bob-dylan

בוב דילן: הרהורים על גיבור תרבות פופולארית

21 במאי 2013  |  מאת: סטיבן חזן ארנוף

דילן הוא אולי הדמות החשובה ביותר בתרבות הפופולארית בחמישים השנים האחרונות. אחרים אולי מכרו יותר תקליטים או מילאו יותר אולמות, אבל דילן הוא שהותיר חותם מאתגר ובל יימחה על התרבות הפופולארית בכל הקשור לדת, פילוסופיה ומשמעות, יותר מכל אמן בן-דורו, ואולי בכלל.

נכון, יש את הביטלס. זוהי כנראה הלהקה שלפיה נמדדת הגאונות במוזיקת הפופ עד עצם היום הזה. אך ללא המפגש של “ארבעת המופלאים” עם השקפותיו של דילן ביחס למהותה ולתפקידה של תרבות הפופ (ועישון הג’וינט הראשון שלהם בעידודו, לפי האגדה), לא היו נוצרים תקליטים כגון “Revolver” או “סרג’נט פפר”, שלא לדבר על “Imagine” של ג’ון לנון.

מזה שנים רבות מרתק דילן יוצרי קולנוע, סופרים, שחקנים, אמנים, רקדנים ומשוררים. המשורר אלן גינזברג, נושא הדגל של המפגש בין פופ, רוחניות ואמנות, הכיר בגדולתו של דילן הצעיר באומרו: “יש פתגם מפורסם מאוד בקרב הבודהיסטים הטיבטים: ‘אם התלמיד אינו עולה על המורה, אז המורה נכשל’”. אנדי וורהול –  יוצר שכמו דילן, חיבר וגם שיבש את הקשר בין פופ ומשמעות  – הושפע עמוקות מדילן, והשניים סבבו איש סביב רעהו כמו שני מתאגרפים בזירה. במהלך ביקור ב”פקטורי” – הסטודיו המפורסם של וורהול בניו-יורק – השליך דילן כלאחר יד את התמונה המפורסמת שיצר וורהול, של אלביס שולף אקדח, לתוך תא המטען של מכוניתו בעלת הגג הנפתח והסתלק במהירות. הייתה זו מחווה סמלית של ניצחון בדו-קרב בין השניים.

בחזית הדתית, לא לגמרי ברור איך ניתן להגדיר את דילן: האם הוא יהודי אדוק המופיע בבתי כנסת של חב”ד, גרסה מתונה של נוצרי ש”נולד מחדש”, או שמא הומניסט מנתץ כל סימן לדתיות מזויפת? דילן הלך בדרכים רבות ובה בעת בדרך אחת בלבד. בכל הדרכים האלה הוא הציג חיפוש אמנותי אחר רגש, משמעות ואמת. כפי שניסחה זאת הזמרת ג’ון באאז:

אין מחיצות, וילונות, דלתות, קירות, שום דבר, בין מה שזורם מתוך ידו של בוב אל הדף, ולבין מה שמגיע לגרעין המאמינים בו. יש כאלה שאומרים ‘זה לא מעניין אותי’, אבל עבור מי שכן מתעניין, דילן חודר מאוד, מאוד עמוק.

ב-24 במאי 2013, יחגוג דילן – שבתאי זיסל בן אברהם, אשר נולד  על פי התאריך העברי בכ”ז באייר – את יום הולדתו ה- 72. מה אפשר כבר לאחל לו?

72 בגימטריה זה “חסד”. בקבלה, חסד פירושו משהו כמו “אהבה מינוס אפס (ללא גבולות)”, כשם שירו של דילן מ-1965. ואמנם, מה שוודאי נכון לגבי דילן הוא שלא חשוב מה הנושא המוצהר, בסופו של דבר כל שיריו הם שירי אהבה. דילן הפליג בעיסוק באהבה רחוק יותר מכל כוכב פופ לפניו, בייחוד במה שנוגע לאהבה לאלוהי. לרגל יום הולדתו ה-50 של דילן, בונו, סולן U2, ציין ברשימת 50 הדברים שהוא מעריץ בדילן את הערבוב של האהבה אנושית עם אהבת האלוהים. השזירה הזאת של שתי האהבות, תוך מאבק בגבולותיהן, מייצגת את המוזיקה של דילן בכל התקופות המוסיקליות שלו – החל ב”אין דבר זולת האהבה” (“Love is all there is it can’t be denied”) משנות ה-60′, עבור בשורה “אילו רק יכולתי להחזיר את השעון לשעה שבה נולדו אלוהים והיא” מתוך “Shelter from the Storm” בשנות ה-70′, וכלה בתקליט מאוחר יותר שכותרתו “Love and Theft”.

שיריו של דילן מפרשים את האיזון ואת המאבק בין חסד לגבורה – המתח שבין אהבה, חיים ולידה, לבין הגבול המוחלט של ההרס והמוות. “מי שלא עסוק בלהיוולד, עסוק בלמות”, שר דילן לפני כחמישים שנה – מוטו של חיי היצירה שהציג כמופת לאמנים, הוגים ומורים במשך יותר מחצי מאה.

ביום ה”חסד” שלו אני מציע לחגוג את סקרנותו של דילן, את ניפוץ המיתוסים, שיקום המיתוסים, את נרגנותו ואת אהבתו למוזיקה (די להקשיב לאחת מתוך מאה תוכניות הרדיו שהקליט לפני כמה שנים, Theme Time Radio Hour, שבהן חקירות מוזיקליות בנות שעה על נושאים שונים, משתייה עד שיער, מקפה עד טנסי, כדי ליהנות מחברתו של אדם שאהבתו למוזיקה אינה יודעת גבולות). וכפי שלימד אותי חברי ומורי, הרב אבן לידר, “הקיום עצמו הוא מעשה של חסד, כפי שנאמר, ‘עולם חסד ייבנה’ (תהלים פט ג)”. לגבי עולם התרבות הפופולארית בעלת המשמעות, בוב דילן הוא יסוד עולם.

ד”ר סטיבן חזן ארנוף הוא מרצה במרכז האקדמי שלם.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.