ד"ר יוסרי חיז'ראן: חוקר את היחסים בין הקהילה הדרוזית בישראל לקהילה שבלבנון

ד"ר יוסרי חיז'ראן הוא בעל רשימת תארים בלתי נגמרת. אחרי שסיים לימודי תואר ראשון, שני ושלישי באסלאם ומזרח תיכון באוניברסיטה העברית, הגיע לכתיבת פוסט דוקטורט באוניברסיטת הרווארד שבארה"ב, שם גם קיבל את "מלגת פולברייט" – מלגה יוקרתית במיוחד. לאחר מכן למד באוניברסיטת בריינדייס הקרובה לבוסטון, ולבסוף חזר לארץ לפוסט דוקטורט נוסף באוניברסיטה העברית. נושאי העיסוק של ד"ר חיז'ראן: יחסי הקהילה הדרוזית עם המדינה הלבנונית בשנים 1943–1975.

חוויית ילדות מעצבת בלבנון

מובן, אם כן, שד"ר יוסרי חיז'ראן אוהב את תחום העיסוק שלו. איך מצא עניין כה רב בלימודיו? כנער, בשנות השמונים, שהה ד"ר חיז'ראן בלבנון לתקופה קצרה, חוויה שלה הייתה השפעה מכרעת על לימודיו בהמשך ועל תחום המחקר שלו.

"אני בא ממשפחה קטנה", הוא מספר בצניעות. "אבי הוא אדם לא משכיל, אשר לא יודע קרוא וכתוב, וכך גם אמי. החיים הקשים שהיו להם בכפר ירכא גרמו להם לדחוף אותי ואת אחיי להשכלה גבוהה".

ד"ר חיז'ראן, אני סקרנית, איך אתה זוכר את החיים בכפר כנער?

גדלתי עם שני אחים ושתי אחיות. שניים השיגו השכלה אוניברסיטאית ושלושה לא. זה לא רע באופן סטטיסטי. אבי עבד בשירות בתי הסוהר, כמו דרוזים רבים, אמי הייתה תופרת. אני מאוד שמח שהוריי דחפו אותי להצליח בלימודיי, על אף העובדה שלא ידעו קרוא וכתוב.

בנערותך חשבת שתרצה להיות אקדמאי?

האמת היא שלא. רציתי להיות עורך דין. אבל עברתי תהפוכות רבות בחיי, שהשפיעו על הבחירות שלי. אחד המקרים שמאוד השפיע על חיי היה זמן בו שהיתי בלבנון כנער, בשנות השמונים. אחרי שהותי שם, הבנתי שאני מעוניין לדעת יותר על המזרח התיכון.

איך מצאת את עצמך בלבנון כנער?

הייתה תקופה שהצבא אישר לתושבי הכפר שלנו לחצות את הגבול ולשהות בלבנון. בדרום לבנון קיים המרכז הרוחני החשוב של הדת שלנו, ולכן רבים בחרו להגיע למקום וללמוד בעיקר חינוך דתי. היום אני לא דתי, אבל לשהייה שם הייתה השפעה מכרעת על חיי. היה אפשרי להגיע מהכפר שלנו ללבנון עד נסיגת צה"ל במאי 2000. היו אנשים שעזבו ממש זמן קצר לפני הנסיגה. כך גם אני הגעתי. שהיתי בחלק הדרומי של לבנון, שם נמצאים נוצרים, מוסלמים, שיעים ודרוזים כולם יחד. ניתן לראות את הגיוון שם באוכלוסייה.

"על אף גודלה הקטן, ניתן למצוא בלבנון את כל הגיוון הקיים במזרח התיכון"

מה כל כך מעניין בלבנון?

זו ארץ קטנה, ועל אף זאת יש בה את כל הגיוון שיש במזרח התיכון. היא ארץ עשירה מבחינת התרבות וההיסטוריה וההשכלה ומצד שני ארץ עם הרבה בעיות ומשברים. על אף המשברים היא מחזיקה מעמד. אני חושב שהיא מרתקת.

אז לבסוף החלטת ללמוד לימודי אסלאם ומזרח תיכון?

נכון. את התארים סיימתי באוניברסיטה העברית. אחרי שסיימתי את הדוקטורט בארץ, גם עשיתי פוסט דוקטורט באוניברסיטת הרווארד שבארה"ב, וזכיתי במלגת פולברייט שהיא מלגה מאוד יוקרתית. למדתי גם באוניברסיטת בריינדייס, ולאחר מכן שבתי לאוניברסיטה העברית לפוסט דוקטורט נוסף.

כמי שחקר את הנושא לעומק, מה מייחד את מערכת היחסים בין הקהילה הדרוזית בארץ לזו שבלבנון?

הדרוזים בלבנון הם סיפור מעניין כי הם רואים בעצמם את הקבוצה המייסדת של הארץ. והאמת היא שזה לא מיתוס. יש לכך גרעין היסטורי.

מה זאת אומרת הקבוצה המייסדת?

השליטים בלבנון במאות ה-16 וה-17 היו דרוזים שהצליחו לייסד ממשל אוטונומי לצד השליטים העות'מניים והממלוכים. אבל התמורות בלבנון גרמו לדרוזים להפוך לעדה משנית. דמוגרפית הם עדה קטנה, יושבי הר, אין להם עוצמה כלכלית. הם ניסו להחיות את תפקידם ההיסטורי באמצעות שיח פרוגרסיבי, אנטי ממסדי, מהפכני. ב-1960 היה הניסיון האחרון להחזיר עטרה ליושנה. מי שהוביל את הדרך היה כאמל ג'ונבלאט — דמות נערצת עבור הדרוזים במאה ה-20. הוא היה אנטי-ממסדי, סוציאליסטי. הוא ניסה לחולל שינוי בלבנון לעדה הדרוזית. זה הסתיים בצורה טראגית. הוא נרצח ב-1977 והחזית שהוא הוביל התפוררה אחרי מותו.

"לבנון היא ארץ עשירה מבחינת התרבות וההיסטוריה וההשכלה", עתיקות סאידה באיזור ביירות.

המחקר שלך עשה מעין סקירה היסטורית של אותה התקופה?

לא בדיוק. אני לא התמקדתי בהיסטוריה של לבנון, אלא במגמות היסטוריות במזרח התיכון או הסהר הפורה — עיראק, ישראל, ירדן, לבנון וסוריה. כתבתי את המאמר האחרון שלי ב-2017 על העדתיות הפוליטית באזור הסהר הפורה. במאמר אני בוחן תופעות היסטוריות ומנסה לתחום אותן.

"דתיות היא תוצרת של אליטות שמשתמשות בה כמנגנון שליטה"

ומה התובנות שלך?

הטענה המרכזית שלי היא שהעדתיות היא תוצרת של אליטות שמשתמשות בה כמנגנון שליטה. האליטות ששולטות לא עמלו כדי לבנות קהילות פוליטיות מגובשות ולכן הן מתבססות על דת. אני מתכוון להרחיב על נושא זה בספר "העדתיות הלא-דתית". הטענה שלי היא שאנשים שמשתמשים בדת הם לא בהכרח דתיים ולא מחויבים לערכים של הדת, אבל לא רואים שום פסול בלהשתמש בדת כמנגנון דיכוי.

נשמע כמו תובנה שרבים לא יאהבו.

נכון. אבל ככה זה. באקדמיה נוצרות תובנות שלעיתים הופכות למוסכמות, אבל להפר את המוסכמות זה לא קל אחרי שמשננים אותן שנים. אתה מציע שיח אקדמי מאתגר וזה לא תמיד מתקבל בהבנה יתרה, אבל בכך אני מאמין ולכן על כך אני כותב.

אתה מתחבר לנושא באופן אישי משום שלמדת לימודי דת בנערותך?

לא גדלתי בבית דתי. זו הייתי אפיזודה אצלי. הוריי מסורתיים אבל לא דתיים. זה שהפכתי לדתי ולאחר מכן חזרתי בי, זה מעשה לא קל בקהילה אבל אני לא חושב שזה קשור לכתיבה שלי. אני תמיד תוהה מדוע הדת ממשיכה למלא תפקיד חשוב בשיח הציבורי, במיוחד משום שזה לא תמיד היה המצב.

אתה מדבר רק על דת האסלאם או על דתות נוספות?

לא. אני מדבר גם על דתות אחרות. אומנם האסלאם זה הרוב, אבל המחקר לא עוסק רק בדת זו.

כשאתה מלמד במרכז האקדמי שלם, אתה מרגיש כמו נציג העדה דרוזית?

האמת היא שאני לא מלמד על הקהילה הדרוזית במסגרת הקורסים שלי, על אף שאשמח מאוד ללמד על הנושא במידה שיהיה לכך ביקוש. אני לא מרגיש שהתלמידים מתייחסים אליי בצורה מסוימת השונה משאר חברי הסגל רק כי אני דרוזי. אני מרגיש שהתלמידים מביעים הרבה עניין בחומר הלימוד.

"אני מופתע לגלות שתלמידים סבורים שכול העולם הערבי ניצב מאוחד נגד מדינת ישראל"

מה סטודנטים שואלים שמפתיע אותך שהם לא יודעים?

למשל עכשיו אני מלמד על ישראל והעולם הערבי. אני מופתע לגלות שתלמידים סבורים שכל העולם הערבי ניצב מאוחד נגד ישראל. זו לא המציאות ההיסטורית כבר 40 שנה. היום מדברים על יחסי ישראל–ערב ולא על סכסוך עם העולם הערבי. מצרים, למשל, יצאה מהסכסוך עוד בשנות השבעים. וגם מאז שנות השבעים, למעשה, לא הייתה מלחמה שבה התאגדו מדינות ערביות נגד ישראל.

מה חשוב לך להעביר לסטודנטים בקורסים שלך?

יותר חשוב מלשנן מספרים ועובדות, חשוב לעורר בסטודנטים יכולת ספקנות, בחינת מגמות, להבין את רציונל המכניזם של ההיסטוריה. זה חשוב. אני גם הרבה פעמים מציג שאלות שלי אין תשובה עליהן כדי לעורר מחשבה ושיח בכיתה, כדי לנסות ללמוד מהתלמידים. גם השאלות שהם שואלים אותי מציבות בפניי פרספקטיבה שלא חשבתי עליה בסוגיות שונות.

רוצים ללמוד עם ד"ר יוסרי חיז'ראן? בואו ליום הפתוח >>>