בין מוחמד לדוד המלך – פרופ' זאב מגן בהרצאה על הבר

"כשאמרו 'ניפגש בתחריר. אגב ­– זה בר מזרחי בשוק מחנה יהודה' דמיינתי פינה אפלולית וחשוכה, מחוממת יתר על המידה, בה יושב כפוף על הבמה נגן עוד יחיד, עשן הנרגילה מיתמר והערק נמזג בכוסות קטנות. כתריסר או שני תריסרים של צעירים מגודלי זיפים שעיניהם אדומות יושבים סביב שולחנות עגולים ומהרהרים בכובד החיים. אבל כשנכנסתי לשוק המקורה שפעילות היום כבר סיימה להתרוצץ בו, הרגשתי שהסצנה המדומיינת שלי עומדת להכזיב". סקירה מערב הרצאה ומוזיקה המשותף למרכז האקדמי שלם ולבר תחריר.

5 במרץ 2014  |  מאת: נחום אבניאל

אולי התחושה החזקה ביותר שאופפת אותך בעת שאתה נכנס לסמטה הצרה ושומע את קולות העוד, רואה את מבטי האנשים הנתלים באצבעות הנגנים, את הכפיים הנמחאות כמו מעצמן, את שקשוק הכוסות וחיוכי ההיכרות וטפיחות החיבה על הגב – זו המשפחתיות. הצלילים החמים עוטפים, הבירה הקרה יורדת במורד הגרון ועוזרת למחיצות ליפול. וזה כלל לא מובן מאליו בעולם דיגיטלי-תועלתני, עולם של מסכים מפוצלים, קצוות חברתיים מפוצלים וקשב מפוצל. העולם שלנו.

כשאמרו "ניפגש בתחריר. אגב ­– זה בר מזרחי בשוק מחנה יהודה" דמיינתי פינה אפלולית וחשוכה, מחוממת יתר על המידה, בה יושב כפוף על הבמה נגן עוד יחיד, עשן הנרגילה מיתמר והערק נמזג בכוסות קטנות. כתריסר או שני תריסרים של צעירים מגודלי זיפים שעיניהם אדומות יושבים סביב שולחנות עגולים ומהרהרים בכובד החיים.

אבל כשנכנסתי לשוק המקורה שפעילות היום כבר סיימה להתרוצץ בו, הרגשתי שהסצנה המדומיינת שלי עומדת להכזיב. מחיאות הכפיים הקצובות, האנשים שהלכו לצדי ונראים ממהרים לתפוס מקום, האור שעלה מן הסמטה והחום שנשב ממנה הבהירו לי שלא יהיו כאן הרהורים כבדים, לא חושך ואפלוליות ובוודאי שלא תריסר מדוכאים בעלי זיפים.

DSCN7371

בשנייה הראשונה – הפתעה. הבר הקטן הוא חור בקיר שבו נמזגת בירה ומוכנות מנות ארוחה קלות. הישיבה, כנהוג במזרח התיכון, היא בחוץ, ברחוב הצר. ואם תכננתי לשבת, כנראה שאין מה לדבר: הסמטה מלאה באנשים שיושבים ושותים, משוחחים ובעיקר מאזינים למוזיקה.

מבחור שעומד לידי אני לומד שששת הצעירים על הבמה המאולתרת נקראים 'אנסמבל יעלה', הרכב הכולל גיטרה קלאסית, כינור, חליל, עוד, קאנון וכלי הקשה מסוגים שונים. הם מנגנים יפה, את זה ניתן לשמוע בקלות, אבל מה שיותר מושך הוא שהם מנגנים ושמחים. מדי פעם הם מפרגנים סולו לאחד הנגנים, ומעודדים את הקהל למחוא כפיים. והקהל נענה בשמחה.

אני מוצא לי מקום על מדרגה, מימיני וקצת מעליי יושבת על כסא ומחייכת אליי בחורה שחומת עור עם ראסטות וכיסוי ראש צבעוני. משמאלי מעשן בחור קירח כבן חמישים. בזווית שבין שניהם אני יכול לראות את הבמה, שכעת הנגנים יורדים ממנה ומפנים את מקומם למרצה.

DSCN7354

"ניגונים שמעוררים את הלב". אנסמבל יעלה.

"לפני 1400 שנה נתנו המוסלמים ליהודים את שם התואר היפה ביותר שנתנה אומה אי-פעם לאומה אחרת. הם קראו לנו 'עם הספר'. אבל כשאתה פותח את ערוץ הכנסת ורואה מה שהולך שם, לעומת הערוצים הרבים בארצות האסלאמיות שבהם מתקיימים חילופי דברים, דעות וויכוחים בין הוגי דעות ואנשי דת בעזרת פסוקים מהקוראן, מעשיות הסופים ומקורות אסלאמיים מוקדמים ומאוחרים – אתה כבר מתקשה להבחין מי הוא עם הספר האמיתי", המרצה משליך את הפצצה.

הסיפורים רודפים זה את זה. המרצה – שמו פרופ' זאב מגן, והוא חלק מן הסגל בחוג למזרח תיכון ואסלאם במרכז האקדמי שלם – מביא עוד ועוד דוגמאות למקבילות ספרותיות בין היהדות לאסלאם. מוחמד וזינב – המקבילה לסיפור דוד ובת שבע; מוחמד עולה לירושלים כדי לעלות דרכה אל השמיים; מוחמד מתווכח עם אלוהים על מספר התפילות, כשמספרן ההתחלתי הוא 50 ובכל סבב התנצחויות יורדות חמש – בדומה להתמקחותו של אברהם על צדיקי סדום. אפילו סיפור של אחד האייתולות, כיצד העביר מסר סמוי למורהו הכלוא, דומה באופן מעורר השתאות לסיפור התלמודי על רבי עקיבא שנאסר על ידי הרומאים ותקשר עם תלמידיו בעזרת פסוקים. ליד הבמה יושבים שני אנשים בשנות השבעים לחייהם. כל פסוק שמוזכר הם משלימים, עם כל משפט שנאמר בפרסית או בערבית הם מהנהנים בהסכמה.

DSCN7393

"יש סביבנו מיליוני בני אדם שמאמינים במה שהם עושים, ועושים את מה שהם מאמינים בו. גם אנחנו וגם הם לא יכולים להבין את הדת, כל אחד של עצמו – בלי המסורות שמשמרת למענו הדת האחרת. אנחנו צריכים לקחת את המסורות הללו ברצינות, ללמוד אותן ולהבין אותן לעומק". ההרצאה מסתיימת וכולם מוחאים כפיים.

הקבוצה הצפופה שהאזינה בדבקות להרצאה מתפרדת לקבוצות קטנות. המוזיקה חוזרת לבמה, ואני ניגש לבחורה ובחור צעירים שמשוחחים בצדי הסמטה. מוריה לומדת פילוסופיה באוניברסיטה העברית. היא שמעה על האירוע מפייסבוק והגיעה כדי לשמוע את ההרצאה. עידו, לעומת זאת, הגיע בגלל ההופעה. "כל מקום שייתן מקום למוזיקה אתנית – קונה אותי. אני בכלל חושב שכדאי לעשות את האירוע בשער שכם".

שוק מחנה יהודה שומע תערובת של עברית וערבית, צעקות וברכות, לחישות וקללות בכל יום. כאשר אני הולך ומתרחק מן ההמולה אני חושב לעצמי שאולי, יום אחד, אצליח להבין את השפה החדשה הנוצרת מבליל הקולות הזה.

"יצחק וישמעאל אחים? האסלאם והיהדות בחיבוק ובמאבק"

26 בפברואר 2014

תחריר – בר תרבות מזרחית

המרכז האקדמי שלם


מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום הפתוח הקרוב.