמית הוא רעיון הנוגע ליחסים 'ביני לבינך', בין מדינה אחת לרעותה, ולפיו אם מדינה מותקפת יש לה זכות להתגונן. זהו עיקרון מובן מאליו, איש לא מערער עליו ואמנת האומות המאוחדות מכירה בו.

הרעיון המוכר פחות הוא חובת ההגנה העצמית. על המדינה מוטלת חובה להגן על אזרחיה, היא קיימת כדי לאפשר לאזרחיה ליהנות מצורת החיים החופשית. לשם כך יש לה מוסדות שונים: משרד הבריאות אמור להגן מפני מחלות מידבקות, המשטרה חייבת להגן עליי מפני פושעים פליליים, בכל מקום שבו נשקפת סכנה לחיי האזרח יש גוף או הסדר שהמדינה מסמיכה כדי לדאוג לחיינו ולהגן עליהם.

כאשר קיימת סכנה מצד איום חיצוני טרוריסטי, חובת המדינה להגן על חיי האזרח ועל השגרה שלו בעזרת הצבא ושירותי הביטחון. לאזרחים צריך להיות חופש ללמוד, לנוע בחופשיות, להתבטא. במקרה של 'צוק איתן', גם אם איש לא היה נפגע מהרקטות, העובדה ששיגורן פוגע באורח החיים השגרתי מחייב את המדינה להגיב לכך.

מהי הגנה עצמית?

ישנה מחשבה רווחת שהגנה עצמית פירושה שאם יורים עליי, אני יכול לירות בחזרה. אבל הגנה עצמית היא לא תגובה, אלא למנוע מהאויב לבצע את זממו שנית. הגנה עצמית מפני רקטות היא לא מערכת 'כיפת ברזל', משום שזו לא מונעת מהאויב את היכולת לפגוע בנו. הגנה עצמית היא לגרום לכך שלא יישלחו עלינו רקטות. הגנה עצמית איננה רק להרוג מחבלים שיצאו ממנהרה, אלא לגרום לכך שלא תהיינה מנהרות ויכולת לחפור אותן. לכן 'הגנה עצמית' יכולה להפוך למבצע בקנה מידה גדול הרבה יותר ממה שאפשר לצפות לו.

ישנם דיבורים על 'מאגר הלגיטימציה של ישראל', והאם הוא מתמלא או נחסר. מהי לגיטימציה?

בעיניי זהו ביטוי שקשה להגדירו, ולכן אני נוטה להחליט שהוא משמש אך ורק לצרכים מניפולטיביים. ישנם שלושה סוגי אנשים: מנהיגי המעצמות, כגון ארה"ב, רוסיה, צרפת וגרמניה; התקשורת הבינלאומית, כולל כל סוגי המדיה; אנשים רגילים החיים בעולם. הראשונים אכן חשובים, שכן להחלטותיהם יש השלכות ישירות על הלחימה שלנו. השניים הם אלה שדוחפים את רעיון הלגיטימציה, שכן הוא מזין את תחושתם שביכולתם להשפיע על העניינים, אולם חשיבותם היחידה היא בתקופת בחירות, וגם זו השפעה קטנה יחסית. הסוג השלישי, האנשים הרגילים, לא מתעניינים במיוחד במה שקורה בארצות אחרות, וגם אם הם מתעניינים – אין להם השפעה ממשית. לכן כל המושג של לגיטימציה בינלאומית איננו מנוהל נכון, וספק אם הוא קיים.

ביטוי חשוב שאנשים משתמשים בו שלא כהוגן הוא 'מידתיות'.

במצב 'אידיאלי' של לחימה מתקיימת הפרדה כמעט מלאה בין אזרחים לצבא, וכך כל צד 'מרוויח' את ביטחונם של האזרחים שלו. אולם המצב האידיאלי, לרוב, איננו מתקיים. במדינות רבות יש נמל אזרחי ובסמוך לו נמל צבאי, והפצצה של האחד לבטח תפגע באחר. כאשר נלחמים מול ארגון טרור כדוגמת חמאס, הערבוב בין לוחמים ואזרחים הוא מכוון.

קל לדעת מה יש לעשות כאשר בשטח מצויים אזרחים בלבד – לא פוגעים בהם. כמו כן כאשר יש לוחמים בלבד – נלחמים בהם. כאשר יש ערבוב, תורת הלחימה הישראלית גורסת שיש לעשות כמה שיותר על מנת להפריד בין האוכלוסיות. צה"ל מטיל כרוזים, מחייג טלפונית, מתפרץ לשידורי רדיו וטלוויזיה, שולח ירי אזהרה – זוהי נורמה שאין כמותה בכל זירות הלחימה בעולם.

מושג המידתיות נכנס כאשר אין שום יכולת להפריד. מידתיות איננה 'מספר ההרוגים של צד אחד מול מספר ההרוגים של צד אחר', אלא הנחה על כפות המאזניים מצד אחד את תרומת הפעולה הצבאית להשגת מטרות הלחימה, ומן הצד השני הנזק שייגרם לאזרחים שאין רצון לפגוע בהם.

לדוגמה, כאשר כוח מזהה משגר טילים המתכונן לירות לעבר ערי ישראל והמשגר מסובב באזרחים שאין דרך להרחיק אותם, מעשה מידתי יהיה להפציץ את המשגר על אף ההרג שייגרם, שכן ההגנה על אזרחים ישראלים כעת, בזמן אמת, גוברת על הצורך להגן על אזרחי האויב. מצד שני, שיקולים של טרחה, מאמץ, עלות כספית, יוקרה וכיו"ב, אינם גוברים על ערך חיי האדם של אזרחים אלה, ויש לעשות כל מאמץ כדי לשמור עליהם.

האם חיי חיילים ישראלים 'יקרים יותר' מחיי אזרחים עזתים?

המדינה, כמדינה, נושאת בחבילות שונות של אחריות. יש לה חבילה כבדה של אחריות לחיי אזרחיה. יש לה חבילה קלה יותר של אחריות לשאר אזרחי העולם. חבילת האחריות לאזרחי המדינה כוללת את האזרחים שהיא כופה עליהם ללבוש מדים. מעמד האזרח-חייל שונה אך במעט ממעמדו של אזרח שאינו חייל, ומטיל עליו חובות מסוימות, אך מבחינת חובות המדינה לאזרח המדינה חייבת לו כמעט הכל, כולל הגנה על חייו. בסופו של דבר המדינה נשאלת על ידי החייל כל הזמן, ללא הפסקה: למה את מסכנת אותי, את חיי? למדינה חייבת להיות תשובה מוסרית טובה לשאלות הללו.

לאזרחי האויב, לעומת זאת, יש למדינה הרבה פחות חובות, ביניהם: הימנעות מפגיעה בהם. במצבים קיצוניים אף להושיט להם עזרה. בוודאי שאין זו חובת המדינה להגן עליהם, אלא זו חובת הצבא והמשטרה שלהם. במקום שבו יש התנגשות בין חיי אדם לחיי אדם – חיי החיילים קודמים.

האם יש התדרדרות מוסרית בישראל?

החברה הישראלית לא יורדת ברמה המוסרית בהקשר של מוסר המלחמה שלה, אולם בהסתכלות כוללת על ערך חיי אדם בישראל אנו במצב בעייתי. האפשרות שבוגר מערכת חינוך תיכונית ועל-תיכונית יירצח ראש ממשלה, או שאחר ישרוף נער פלשתיני – זו בעיה מוסרית, ויש קשר בין שני המקרים האחרונים.

לסיכום, כבוד האדם נוגע לכל אדם באשר הוא אדם. חיי האדם הפלשתיני שאינו מסוכן מעניינים אותי מאוד, וכל הרוג פלשתיני שאינו מסוכן הוא טרגדיה. לכן, כל דבר שלא מסכן את חיי החיילים ויכול להציל חיי אדם – אעשה.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.