אולימפיאדה בתנ"ך? דווקא כן

המשחקים האולימפיים הראשונים שנערכו באולימפיה שביוון העתיקה לא היו ממש סביבה אוהדת ליהודי גאה כמו יהודה המכבי, משום שהיו חלק מפולחן זאוס והתבצעו בעירום מלא. מכאן גם הגיעה הבדיחה שלפיה הספר הקצר ביותר בעולם הוא 'ספורטאים יהודים מפורסמים'.

אבות אבותינו אולי לא עסקו בתחרויות אולימפיות – אבל התעמלות הם כן עשו. עם פרוץ המשחקים האולימפיים, חפרנו בתנ"ך ומצאנו יסודות לחמישה ענפים ספורטיביים מפתיעים.

ריצה

ריצה היא אחד מענפי האתלטיקה הקלה הפופולריים ביותר באולימפיאדה ותשומת הלב הגדולה ביותר ניתנת לריצת מאה המטרים לגברים. ריצה הייתה פופולרית למדי גם בתנ"ך: 80 פעמים מופיע בו השורש ר-ו-ץ, ועוד 25 פעמים התפקיד של 'רץ', למשל במגילת אסתר שבה הרצים יצאו דחופים בדבר המלך.

הרץ הראשון במקרא הוא אברהם אבינו, שרץ לקבל את פני אורחיו ולאחר מכן אל המטבח כדי לוודא שיקבלו שירות מהיר: "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ" (בראשית יח', ז'). גם אליעזר עבד אברהם, רבקה, עשיו, לבן הארמי, ואיש בנימין רצו בהזדמנויות שונות. יוסף, לעומת זאת, רץ מבלי שרצה: הוא 'הורץ' מן הבור כדי להביאו לפני פרעה: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר".

יש סיפור תנ"כי שלם שעוסק בריצה. 12 פעמים נזכר השורש ר-ו-ץ בסיפור מרד אבשלום (שמואל ב' פרק י"ח) ובצמד שליחים שביצעו מרוץ ראש בראש כדי לבשר זאת לדוד: אחימעץ בן צדוק הכהן ו'הכושי' האלמוני. חושבים שהכושי ניצח רק כי הוא קנייתי? הפתעה הפתעה: "וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי".

הטלת כידון

הטלת כידון היא מענפי האתלטיקה וממקצועות ה'קרב רב'. ביוון העתיקה היו שתי תחרויות הטלת כידון: הטלה למרחק והטלה אל מטרה.

הכידונים בתנ"ך מעולם לא הוטלו, כלומר, הכידון מוזכר 9 פעמים בתנ"ך אך לא מתואר כמוטל אלא נזכר ברשימות כלי נשק. כך, למשל, יהושע משתמש בכידון כדי לסמן ללוחמיו מתי לתקוף את עיר העי: "וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר".

מה בכל זאת מטילים בתנ"ך? חניתות. החנית נזכרת בתנ"ך 47 פעמים ככלי נשק בסיסי לצד החרב,  אולם הטלת חנית מצוינת כמיומנות ייחודית לשאול המלך, במיוחד כאשר המטרה היא דוד: "וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת-הַחֲנִית וַיֹּאמֶר, אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר; וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם". טוב, אז שאול אולי ידע להטיל חנית, אך כנראה לא לקח בחשבון שהמטרה יכולה לזוז.

החנית נזכרת גם באחת הנבואות המצוטטות ביותר של הנביא ישעיהו: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". נראה שהנבואה התגשמה: טרם אותרו ישראלים מוכשרים בהטלת כידונים או חניתות.

היאבקות

היאבקות היא אמנות לחימה עתיקת יומין וענף אולימפי פופולרי שבו היריבים מנסים באמצעות לפיתות, ריתוקים ואחיזות להשיג יתרון על יריביהם. אחד המתאבקים המוכשרים שקמו לעם ישראל הוא יעקב. בניגוד להגבלת הזמן שיש בהיאבקות בסגנון יווני רומי העומדת על שש דקות, הקרב של יעקב היה ארוך קצת יותר: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". יעקב יוצא מנצח שכן הלפיתה שלו גורמת ליריב לבקש שישחרר אותו: "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" אך הוא יוצא ממנה פצוע: "וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ".

אם אתם תוהים מדוע שמשון הגיבור לא נזכר כאן כמתאבק הרי זה רק בגלל הכללים האולימפיים הנוקשים, שלא היו מאפשרים לסגנונו החופשי להתקבל כענף אולימפי. אך בהחלט היינו שולחים את שמשון לתחרויות 'האיש החזק בעולם'.

חץ וקשת

קליעה בחץ וקשת נחשבת לענף אולימפי מאז שנת 1900, אבל בתנ"ך היא הרבה יותר ותיקה: הפעם הראשונה שקשת נזכרת בתנ"ך היא בספר בראשית, לאחר גירושם של הגר וישמעאל: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד". כנראה שפרויד צדק והילדות משפיעה ­– אותו ילד גדל להיות קלע הקשת המתועד הראשון: "וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת".

ומה לגבי קליעה למטרה? בספר שמואל א', יהונתן בן שאול משתמש בקליעה למטרה בחץ וקשת כאמצעי תקשורת מקודד אל דוד, והם מסכמים ביניהם כי החיצים ישמשו אותם לרמוז אם נשקפת סכנה לדוד מצדו של שאול.

מרוץ מרכבות

היום לא תמצאו את מרוץ המרכבות ברשימת הענפים המוכרים כספורט אולימפי, אך בעבר היה מדובר באחד הענפים הפופולריים ביותר ומהמסוכנים שבהם. מסלולי מרוץ מרכבות ניתן למצוא גם באתרים ארכיאולוגיים בישראל כגון קיסריה ובית שאן.

בתנ"ך נזכר מרוץ מרכבות של אחד המלכים הצבעוניים יותר שקמו לישראל: יהוא בן נמשי. יהוא רוכב ליזרעאל במטרה זדונית במיוחד: להרוג את יהורם מלך ישראל. שליחים המוזעקים אל המשלחת הדוהרת כדי לברר את כוונותיה הופכים לשבויים והתצפיתן, שמבחין בהיעלמות השליחים ואף מזהה את סגנון הרכיבה המטורף מתריע: ו"ַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא עַד אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁב וְהַמִּנְהָג כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי – כִּי בְשִׁגָּעוֹן יִנְהָג".

כפי שאמרנו, מרוץ מרכבות הוא דבר מסוכן. יהוא יורה חץ אל לבו של יהורם וגופתו של האחרון מושלכת בסגירת מעגל בין-דורית בחלקת נבות היזרעאלי.

לאיזה מבין גיבורי התנ"ך הייתם מעניקים מדליה אולימפית? לנו יש העדפות משלנו, אבל מה שברור הוא שאי אפשר לומר על אבותינו שהם לא עסקו בספורט.

תמונת הכותרת: דוד וגוליית, מאת הצייר הגרמני גבהארד פוגל. שלהי המאה ה-19