ג'נטלמן בג'ונגל

ב-1 בדצמבר 1702 הופץ ברחובות לונדון פאמפלט אנונימי שכותרתו "הדרך הקצרה ביותר לטפל בחולקים". בעל הפאמפלט מתאר בו את עלילותיהם הנלוזות של החולקים (Dissenters), חברי הקבוצות הנוצריות שלא קיבלו עליהם את מרותה של הכנסיה האנגליקנית. אנשים אלו, שהיוו מיעוט גדול למדי באנגליה, האמינו ביחס ישיר ואישי בין אדם לאלוהיו ודגלו ברעיונות ליברליים, והתנגדו בשל כך לכנסיה הרשמית ההייררכית, שתמכה במבנה החברתי המסורתי של בני האצולה. בשל דעותיהם, שאינן עולות בקנה אחד עם דעת הרוב – טען בעל הפאמפלט בקיצוניות – יש לנקוט נגדם באמצעים חמורים, להגלותם, ואף להטיל עליהם עונשי מוות, באם ידבקו בעמדותיהם. פרסומם של הדברים גרר בתחילה תגובות נלהבות של הקיצונים מבין תומכי המעמד השליט, שרעיונות מסוג זה לא היו זרים להם לגמרי, אם כי לא בוטאו בחריפות כה רבה. אבל, לאחר שהתבררה זהותו של המחבר, התהפכו הדברים.

מחברו של המאמר הקיצוני היה דניאל דפו, חולק ידוע בזכות עצמו, סוחר וכותב מוכשר של פאמפלטים פוליטיים, שמן הסתם האמין שהדרכים הקיצוניות שהציע במאמרו מעידות כאלף עדים על היותו סאטירה, שבאה להוקיע את סתימת הפיות של בני קבוצתו, ולא להציע את חיסולם. אי ההבנה הזו עלתה לו במחיר גבוה – הוא נשפט למאסר, לא לפני שהוקע במשך שלושה ימים על עמוד הקלון במקומות שונים בעיר. אבל, גם ברגעים אלו לא נטשה אותו רוח הסאטירה, וטקס ההשפלה הפך למסע ניצחון – בכל הכיכרות שבהן הוקע חולקו מבעוד מועד סאטירות מפרי עטו וההמון קיבל אותו בהקראה פומבית שלהן, בהרמת כוסית ובתשואות.

בתמורה לשחרורו המוקדם מהכלא התחייב דפו לעסוק ב'כתיבה מטעם' עבור אחד הדוכסים מהמפלגה השלטת ולרגל למענו, וכך העביר את מיטב שנותיו בכתיבה, בריגול ובמסחר כושל למדי.

בשנת 1719 יצא לאור ספרו המפורסם ביותר, חייו והרפתקאותיו המוזרות והמפתיעות של הימאי רובינזון קרוזו, הנחשב לראשון הרומנים הריאליסטיים המודרניים. גיבורו הוא אדם רגיל והספר כתוב בלשון עיתונאית, יומיומית, ומכיל תיאורים ריאליסטיים בלבד. בספר מתוארות הרפתקאותיו של נער אנגלי שלא שמע בעצת הוריו ויצא למסעות ימיים בעקבות יצר ההרפתקנות שלו. באחת מהפלגותיו טבעה אונייתו ורובינזון, הניצול היחיד, הוטח אל חופי אי בודד ושומם. באי הוא עוסק ללא הרף בהכנת מעון, בביצורים, בעיבוד כלים ובאגירת מזון. במקביל נולדים בו הרהורי חרטה על שלאשמע בקול אביו, שהבטיח לו עתיד יציב של סוחר בן המעמד הבינוני. ההרהורים האלו מתורגמים למושגים דתיים של חטא ועונש, ורובינזון, המתחרט בלב שלם, מגיע בשנות בדידותו להכרה באל ואמונה עזה בו. לאחר עשרים ושמונה שנים באי הוא נחלץ בהרפתקאות סבוכות וחוזר לארצו.

דניאל דפו: סוחר כושל, כותב מוכשר וסאטיריקן בלתי נלאה

העובדה המפתיעה ביותר בספר – לפחות עבור הקורא המודרני – היא, שלמרות היותו ראשון ז'אנר סיפורי האיים הבודדים, רובינזון קרוזו הוא לא יותר מאשר חזרה על התמה הידועה 'האפרוח שהלך לחפש לו אמא אחרת'. במקום להפיק מהרפתקתו הזדמנות לגלות עולם חדש – בכל המובנים, הפיזיים והרוחניים – דבֵק רובינזון בעקשנות בניסיונות כבירים להפוך את האי האקזוטי לפיסת אירופה קטנה. מגוחכים במיוחד הם מאמציו הסיזיפיים לבנות לעצמו כיסא ושולחן ראויים לשמם, והקפדתו על כללי הלבוש הנהוגים במכורתו – כולל המטריה ההכרחית! – גם כאשר חומר הגלם היחיד המצוי ברשותו הוא עורות עיזים. הטבע נבחן אצלו במדד השימושיות בלבד, ואפילו התוכי המרהיב משמעותי רק במידה שהוא לומד לדבר.

האירופיזציה של האי מגיעה לשיאה בניצוּרוֹ של ששת, ה'פרא' שהזדמן למקום והפך למשרת נאמן. שמו של המשרת נגזר מן היום שבו מצא אותו אדונו, אך מסמל גם את כל מהלך חייו של האדון: כבורא, בשעתו, גם הוא מוצא תוהו ובוהו ונאבק להשליט בו סדר, כששיאו של התהליך הוא 'בריאת' אדם (ביום השישי) – הפיכתו של הפרא לבן תרבות. כך, דרך מסע ארוך ורצוף הרפתקאות, שב גיבורו של דפו ומאשר את עליונותו של הסדר הקיים, הניצב בשתי רגליים יציבות – דת וכלכלה – על הקרקע.

לא כן הדברים ברומן השני המפורסם של דפו, קורותיה ותלאותיה של מול פלנדרס הנודעת וכו', שיצא לאור שלוש שנים מאוחר יותר (1722). הספר מתאר את מהלך חייה המפוקפק של פלנדרס (שם בדוי), "שנולדה בניוגייט [בית הכלא המרכזי של לונדון] ובשישים שנות חיים של שינוי תמידי, להוציא את ילדותה, שתים-עשרה שנים היתה זונה, חמש פעמים אשת איש (מהן פעם אחת אשת אחיה), שתים-עשרה שנים עבריינית גולה בווירג'יניה. לבסוף התעשרה, חיה חיים מהוגנים ומתה בעלת תשובה.'

את הספר ניתן לקרוא בשלושה אופנים: מתוך היענות להפצרותיו החוזרות ונשנות של המחבר להפיק ממנו מוסר השכל עד כמה רעה היא דרך הרשע וכמה טובה דרך הישר; מתוך סקרנות ועניין בתלאותיה המופלגות של הנערה, שביש מזלה גזר עליה להיוולד לאם עבריינית, וכל חייה עוברים עליה במניפולציות אינסופיות כיצד להשיג גבר עשיר שיבטיח את מעמדה; כביקורת חברתית שנונה המתארת בפרוטרוט את מצב (אי-) הצדק החברתי באנגליה של התקופה.

המעניין הוא שלא ניתן להכריע בין שלושת האופנים האלו. בפן הגלוי אמנם שזור הסיפור בהטפות טרחניות המאיצות בקורא להפיק מוסר השכל, אך חדוות תיאור ההרפתקאות של מול, על שלל טכניקות ציד-הגברים ותחבולות הגניבה היצירתיות שלה, מערערת את ודאותן. מה שברור הוא, שערפול כזה של כוונות המחבר מתאים לאורח חייו של דפו, שהצליח גם בחייו להיות, בו זמנית, סטיריקן שנון, לוחם צדק, סוחר ואופורטוניסט, עיתונאי וסוכן חשאי.

ד"ר עידו חברוני הוא המנהל החינוכי במרכז האקדמי שלם, ומרצה לספרות המערב בחוג ללימודים הומניסטיים

המאמר פורסם לראשונה במוסף 'שבת' בעיתון 'מקור ראשון'

תמונת הנושא: איור של אלכסנדר פרנק ליידון לספר 'רובינזון קרוזו' משנת 1865, בהוצאת גרומברידג' ובניו